סמולין(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתנה ביום 1.12.11 ע"י השופטת מ. צור בתיק מ"ת 37587-10-11 ועל פיה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 37609-10-11 (להלן: "התיק העיקרי").

העורר הובא לדין בפני בית משפט קמא בגין עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז-1997 (להלן: "החוק"), ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק; החזקת סכין למטרה לא כשירה, עבירה לפי סעיף 186 לחוק וכן עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

בכתב האישום נטען כי העורר פצע את המתלונן, באופן שדקר אותו מעל הטבור באמצעות סכין אותה נשא ואף איים בפגיעה שלא כדין בגופו ובחייו של המתלונן, באופן שאמר לו, בכוונה להפחידו "שמעכשיו הוא מת", שזה לא הכל והוא עוד "ירצוח אותו". כתוצאה ממעשיו, גרם העורר למתלונן לפצע דקירה באורך של כ- 1 ס"מ מעל הטבור מימין, פצע שנסגר בסיכות ובגינו אושפז המתלונן למשך 4 ימים.

בית משפט קמא הורה ביום 31.10.11 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך שהוא קובע שאין בענייננו של העורר נסיבות יוצאות דופן המצדיקות שחרורו לחלופת מעצר. בימ"ש קמא ציין כי עילת המעצר המרכזית הינה עילת המסוכנות, הואיל ונעשה שימוש בסכין על רקע רצון העורר לנקום במתלונן בשל תלונה שהגיש המתלונן על פריצה לביתו לפני 4 שנים.

כנגד החלטה זו הגיש העורר ערר לבימ"ש המחוזי (עמ"ת 9878-11-11), שהתנהל בפני השופט א. אליקים. במסגרת אותו ערר הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יוגש תסקיר מעצר וזאת מבלי שהמלצת שירות המבחן תחייב אף אחד מהם. בהחלטתו קבע בימ"ש המחוזי (השופט א. אלייקים) כי החלופה שראויה להיבחן בעיניו, הינה חלופה בבית הסבתא בחיפה בפיקוח הדודה, הסבתא ובן הדוד או כל חלופה אחרת שתוצג על ידי הסנגור.

שירות המבחן בחן חלופת מעצר בבית הסבתא בחיפה והמליץ לדחותה, הן בשל הקרבה הגיאוגרפית למקום מגורי המתלונן והן משום שהמפקחים המוצעים יתקשו לפקח על העורר ברמה הנדרשת עקב שגרת חייהם היומיומית. מתסקיר המעצר עולה כי העורר בן 21, עלה מרוסיה בגיל 4 ולחובתו שתי הרשעות קודמות בגין עבירות סמים.

לאחר קבלת תסקיר המעצר, התנהל דיון בפני בימ"ש קמא במסגרתו הציע ב"כ העורר חלופת מעצר נוספת בבית דודתו של העורר מצד אביו במגדל העמק, בפיקוחה ובפיקוח שלושת המפקחים שהוצעו קודם.

לאחר שבימ"ש קמא ששמע את המפקחות המוצעות הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו תוך קביעה כי:

"אין מקום להורות על שחרורו של המשיב ממעצר, וזאת חרף העובדה שמצאתי כי המפקחות ובמיוחד גב' חיו, ראויות לשמש כמפקחות, ואין בהחלטה זו כדי להטיל בהן דופי. אלא שנותרתי בדעתי כי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים שבהם יש מקום להורות על שחרור לחלופת מעצר של מי שמואשם בשימוש בסכין לשם פתרון סכסוכים...".

על החלטה זו מופנה הערר שבפני.

ב"כ העורר מיקד את טענתו בבחינת חלופת מעצר, תוך שהוא מפנה להלכה שהתגבשה בפסיקותיו של בית המשפט העליון.

הסנגור טען כי שגה בימ"ש קמא משלא קיבל את חלופת המעצר המוצעת, זאת חרף העובדה, כי מצא שהמפקחות ובמיוחד דודתו של העורר מצד אביו, ראויות לשמש כמפקחות. ציין כי מדובר בעורר צעיר שעברו הפלילי אינו מכביד.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערר וסבר כי אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא. הפנה לפסיקה וציין כי אין בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרור העורר לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בכתב האישום, בהחלטת בית משפט קמא, ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערר.

אומנם, חובה היא כי על בית המשפט לבדוק בכל מקרה אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על תכלית המעצר בפועל ואם לאו, כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 - ראו בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' איתמר כהן (ניתנה ביום 28.6.99); בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 25.9.06)); בש"פ 5431/04 מחמוד בדראן נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 15.6.04); בש"פ 10470/04 מועד עמאש נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.11.04); בש"פ 10515/07 אדיר קרדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 13.12.07); בש"פ 5353/07 מאור כהן נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.07) ובש"פ 4135/08 אמיר דראושה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 18.5.08) ולאחרונה כך נהג בית עליון בתיק פשעים חמורים בבש"פ 301/10 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 17.1.10).

עם זאת, הכלל הוא שבעבירות בהן מתרחשת אלימות אכזרית, כאשר העבריין מבצע אותה בידיו או באמצעות סכין, הרי שאין מקום לשחרר לחלופת מעצר, אלא אם כן מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת – ראו בש"פ 5379/06 הנוק מלסה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 9.7.06) ובש"פ 8927/09 פלוני נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 12.11.09).

בית משפט העליון חזר לא אחת על חומרתן של עבירות האלימות ובעיקר אלו המבוצעות תוך שימוש בסכינים ועל הצורך להילחם בהן על מנת למגר את תופעת תת-תרבות הסכין - ראו בש"פ 2453/05 חטיב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.5.05).

ראוי להפנות בענייננו לבש"פ 5817/05 איציק ירושלמי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.6.05), שם דחה ביהמ"ש העליון ערר שהוגש על החלטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב אשר דחה המלצות תסקיר המבחן לשחרור הנאשם לחלופת מעצר בבית דודו, בשל המסוכנות הנשקפת ממנו לאור חומרת עבירות האלימות שיוחסו לו שם, זאת על אף שהנאשם הינו אדם צעיר ללא כל עבר פלילי. ואם כך היה שם הרי מקל וחומר בענייננו.

ראו גם בש"פ 6786/07 מחמד אבו זיאד נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 14.8.07 ) ובש"פ 260/06 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 8.2.06).