החלטה
בפני בקשה להורות על ביטול איסור שימוש עליו הורה הקצין הפוסל, לאחר שהמבקש נתפס כשהוא נוהג לכאורה שיכור.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום, לפיו ביום 29.5.10, בשעה 00:55, נהג ברכבו ובדגימת אויר נשוף שנטלה ממנו, נמצאו 865 מיקרוגרם אלכוהול.
מחומר הראיות עולה כי השוטרים סימנו למבקש לעצור. המבקש האיץ את מהירות נסיעתו וכמעט דרש את השוטר שהורה לו לעצור.
השוטר נכנס לניידת, דלק אחר המבקש ועצר את המבקש בצומת קרית אתא. השוטר הודיע למבקש כי הוא מעוכב, המבקש יצא מהרכב, כאשר השוטרים מתארים כי הוא "נפל, בקושי הצליח ללכת ונדף ממנו ריח חזק מאוד של אלכוהול".
במקום בוצעה למבקש בדיקת נשיפון, אשר הראתה כי קיימת אינדיקציה לשכרות.
המבקש נלקח לבדיקת ינשוף, אשר ממצאיה היו חד משמעיים וברורים, קרי בדמו של המבקש נמצא ריכוז מאוד גבוה של אלכוהול, 865 מיקרוגרם.
השוטרים מציינים כי המבקש צעק ברוב הזמן על השוטרים, לא דיבר לענין וקילל את השוטרים.
כמו כן, ציינן כי המבקש לא יכול היה לעמוד על רגליו ולאחר סיום הטיפול לקחו את המבקש לביתו ורכבו הוחרם.
בין היתר, פנה המבקש אל השוטרים וקילל אותם בגסות רבה: "כל מדינת ישראל על הזין שלי, כוס אמכ של מדינת ישראל, גנבים, זונות, מדינת ישראל, גנבים השוטרים, בתי המשפט, נתניהו גנב ראשון".
בבדיקת המאפיינים שבוצעה למבקש, נכשל המבקש בכל מבחני הביצוע, הוא התנדנד. במבחן ההליכה על הקו, לא הצמיד עקב לאגודל, חרג מהקו, התנדנד ונפל ואף הסתייע בהרמת ידיו לצדדים, לשם שמירה על יציבותו.
התרשמותו הכללית של השוטר היתה כי המבקש נמצא תחת השפעה כבדה של אלכוהול.
בתחקור שנערך למבקש, נרשם מפיו כי הוא שתה ויסקי. לדבריו, שתה בקבוק אחד עם עוד אדם נוסף וכן היה בקבוק נוסף שחולק בין 10 אנשים נוספים.
בחומר החקירה מצוי פלט מכשיר הינשוף וכן בדיקת כיול.
גם מערך הזמנים מעת עיכובו של המבקש עד לבדיקת הכיול ובדיקת המאפיינים נראה תקין.
סיכומו של דבר, בנסיבות אלה, קיימת תשתית ראייתית מוצקה כנגד המבקש.
לענין המסוכנות – אין צורך להכביר מלים לענין המסוכנות הנובעת ממי שנוהג כשהוא שיכור, קל וחומר כאשר במקרה שבפני מדובר במי שבדמו היה ריכוז של כמעט פי 4 מהקבוע בחוק, התנהגותו מעידה עליו כי הוא היה "שיכור כלוט", התנהגותו אף היתה אלימה ובוטה כלפי השוטרים ורק בנס לא דרס את השוטר שהורה לו לעצור ולא הסתיים האירוע באסון.
על כל אלה, יש להוסיף כי למבקש 49 הרשעות קודמות.
מדובר במי שמחזיק ברישיון נהיגה ציבורי, נהג מונית, אשר מסיע ציבור רב, ועל כן יש לתת את הדעת על כך, שכן ברכבו של המבקש נוסע ציבור מדי יום ביומו וקיים, לכאורה, חשש כי הוא מסכן ציבור זה.
בנסיבות אלה, אין מקום לקבל את הבקשה, מה גם שהמבקש לא הראה כי עומדת לו הגנה כלשהי מאלה הקבועות בחוק.