סמוחה נ' שרותי חוף חנניה אילת בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש).

רקע כללי

התובע יליד 20/8/1987. ביום 20/8/2008, במהלך חופשה מהצבא, ביקר התובע יחד עם חבריו באילת, בחוף שבו הנתבעת מקיימת פעילות ספורט ימי. התובע וחבריו רכשו חבילת אטרקציות ימיות שכוללת שכירת שתי סירות לשיט עצמאי איטי.

במהלך השיט קפץ התובע מן הסירה אל המים והחל לשחות. לאחר כעשר דקות חזרה הסירה, וכשהתובע ניסה לעלות עליה, נפגעה בוהן רגלו הימנית ממדחף הסירה; התובע הובהל על ידי חבריו לחוף, שם הוא נחבש על ידי חובש מטעם הנתבעת, ולאחר מכן הועבר באמצעות אמבולנס לבי"ח יוספטל באילת.

הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח אשר ביטחה את נתבעת 1 בגין האירוע נשוא התביעה.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ובשאלת שיעור הנזק והפיצויים.

האחריות- טענות הצדדים

לטענת התובע, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") עוולה כלפיו ברשלנות, וזאת משום שאיש מצוות הנתבעת לא הזהיר אותו ואת חבריו מפורשות בעניין איסור הירידה מן הסירה אל המים; הוא לא ראה בסירה כל שלט האוסר ירידה אל המים ולא ראה שלט דומה על החוף;

איש מאנשי הנתבעת לא הפנה את תשומת ליבו להוראה שבתחתית שובר ההשכרה של הסירה, האוסרת על ירידה וקפיצה מן הסירה אל המים; אילו היה מוזהר בעניין זה הוא כלל לא היה מתנדב לרדת מן הסירה וגם חבריו לא היו שוקלים זאת כמתנת יום הולדת.

עוד נטען על ידי התובע כי, המדחף בסירה לא היה מוגן, או שההגנה לא הייתה אפקטיבית ולא מנעה את התאונה; איש מאנשי הנתבעת לא הזהיר אותו מפני המדחף שנמצא מתחת לבטן הסירה, ומפני סכנת הילכדות של רגלו בתוך המדחף; הנתבעת לא התקינה סולם בסירה שמאפשר ירידה ועליה בטוחה מן ואל הסירה.

התובע ממשיך וטוען כי, לא ראה בים צוות כלשהו מטעם הנתבעת ולא היה כל פיקוח מטעם הנתבעת על אופן השימוש בסירות.

מנגד נטען על ידי הנתבעת כי, הסירה שבה שטו התובע וחבריו הייתה תקינה לחלוטין ובטוחה לשימוש; היא עברה בחינת רישוי שנתי הכוללת בדיקת מגן המדחף;

הנתבעת נקטה באמצעים רבים ומגוונים על מנת להזהיר את התובע וחבריו מפני הסכנות הכרוכות בשיט בסירה, לרבות איסור ירידה למים והסכנה מפני הפגיעה ממדחף – מנוע הסירה;

התובע וחבריו הוזהרו מפורשות בכתב ובעל פה שלא לקפוץ ו/או לרדת בשום אופן מן הסירה אל המים; התובע וחבריו קיבלו הסבר והדרכה על אופן השימוש והתפעול של הסירה, הוראות בטיחות וכללי התנהגות במהלך השיט; בכרטיס ההשכרה קיימת אזהרה מפני הירידה אל המים, וכן קיים בחוף שילוט בדבר הוראות בטיחות; קיים לוח מתכת עליו כללי בטיחות בתוך הסירה ליד ההגה, המפרט את כללי הבטיחות, לרבות איסור ירידה או קפיצה מן הסירה.

עוד נטען על ידי הנתבעת כי, על פי הוראות רשות הספנות והנמלים, לא נדרשת התקנת סולם, או אמצעי אחר לעליה על הסירה, וזאת על מנת לא לעודד אנשים להפר את הוראות הבטיחות ולרדת למים; הנתבעת הפעילה סירת פיקוח בחוף לשם פיקוח על תנועות שוכרי הסירות; סירת הפיקוח מפקחת על אזור רחב ואינה יכולה לתת פיקוח צמוד.

דיון ומסקנות בשאלת האחריות

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי, הנתבעת נושאת באחריות כלפי התובע בעוולת רשלנות.

ע"פ הדין, לביסוס חבות מכוח עוולת הרשלנות, יש להוכיח שלושה תנאים: קיום חובת זהירות – מושגית וקונקרטית – כלפי ניזוק, הפרת החובה וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק. ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113).

בענייננו, דומה כי אין מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית של הנתבעת כלפי התובע, בתור מחזיקת המקום, בעלת הסירות ומספקת השירות. השאלה שצריכה בירור היא: האם חלה בנסיבות המקרה חובת זהירות קונקרטית והאם חובה זו הופרה על ידי הנתבעת?