סמדר לוי נ' יעקב אמסטר ,עו"ד - המנהל המיוחד

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.1.2018 בפש"ר 14271-10-1 (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להורות על החלפת המנהל המיוחד לנכסי החייב ולבירור אחריותו האישית.

רקע

2. אלה, בקצרה, העובדות הצריכות לענייננו: ביום 4.5.2016 ניתן נגד החייב (המשיב 3), מר יצחק לוי, צו כינוס נכסים, והמשיב 1 מונה ככונס נכסים לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). מבין נכסי החייב, הרלבנטי לענייננו הוא זכויותיו בגן אירועים הקרוי 'הגבעה בברנר' בקיבוץ גבעת ברנר (להלן: גן האירועים). ביום 11.9.2016 אישר בית המשפט המחוזי בקשה לאישור הסכם למכירת זכויות החייב בגן האירועים לחברת ת.מ.ן. הפקות בע"מ, אותה הפעיל אדם בשם תומר מלכה (להלן: הרוכש). המבקשת היא אשתו של החייב וצד להליכים המתנהלים נגדו. ביום 5.9.16, ששה ימים טרם המועד בו אושרה מכירת גן האירועים, ניתן לטובת המבקשת צו במעמד צד אחד בבית הדין הרבני ברחובות, שתכליתו מניעת מכירת גן האירועים עד שתינתן החלטה בבית הדין הרבני בדבר זכויות המבקשת בנכסי החייב. לאור האמור, בהחלטתו המאשרת את הסכם המכר (מיום 11.9.16), הורה בית המשפט המחוזי כי המנהל המיוחד יחזיק בנאמנות מחצית מהתמורה בגין מכירת גן האירועים, עד להכרעת בית הדין הרבני בזכויות המבקשת בכספים הללו.

3. לפי תנאי הסכם המכר שאושר בבית המשפט המחוזי, התמורה בעד מכירת הזכויות בגן האירועים הועמדה על סך של 8.5 מיליון ₪, שישולמו באופן הבא: מיליון ₪ ישולמו תוך 3 ימים מיום אישור ההסכם בבית המשפט (דהיינו, בחודש ספטמבר 2016); 1.05 מיליון ₪ ישולמו תוך 90 ימים ממועד זה (בחודש דצמבר 2016); עוד חמישה תשלומים בסך של 1.05 מיליון ₪ ישולמו מדי חודש לאחר מועד זה (החל מינואר 2017 עד מאי 2017, ועד בכלל). יתרת התמורה, בסך של 1.2 מיליון ₪, תשולם לאחר מכן בשלושה תשלומים חודשיים שווים. בהסכם שאושר על-ידי בית המשפט המחוזי נקבעו הוראות נוספות הנוגעות לענייננו: המנהל המיוחד יחזיק בנאמנות את כל התקבולים מקיום אירועים בגן שיתקבלו לאחר המכר; המנהל המיוחד יוכל לקזז מתקבולים אלו סכומים שיידרשו להשלמת תשלומי המכר; תשלומים והוצאות שהוציא הרוכש ינוכו מהתמורה אותה התחייב לשלם, בכפוף להתחשבנות שתערך בינו לבין המנהל המיוחד.

