סלומון (שלמה) הוטה נ' בטוח לאומי-סניף חיפה

פסק דין

1.זוהי תביעה להכיר בפגימה ממנה סובל התובע בגבו כ"תאונת עבודה", כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה- 1995 (להלן: החוק), על דרך המיקרוטראומה.

2.את הפגימה מייחס התובע לעבודתו כעצמאי בקו חלוקה קבוע של מוצרי חלב במשך 10 שנים, מחצית התקופה - עבור מפעל "שטראוס" ומחציתה – עבור "תנובה".

3.יצויין, כי בתיק זה ניתן פסק דין ביום 18.2.09 לפיו נדחתה התביעה בקביעה שתמציתה, כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לקיומה של עילת המיקרוטראומה, הכל כמפורט בפסה"ד הנ"ל ומבואר בו (להלן: "פסה"ד הראשון").

4.במסגרת דיון בערעור שהוגש לביה"ד הארצי ניתן תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים לפיה יוחזר התיק לבי"ד זה אשר יאפשר לצדדים להשלים ראיותיהם לגבי עבודת התובע ככל שהיא מתייחסת לשלוש פעולות שביצע התובע בעבודתו: נהיגה, העמסת סחורה במשאית ופריקתה. עם השלמת הראיות יקבע ביה"ד את התבנית הקבועה של יום העבודה לגבי שלוש הפעולות הללו תוך בחינת פרק הזמן הנדרש בממוצע לכל אחת. לאחר מכן יסכמו הצדדים טענותיהם לצד העובדתי וביה"ד ישקול מינויו של מומחה רפואי.

הסכמת הצדדים ניתנה בהמלצת ביה"ד שציין, כי בכפוף להשלמת הראיות כאמור, "אפשר שהעמסת המשאית ופריקת הסחורה תקים תשתית עובדתית מיקרוטראומטית" (ההדגשה – לא במקור) ולעניין פעולת הנהיגה ציין ביה"ד, כי בנסיבות העניין זו מקימה את הרצף הנדרש עפ"י תורת המיקרוטראומה, חרף ההפסקות שחלו בה לצורך פריקת סחורה, בשים לב לכך שארכה שעות מרובות.

5.זהו אפוא פסה"ד השני אשר ניתן בתיק זה, לאחר שנוהלה ישיבת הוכחות נוספת, במסגרתה הגיש התובע תצהיר משלים עליו נחקר בחקירה נגדית ולאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם בשנית.

6.מעדות התובע בדיון שהתקיים בעקבות פסה"ד הנ"ל עולה, כי התובע החל את עבודתו בשעה 00:30 לפנות בוקר (ר' סעיף 4 לתצהיר המשלים ועדות התובע בעמ' 4 לפרוטוקול, שורה 22), עת הגיע, עם העובד שהועסק על ידו כעוזר, למחסן המרכזי של "תנובה", שם המתינה להם הסחורה המיועדת לחלוקה כפי שהוכנה מבעוד מועד ע"י מחסנאי המפעל, בארגזים שהונחו על גבי משטחים, 5 ארגזים על כל משטח.

החל מהשעה 1:00 אחר חצות, ובמשך שעתיים עד שעתיים וחצי, עסק התובע ביחד עם עוזרו, בהעמסת הסחורה למשאית וסידורה, באופן הבא: המשאית היתה נצמדת לרמפת העמסה ואזי גררו התובע ועוזרו את המשטחים (על כל אחד היו, כאמור, 5 ארגזי סחורה) בעזרת מוט אל תוך המשאית (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 20; עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 6). סה"כ מדובר בכ - 130- 150 ערימות ארגזים (סע' 6 לתצהיר המשלים). על מנת לנצל באופן מירבי את תכולת המשאית ולהבטיח שהארגזים יהיו צמודים ולא יזוזו בזמן הנסיעה, העבירו התובע ועוזרו 2 ארגזים מכל משטח לזה שנגרר קודם לכן למשאית, כך שהמשטחים בתוך המשאית כללו בסופו של דבר 7 ארגזים כל אחד ונשקו, בגובה זה, לתקרת המשאית (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 7-14; עמ' 2, שורות 22-30). בהמשך, אורגנו ההזמנות של כל נקודת חלוקה, לפי סדר קבלתן (סע' 6 לתצהיר המשלים; עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 2-11).

ההזמנות כללו ארגזי חלב שמשקלם אחיד, כ-15 ק"ג לארגז, כמו גם ארגזים שהכילו מוצרי חלב מגוונים אחרים (גבינות, חמאה וכו'), ומשקלם השתנה אפוא מארגז לארגז (ר' סע' 6 לתצהיר התובע; עמ' 3-4 לתצהיר המשלים).

לאחר מנוחה קצרה, לערך בשעה 4:00- 4:30 לפנות בוקר, יצאו התובע ועוזרו מן המחסן המרכזי והחלו במסלול החלוקה, שהיה מורכב מ 35-40 נקודות (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 4, 17). יצוין, כי עפ"י הבהרת התובע בביה"ד, עדותו זאת מתייחסת לעבודה שביצע עבור תנובה, כאשר לגבי עבודתו קודם לכן עבור מפעל שטראוס העיד, כי קו החלוקה היה קצר יותר וכלל 25 נקודות חלוקה סה"כ.

