סלקום ישראל בע"מ נ' עיסא

החלטה

חשבונית לתקופה 27/11/07 עד 26/12/07 כולל פירוט לפי מינוים ופירוט שיחות הוגשה וסומנה ת/1.

ניתנה והודעה היום א' טבת תשע"א, 08/12/2010 במעמד הנוכחים.

ניר זיתוני, רשם

החלטה

תדפיס מבנק ישראל לגבי חשבון מוגבל הוגש וסומן ת/2.

ניתנה והודעה היום א' טבת תשע"א, 08/12/2010 במעמד הנוכחים.

ניר זיתוני, רשם

פסק דין

1.התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה על סכום קצוב בסך של 15,053 ₪. לתביעה צורף בין היתר כנספח ג' מסמך המפרט ממה מורכב החוב.

2.בעקבות הגשת ההתנגדות המקורית הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב תביעה במסגרתה ביקשה לצרף את הסכמי ההתקשרות. הבקשה התקבלה תוך חיוב התובעת בהוצאות.

3.בעקבות הגשת כתב התביעה המתוקן הוגשה התנגדות מתוקנת במסגרתה טען הנתבע כי הוא אינו חתום על הסכם ההתקשרות ולכן אין במסמכי התובעת כדי לחייב אותו ואין להם כל משקל משפטי. טענות דומות הועלו לגבי דו"ח הפעולות ללקוח שאף הוא צורף לכתב התביעה. בסעיף 8 לתצהיר טען הנתבע כי מחודש 7/07 עד חודש 7/09 לא השתמש בשירותי התובעת ולא קיבל מהתובעת שירות כלשהו וגם לא התחייב לשלם לתובעת תשלום כלשהו. הנתבע אף התייחס לנספח ג' לכתב התביעה לגבי מרכיבי החוב וטען כי הבין מהפירוט שחלק גדול מהחוב הינו עבור מכשירים. לעניין זה טען הנתבע כי עם הפסקת השירות פנה לתובעת כדי להחזיר את המכשירים אך התובעת סירבה לקבל את המכשירים בחוסר תום לב ועל מנת שתוכל לתבוע אותו.

4.היום התקיים דיון בהתנגדות במסגרתו נחקר הנתבע על האמור בתצהירו. במהלך הדיון התברר כי כל הטענות שהעלה הנתבע הן בבחינת הגנת בדים.

5.לגבי הטענה כי הנתבע אינו חתום על הסכם ההתקשרות, התברר כי הנתבע מודה שעשה שימוש במכשירי הטלפון של התובעת. החשבוניות שהוגשו בהסכמה מלמדות כי מדובר בשימוש נרחב במס' מכשירים.

6.באשר לדו"ח הפעולות התברר שכל אימת שהנתבע הופנה לפעולה כלשהי המופיעה בדו"ח, אישר הנתבע כי פעולה שכזו אכן התקיימה. עוד אישר הנתבע כי כרטיס האשראי באמצעותו שולם חוב הוא כרטיס אשראי שלו או של אישתו.

7.לגבי הטענה המייחסת חוסר תום לב לתובעת בכך שלא הסכימה לקבל את המכשירים, הודה הנתבע כי ביקש להחזיר את המכשירים לאחר שעשה בהם שימוש במשך 3 שנים. בנסיבות כאלו ברור כבר בשלב הזה שלא מדובר בחוסר תום לב אלא בסירוב לגיטימי לקבל בחזרה מכשירים שנמסרו לפני מס' שנים.

8.במהלך חקירתו הנגדית העלה הנתבע טענה חדשה שלא מצאתי לה כל זכר באף אחד משני התצהירים שצורפו להתנגדות המקורית ולהתנגדות המתוקנת. הטענה הינה כי במעמד עריכת הסכם ההתקשרות של הנתבע עם התובעת הבטיח לו נציג התובעת כי החשבוניות שישלם לו יעלו על 530 ₪ לחודש. כאשר שאלתי את הנתבע מדוע הטענה הזו לא מופיעה בתצהיריו הסביר הנתבע כי הוא פיספס נקודה זו. אודה ולא אבוש כי לא ברור לי כיצד אפשר לפספס טענת הגנה מרכזית שכזו. בהעדר הסבר מניח את הדעת לאי העלאת הטענה במסגרת ההתנגדות ובהתחשב בעובדה כי מדובר בנתבע מיוצג שהגיש שני תצהירים לאחר שעיין באופן מדוקדק בתביעה על מצורפיה, לא נותר לי אלא לקבוע כי מדובר בטענה כבושה שלא ניתן לקבלה ומהווה הגנת בדים.

9.אשר על כן, אני מורה על דחיית ההתנגדות ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪. בהתאם הנני מורה על שפעול כל ההליכים כנגד הנתבע בתיק הוצל"פ מס' 0140617106.

ניתנה והודעה היום א' טבת תשע"א, 08/12/2010 במעמד הנוכחים.

ניר זיתוני, רשם

החלטה

1.לא ניתן לומר כי פסק הדין שנתתי הוא באופן ברור נקי מספקות ולכן סיכויי הערעור עליו אפסיים. הגישה בפסיקה בכל הנוגע לבקשות רשות להתגונן הינה מקלה.

2.יחד עם זאת דומני כי פרק הזמן שמתבקש כדי להחליט האם להגיש ערעור ולהגישו בפועל הינו ארוך מידיי בנסיבות העניין, כאשר מדובר בתיק פשוט מבחינה עובדתית.