4. תכנית התשלומים החוזית לא עלתה יפה, ולא כמתוכנן. שלושת התשלומים הראשונים קוזזו כנגד הוצאות שונות, הכרחיות לשם תפעול גן האירועים, וזאת על-פי הסכם המכר ובהסכמתם של המנהל המיוחד ושל הרוכש. בחודש פברואר 2017, המועד בו היה אמור להינתן התשלום הרביעי, החל הרוכש לפגר בתשלומים. המנהל המיוחד בא עמו בדברים, ולאחר ריבוי פגישות ומשא-ומתן הוסכם בחודש מאי 2017 על פריסת תשלומים ארוכה יותר, שתחילתה בחודש יוני 2017. הרוכש עמד בתשלומים (לפי הפריסה החדשה) עד לחודש יולי 2017, אז ביקש ארכה בת מספר ימים למתן התשלום. המנהל המיוחד נענה לבקשה בחיוב. לאחר תום הארכה, בהגיע מועד התשלום, חזר וביקש הרוכש ארכה נוספת. במועד זה דיווח המנהל המיוחד לכנ"ר על הקשיים בהתנהלות של הרוכש, תוך מתן התראה לרוכש בדבר הפרה יסודית של הסכם המכר. ביום 7.9.2017 הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי הודעה ובקשה דחופה. בהודעתו ציין המנהל המיוחד, כי בסוף חודש אוגוסט גילה שהרוכש ברח מהארץ, ככל הנראה על רקע חובות בשוק האפור, וכי אין אפשרות לתקשר עמו. כדי למנוע נזק תדמיתי וכלכלי בלתי-הפיך לגן האירועים, הכניס המנהל המיוחד מפעיל חדש לגן האירועים במקום הרוכש. המנהל המיוחד ביקש לאשר את מכירת גן האירועים למפעיל החדש, ובקשתו אושרה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 26.10.2017. בין לבין, ביום 26.9.2017, הגישה המבקשת בקשה להחלפת המנהל המיוחד ולמינוי בעל תפקיד אחר במקומו, שבין היתר יבחן את התנהלותו של המנהל המיוחד ואת אחריותו לנזקים שנגרמו בגינה, לשיטת המבקשת.

עיקרי ההחלטה של בית המשפט המחוזי

5. בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו (מיום 18.1.2018) לטענות המבקשת, בפרט לאי-דיווח מצד המנהל המיוחד על הקושי בקבלת התשלומים, ולאי-קבלת בטחונות מהרוכש. בית המשפט המחוזי עמד על תגובתו של המנהל המיוחד, ובכללה על הסברו לפערי הזמנים בין תחילת הקשיים בגביית התמורה החוזית לבין הדיווח על כך. בית המשפט המחוזי התייחס גם לתגובת הכנ"ר לבקשה, אשר הביע תמיכה בדרך פעולתו של המנהל המיוחד. בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי על הצורך בהותרת מתחם רחב של שיקול דעת לבעל תפקיד כגון מנהל מיוחד, ועל אמות המידה המחמירות להתערבות בהחלטותיו. לגופה של ההתרחשות, נקבע כי המנהל המיוחד אמנם שגה בכך שלא דיווח על הקשיים בקבלת התמורה החל מחודש פברואר 2017, אולם פעולותיו הונחו על-ידי שיקולים ענייניים. לאור נסיבות ההתרחשות קבע בית המשפט המחוזי, כי "לא נראה כי עסקינן בשיקול דעת החורג ממתחם הסבירות, ואף אם מטענת המבקשת עולה כי הייתה טעות בשיקול הדעת, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה, לא כל טעות שכזו, מובילה להעברת בעל התפקיד מתפקידו או להטלת אחריות אישית" (פסקה 6 להחלטה נשוא הערעור). נוכח כל אלו, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

עיקרי טענות המבקשת

6. המבקשת, אשתו של החייב, מבקשת כי נקבל את בקשתה, נדון בה כבערעור, ונורה על פיטורי המנהל המיוחד. לשיטתה, שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התייחס לחלק מטענותיה, לפיהן המנהל המיוחד לא דאג לקבלת ההכנסות בגין הפעלת גן האירועים ולשמירתן בנאמנות (כפי שנדרש לעשות בהחלטת בית המשפט המחוזי); לא דאג לשמירה בנאמנות של מחצית מתמורת עסקת המכר; הצהיר לפרוטוקול, בעת הדיון בבקשה למכירת גן האירועים בשנית (ההחלטה מיום 26.10.17), 'דברים שאינם אמת'. המבקשת טוענת כי נוכח חומרת מעשיו של המנהל המיוחד, אין לראות את התנהלותו ככזו הנופלת בגדרי מתחם שיקול הדעת הסביר הנתון לו. לשיטתה, התנהלותו של המנהל המיוחד מהווה אי-ציות להוראות בית המשפט, ויורדת לשורש תפקידו כנאמן וכפקיד בית המשפט. לפיכך, יש להעבירו מתפקידו, ולהטיל עליו אחריות אישית לנזקים שנגרמו לטענתה לקופת הכינוס כתוצאה ממחדליו.

דיון והכרעה