סמדר נ' כוכבי 2010/65 ע.י.נ בע"מ ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 2.4.2012.

2.לטענת התובעת, רכב הנתבעות נסע לאחור ופגע ברכבה בעודו בחנייה. לטענתה, בעת התאונה היו ברכבה נוסעים נוספים מלבדה.

3.לטענת הנתבעים, עת נכנס רכבם למגרש חנייה של אולם שמחות ונעצר, פנתה התובעת ימינה גם לכיוון האולם ופגעה בעגלה של רכב הנתבעים מאחור.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתה לפיה נסעה עם רכב אחר לכיוון החנייה. התובעת טענה כי הבחינה במשאית החוסמת את החניה ועל כן עמדה במשך מספר דקות מאחוריה במרחק גדול והמתינה שהמשאית תתחיל לנוסע. לפתע נשמע צפצוף של נסיעה לאחור והמשאית החלה לנסוע לאחור ופגעה ברכבה. התובעת טענה כי נהג המשאית הנתבע התנצל בפניה והבינה כי הוא לוקח אחריות על התאונה אך לאחר מכן לאחר שיחת טלפון עם חברת הביטוח או קצין הרכב שינה גישתו וטען בפניה כי אינו אשם בתאונה ועליה לבוא בדברים עם חברת הביטוח.

עדה מטעם התובעת, חברתה שנהגה ברכב מאחוריה, טענה כי אכן שני הרכבים נכנסו בזה אחר זה למגרש החניה והבחינו במשאית שחסמה את דרכם לכן נעצרו והמתינו במשך מספר דקות. העדה טענה כי התובעת נעצרה במרחק של מספר מטרים 5-10 מהמשאית והיא עמדה אחריה. לפתע הבחינה העדה שאורות החניה של המשאית נדלקים ושילבה את רכבה לאחור וכאשר הסתכלה שוב לפנים הבחינה במשאית נוסעת לאחור ופוגעת ברכב התובעת. אף העדה טענה כי נהג המשאית התנצל בפני התובעת ואח"כ שינה גרסתו וטען כי אינו אשם ויש להחליף פרטים.

5. נהג הנתבעת העיד וטען כי נכנס לחניה והמתין שהשומר יפנה לו מקום ע"מ להיכנס לפרדס. הנהג טען כי התובעת הגיעה מהכביש הראשי פנתה לחניה ופגעה במשאיתו שעמדה במקום.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת ולפיכך, יש לקבוע כי הנתבעים אחראים לתאונה, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה נעצרה במרחק גדול וסביר מהמשאית והמתינה לכל שהמשאית תפנה את הדרך כאשר לפתע החלה המשאית בנסיעה לאחור ופגעה בה.

שנית, עדותה נתמכת בעדותה המהימנה של העדה שהעידה אף היא כי התובעת עמדה במשך מספר דקות במרחק של מספר מטרים לאחר המשאית ולפתע החלה המשאית בנסיעה לאחור.

שלישית, גרסת התובעת נתמכת בכך שלאחר קרות התאונה התנצל הנהג בפני התובעת ואין בידי לקבל את הטענה לפיה רק בדק כי הכל בסדר ותו לא. התנצלות הנהג מעידה על קבלת אשמה לתאונה, דבר שהשתנה במקום לאחר קבלת יעוץ משפטי מחברת הביטוח או סוכן הביטוח מטעמו.

לאור האמור, סבורה אני כי היה על נהג המשאית להבחין בתובעת העומדת מאחוריו ולא לבצע את הנסיעה לאחור של משאית עם שני קרונות, ללא הכוונה. משלא עשה כן ופגע ברכב התובעת הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

לא מצאתי מקום לייחס לתובעת רשלנות תורמת, שכן פ"י גרסתה וגרסת העדה מטעמה עמדה במרחק סביר בן מספר מטרים מהמשאית לאור העובדה כי מדובר במשאית גדולה.

ברם, לאחר שקבעתי אחריות נהג המשאית לתאונה יש לעבור ולבחון האם הוכח הנזק בגין התאונה נשוא תביעה זו. ברם, הגעתי למסקנה כי הנזק בגין התאונה לא הוכח. ואבאר.

אין חולק, כי הרכב נבדק כשלושה חודשים לאחר התאונה. התובעת טענה כי אינה מבינה בתחום ומאחר והרכב היה כשיר לנסיעה לא הזדרזה להכניסו לבדיקת שמאי ותיקון במוסך.

לפיכך, מצאתי ממש בטענת הנתבעים בדבר ניתוק הקשר הסיבתי לאור הזמן הרב שעבר ממועד התאונה ועד למועד בדיקת הרכב על ידי השמאי, שכן אירועים נוספים, כולל תאונות ומפגעים נוספים יכולים היו להשפיע על הערכת השמאי. בפסיקה נקבע כי ככול שקיים פער גדול יותר בין הזמנים יש צורך בראיות נוספות לכך שהנזקים הנתבעים אכן נגרמו בתאונה בגינה הוגשה התביעה (ת.ק (הרצליה) 9376-03-09 ארי שייקין נ' חב' ניו קופל ואח' (2010), טרם פורסם)).

במקרה שבפניי לא קיימות ראיות נוספות לכך שהנזקים הנתבעים אכן נגרמו בתאונה בגינה הוגשה התביעה. בפרט, כאשר הנזקים החיצוניים בתאונה כמעט ואינם נראים לעין בתמונות.

לפיכך, דין התביעה להידחות בהעדר הוכחת גובה הנזק.

7. סוף דבר, התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.