החלטה
1. בפניי בקשה לפטור מתשלום אגרת בית המשפט במסגרת תביעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות, שהגיש המבקש כנגד המשיבות 1 ו-2 .
2. המדובר באסיר המרצה עונש מאסר ארוך, אשר בהתאם לכרטסת התנועות הכספיות שהציג הוא עולה כי אין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה הנדרשת להליך בו נקט. כמו כן, לטענתו, לא עומדים לרשותו משאבים כלכליים מחוץ לכלא מבני משפחה או חברים. המבקש אף סומך בקשתו על החלטות קודמות שבהן ניתן לו פטור מתשלום האגרה והמהוות ראיה לכאורה לחוסר אמצעיו הכלכליים.
3. לטענת המשיבות 1 ו-2 , המבקש הינו תובע סדרתי המנצל את היותו "אסיר חסר אמצעים" לצורך הגשת הליכי סרק ללא שיידרש לשלם על כך מחיר כלשהו, ומטרתו בהגשת התביעות היא התשת המדינה ובזבוז משאביה. באשר לעילת התביעה נטען, כי יש לדחות על הסף בקשה זו בשל התיישנות וכן בשל שיהוי בהגשתה, שכן התביעה הוגשה לבית המשפט בתאריך 19.12.2013 בגין כתבה שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" בתאריך 22.12.2006. טעם נוסף לטענה לחוסר עילה הינו הגשת תביעה בסכום מופרז ומנופח ע"ס של מיליון ₪, ללא ביסוס ופירוט מתאימים.
4. לטענת הפרקליטות, דין הבקשה להידחות על הסף בשל היות התובענה תביעת סרק, תוך שימוש לרעה בכספי הציבור וניצול לרעה את הפטור המצוי בתקנות. התביעה הוגשה בסכום מוגזם, לא מבוסס ולא מפורט, תוך הטרחת המערכת המשפטית. באשר לעילת התביעה נטען, כי התובענה אינה מגלה עילה בעוולת לשון הרע ועל פניו התביעה התיישנה ו/או הוגשה בשיהוי ניכר של 7 שנים.
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובהתאם לסמכות הנתונה לי בתקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), מצאתי לדחות את הבקשה לפטור מהטעמים הבאים:
א. נראה, כי אין כל מחלוקת באשר לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ואף לא הועלתה כל טענה ממשית כנגד טענות המבקש והכרטסת שצורפה לבקשתו באשר לעצם היותו אסיר נצרך. תצהירו של המבקש אף מחזק ראיה זו, ולא נסתרה טענתו לחוסר יכולתו לשלם את האגרה, אשר אף נתמכה בראיות לכאורה בדמותן של החלטות קודמות של בתי המשפט לפטור את המבקש מאגרה, בהתאם לאמור בתקנה 14(ד)(1) לתקנות. לפיכך, לא נמצא כל ספק באשר לאי יכולתו הכלכלית של המבקש לעמוד בתשלום האגרה הנדרשת להליך זה ואשר עומדת על סך של כ- 2,500 ₪.
ב. לעומת זאת, התמקדו טענות המשיבים כולם בטענות כנגד עילת התביעה, סכומה, ושיקולי מדיניות מערכתית ומשפטית ביחס למי אשר מכביר בהעמסת המערכת המשפטית בתביעות סרק. אכן, כטענת המשיבים, התנאים הקבועים בתקנות הינם מצטברים ובאין עילת תביעה אין מקום לפטור את המבקש מאגרה. אף מעבר לזאת, גם אם התקיימו שני התנאים הקבועים בתקנה, דהיינו חוסר יכולת לתשלום האגרה וקיומה של עילה תביעה, עדיין מסורה הסמכות לבית המשפט לשקול לפי שיקול דעתו באם יש מקום לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כעולה מלשון התקנה הנוקטת בביטוי "רשאי בית המשפט לפטור..", ויש לשקול כל מקרה לגופו של עניין.