משך זמן הנסיעה בין נקודת חלוקה אחת לאחרת היה כרבע שעה – מחצית השעה, כאשר לעיתים היו מספר נקודות חלוקה באותו רחוב ואזי ארכה הנסיעה 3 – 4 דקות בלבד בין נקודה לנקודה (סע' 6 לתצהיר המשלים; עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 28-31).

לקראת כל נקודת חלוקה כאמור, הכין עוזרו של התובע את ההזמנה הרלבנטית בתוך המשאית והביאה לפתחה כשהיא מסודרת בחבילות של שני ארגזים.

יצויין, כי בתצהירו המשלים העיד התובע, כי הוא זה שעסק לבדו, עפ"י רוב, בפריקת הסחורה מן המשאית והבאתה לחנות (סעיף 7 לת/2), זאת - בניגוד לתצהירו הראשון (ת/1) שם העיד במפורש, כי פריקת הסחורה מן המשאית נעשתה אף היא ע"י התובע ועוזרו גם יחד, כאשר שניהם הורידו את צמדי הארגזים מפתח המשאית לרצפה (מדובר בגובה של כ 1.20 מ' – 1.30 מ') וגררו אותם לעסק המזמין (ר' סעיף 15(ב)(ג) לתצהיר ת/1). כך גם אישר התובע בחקירתו הנגדית בדיון המשלים משהעיד: "אנחנו עושים ביחד את העבודה....הוא לוקח קליינט, אני קליינט... ש. זאת אומרת שלא רק אתה לבד מביא את הסחורה מהמשאית לנקודות החלוקה? ת. ברור" (ר' סיפא עמ' 5 לפרוטוקול הדיון המשלים).

עוד אישר התובע בחקירתו, כי מספר הארגזים בהם הופצה הסחורה בנקודות החלוקה השתנה מנקודה לנקודה ונע בין 6 ל – 40 (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 11), בהתאם להזמנה הספציפית בה מדובר.

עם שובם למשאית, לאחר פריקת הסחורה , נשאו התובע ועוזרו את הארגזים הריקים והניחו אותם במשאית לצורך החזרתם למחסן.

בין 11:30 ל-12:30 חזרו התובע ועוזרו למחסן המרכזי (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 24), שם המתינה להם, לעתים, סחורה של "חוסרים" ככל והתגלו במהלך החלוקה. במקרה זה- היה עליהם לחזור לחנות בה מדובר על מנת להשלים את אספקת הסחורה. עם סיום החלוקה, פרקו התובע ועוזרו את הארגזים הריקים מן המשאית ושטפו אותה (עמ' 2, סע' 12 לתצהיר המשלים).

7.יצוין כבר עתה, כי לא היה בתצהירו של התובע כדי להוסיף על עדותו כפי שנמסרה על ידו בתצהירו הראשון ובחקירתו בביה"ד בדיון הראשון, פרט לתוספת בהתייחס לנהיגה במשאית, משטען התובע, לראשונה, בתצהירו המשלים, כי "הנסיעה המשאית היתה נסיעה קשה מאד מבחינת תנועות הגוף והגו, הואיל וכל נסיעה על גבי מהמורה קלה ביותר היתה מקפיצה את כל הגוף ...". הדברים הועלו סתמית וכללית, מבלי שהתובע מסר פרטים כלשהם באשר למהמורות שהיו מנת חלקו בדרכים, הדרכים בהן נמצאו ותדירות היתקלותו בהן, ככל וכך. מנגד, בחקירתו הנגדית אישר כי נהג, ככלל, בכבישים סלולים, עפ"י רוב בדרכים עירוניות ובמקום אחר בתצהירו אף הוסיף והעיד, כי מדובר בנסיעה "איטית וזעירה (כך במקור, ע.ק) כדי לא להפוך את תכולת המשאית" (מסתמא הכוונה לנסיעה "זהירה", עפ"י הקשר הדברים).

8.מדובר, אפוא, ככלל, בנתונים זהים שהיו, ככלל, בפני ביה"ד עובר לכתיבת פסק הדין הראשון בתיק זה. ואולם, בהתאם לפסק דינו של ביה"ד הארצי, שבתי ובחנתי מחדש את סדר יומו של התובע על הפעולות אותן ביצע במסגרת עבודתו ושקלתי בשנית את עניינו, כפי שיפורט להלן.

9.בהתייחס לנהיגה: אציין תחילה, כי עפ"י התרשמותי, העדות הכללית והסתמית בדבר ה"נסיעה הקשה" מפאת "מהמורות", הועלתה בשלב זה לראשונה, לצרכי הדיון הנוסף ולצורך זה בלבד, ללא כל בסיס עובדתי של ממש, ללא פירוט ותימוכין כלשהם ואין היא מקובלת עלי.