סלקום ישראל בע"מ נ' אטראד

החלטה

התובעת, חב' התקשורת סלקום ישראל בע"מ, הגישה תביעה לסכום קצוב נגד הנתבע בגין חובו לתובעת עבור שירותי רדיו – טלפון, חבילת תקשורת, וציוד שהועמדו לרשותו, ואשר לא שולמה תמורתם.

לכתב התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.העתק הסכם ההתקשרות.

2.העתק דו"ח פעולות ללקוח.

3.העתק הרכב החוב המפרט את אופן חישוב קרן החוב.

4.צילום מכתב התראה שנשלח לנתבע.

התביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר שכן צורפו לה ההסכם שבין הצדדים, וכן דף חשבון המפרט את חובו של הנתבע.

אין צורך בראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם, וראשית ראייה – דייה.

המסמכים שצורפו ע"י התובעת מהווים יותר מ"ראשית ראיה בכתב", והתביעה היא לסכום קצוב שאינו טעון שומא או הערכה.

הבקשה למחיקת הכותרת - נדחית.

הנתבע טען כי לא חתם על הוראת קבע, אך בחקירתו הנגדית הופרכה טענה זו, כאשר מיד עם תחילתה – משהוצגה לו הוראת הקבע (מש/1), אישר: "זו חתימתי על הוראת הקבע".

מדו"ח הפעולות ללקוח שצורף לכתב התביעה עולה כי הוראת הקבע של הנתבע לא כובדה פעמיים. תחילה מחמת היעדר הרשאה, ולאחר מכן מחמת היעדר כיסוי מספיק.

הנתבע אינו מכחיש את ההתקשרות בין הצדדים, וכי קיבל שירותים מהתובעת.

בסעיף 7 לתצהירו הוא מודה כי החזיק ברשותו את המכשיר שסופק לו, ובהמשך תצהירו הוא מכיר בחלק מהחוב הנטען, וטוען כי הוא מעוניין לשלם לתובעת סך של 915 ₪.

טענת המבקש כי לא ידע על מה הוא חותם, כאשר חתם על הסכם ההתקשרות עם התובעת, אינה יכולה להישמע.

מי שחותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו, הבין את הכתוב בו, ואישר בחתימת ידו את הסכמתו לתוכנו.

הנתבע אומר בחקירתו הנגדית: "בודאי שידעתי שאני לוקח עם העיסקה מכשיר פלאפון. לא אמרו לי מה המחיר. לא פירטו לי מה זה".

המבקש ידע אפוא את מהותו של המסמך עליו חתם, שמשמעותו - התחייבות למשיבה לשלם עבור רכישת הציוד וקבלת השירותים, וטענתו כי "לא הסבירו לו" – אינה אלא טענת סרק.

המבקש לא העמיד גירסה חשבונאית נוגדת לתחשיבי המשיבה, וטענותיו הן כלליות, סתמיות, ומתעלמות לחלוטין מתוכנו של הסכם ההתקשרות עליו חתם.