ג. בחינת עילת התביעה מגלה, כי העובדות הנטענות בכתב התביעה, לפיהן נטען, כי בכתבה שפורסמה אודות המבקש על ידי המשיבה 2 בעיתון שבבעלות המשיבה 1 תחת הכותרת "גרסת האנס הסדרתי" ובדמות של כתבה הנחזית לראיון שנערך עם המבקש, אכן מגלות עילת תביעה כנגד המשיבות 1 ו-2, שהרי באם יוכיח המבקש כי יש בפרסום הנטען משום לשון הרע ו/או פגיעה בפרטיותו, כנטען על ידו, אזי יהיה זכאי הוא לסעדים הקבועים בדין, לרבות סעד של פיצוי כספי וכתבת התנצלות, כנדרש בסיפא לכתב התביעה. ואילו טענות המשיבים באשר להתיישנות התביעה והגשתה בשיהוי, הינן טענות הגנה שמקומן במסגרת כתב הגנה ועליהן להתברר במסגרת ההליך השיפוטי, ועל כן, אין בהן כדי להפחית מעוצמתה או מעצם קיומה של עילת תביעה, אשר נלמדת מעובדות וטענות המוצגות בכתב התביעה. בשלב זה של ההליך, על בית המשפט לבחון אם אין המדובר בתביעת סרק טורדנית וקנטרנית, תוך המנעות מלחסום את שערי בית המשפט בפני מי שבפיו עילת תביעה אפשרית. במקרה שבפניי, אין לקבוע מסמרות בשלב זה של ההליך באשר לסיכויי הצלחת התביעה כנגד טענות ההגנה ודי בקיומה של עילת תביעה כדרישת התקנה כדי לעמוד בתנאי השני הנדרש בה.
יחד עם זאת, נקבע בהלכה הפסוקה, כי סכום התביעה הינו אחד ממרכיבי העילה, וכי לצורך הוכחתה על המבקש להראות כי סכום התביעה אינו מופרז או מנופח לצורך קבלת הפטור מתשלום האגרה. במקרה שלפניי, אין המבקש מפרט כלל את סכום התביעה בסך של 1 מיליון ₪ הנתבע על ידו, אין הוא מבסס אותו בחישוב מתאים או באסמכתאות ראויות ואינו מבהיר הכיצד הנזק שנגרם לו מהכתבה אודותיו, כפי הנטען על ידו, עשוי לזכותו בתשלום פיצוי בסך כה גבוה. סכום התביעה צריך שיהא קשור קשר הדוק לעילת התביעה ומשאין המבקש מבסס קשר שכזה בין עילה הנובעת מחוק לשון הרע ומפגיעה בפרטיות לבין סך של מיליון ₪, אזי אין מנוס מלקבוע כי המדובר בסכום מופרז ומנופח, שאף אינו תואם את הדין הנוהג, וכי בכך לא עמד המבקש בהוכחת קיומה של עילת תביעה ראויה. לפיכך, באין המבקש עומד בתנאי השני הקבוע בתקנות, באשר לקיומה של עילה להליך שנקט הוא, אזי די בכך כדי להביא לדחיית בקשתו לפטור מאגרה.
ד. יתר על כן, כפי שצוין בפסיקת בתי המשפט ביחס למבקש עצמו, המדובר באסיר המרבה בהגשת עתירות לבתי המשפט השונים, ואל מול זכות הגישה לערכאות עומדת תכלית של מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי בדרך של הגשת תביעות סרק מוגזמות וטורדניות. לפיכך, האינטרס הציבורי מצדיק הגנה על מערכת השיפוט מפני הליכים מיותרים ויצירת איזון בין הזכות החוקתית לבין האינטרס הציבורי. איזון שכזה, הגם שהוא נוטה לטובת הזכות החוקתית, במיוחד לגבי אסירים נצרכים, יכול לבוא לידי ביטוי בהטלת חובת תשלום האגרה על אסיר, ולו באופן חלקי, ככלי המהווה מחסום מניצול בלתי ראוי של המערכת השיפוטית בישראל. בנסיבות המקרה שבפני, כאשר אין המדובר בעתירת אסיר המתייחסת לתנאי מאסרו, אלא תביעה אזרחית לפיצוי בגין נזק שאינו ברור דיו, שאינו מכומת כלל ואף מוגזם במידה רבה, ושהוא חלק מניצול אינסופי של המבקש את המערכת המשפטית ומשאביה על חשבון הליכים ומתדיינים אחרים, כעולה ממאות התביעות שהגיש הוא לבתי המשפט השונים, הרי שיש בכך להביא לדחיית הבקשה לפטור מאגרה.
6. מכל הטעמים שלעיל, הנני דוחה את בקשת המבקש לפוטרו מתשלום האגרה הנדרשת להליך זה. לפיכך, בטרם יחלו ההליכים בתביעה שהגיש המבקש, ישא המבקש בתשלום האגרה הנדרשת, ולא יאוחר מתום 30 ימים מהיום.
7.אי תשלום האגרה במועדה יביא למחיקת התביעה.
ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ד, 08 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.