סלומון ואח' נ' מ. מ. פרדס-חנה-כרכור

פסק דין

1.מהות התביעה

התובעים הנם בלי נכסים המצויים במושבה פרדס חנה, חלקם ברחוב הבוטנים וחלקם האחר ברחוב ההדרים. התביעה שבפניי עניינה דרישות הנתבעת לתשלום היטל סלילת רחובות ודמי השתתפות בסלילת מדרכות.

בתביעתם עתרו התובעים למתן פסק דין המצהיר, בין היתר, על בטלות הודעות החיוב שנשלחו אליהם הן לגבי היטל סלילת הרחובות והן לגבי דמי ההשתתפות בסלילת המדרכות. הנתבעת מצדה הגישה תביעות כספיות כנגד התובעים, במסגרתם תבעה לחייבם בסכומים המגיעים לה לשיטתה בגין אותן עבודות סלילה. תביעות הצדדים אוחדו במסגרת התיק דנא.

ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך החומר שהוגש לתיק בית המשפט מבלי שיהא צורך בשמיעת ראיות וחקירת עדים.

2.עיקרי העובדות

2.1במחצית הראשונה של שנת 2007, קיבלו התובעים, אשר בבעלותם נכסים הגובלים ברחוב הבוטנים, הודעה מטעם הנתבעת, לפיה חויבו בהיטל סלילה עפ"י חוק עזר לפרדס חנה-כרכור (סלילת רחובות), התשמ"ז - 1986 (להלן: "חוק העזר"), הן בגין סלילת כביש והן בגין סלילת מדרכה.

2.2בעקבות אותם מכתבי דרישה, התקיימה ביום 15.4.2007 פגישה במשרדי מהנדס המועצה המקומית, בה נטל חלק ב"כ התובעים, אשר שטח את טעמי התנגדותם של שולחיו לדרישת הנתבעת. בין היתר נטען כי אין מדובר בסלילה חדשה אלא בהרחבת כביש קיים, ולכן יש להעמיד את החיוב על שיעור 40% מההיטל שהיה חל עליהם לולא היה הכביש סלול, וזאת על פי הוראות סעיף 9 לחוק העזר.

2.3בהמשך לאותה פגישה, הוציא מהנדס המועצה ביום 8.5.2007 הודעה מתוקנת, לפיה הוחלט לחייב את בעלי הנכסים הגובלים, אשר שילמו בעבר השתתפות בסלילת הכביש הקיים, בשיעור 40% מהיטל הכביש, ועל כן, הוצא חיוב חדש המבטל את החיוב הקודם.

2.4עוד בטרם שולמו ההיטלים על פי החישוב המתוקן, הוציא מהנדס המועצה ביום 29.5.2007 הודעה נוספת לתובעים, לפיה בירור שנערך לגבי רחוב הבוטנים העלה כי "הנחת ה-40% אשר קיבלתם עבור יחידות הדיור שבחזית חלה בטעות על כל השטח שבבעלותכם במקום על 500 מ"ר מתוכם". לפיכך, בוטל החיוב הקודם והוצא חיוב שלישי במספר.

2.5התובעים לא השלימו עם החיובים שהטילה עליהם הנתבעת, ושטחו טענותיהם בכתב ובפגישות שקיימו עם ממלאי תפקידים במועצה. הואיל ובכל אותה עת, המשיכה הנתבעת בהליכי הגביה המנהלית, הגישו בעלי הנכסים ברחוב הבוטנים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה בה עתרו למתן פסק דין המצהיר כי הנתבעת מנועה מלהוציא הודעות חיוב שאינן משקפות את קבלת טיעוניהם. בית המשפט הורה על מחיקת העתירה תוך שהפנה את הנתבעת לנקיטת הליכים אזרחיים כנגד כל אחד מהתובעים החייבים. עוד נקבע כי כל עוד לא הוכרעה השאלה באשר לזכותה של הנתבעת לגביית הכספים שבמחלוקת, לא יינקטו הליכי גבייה מינהלית.

3.תמצית טענות התובעים

מפי התובעים הועלו שלל טענות ביחס לחיובים שנדרשו לשלם, כשבראשן שתי הטענות שלהלן:

3.1ביחס לדמי ההשתתפות בסלילת מדרכה - נטען כי בהתאם לסעיף 6 (ב) (ו) לחוק העזר בעלי נכסים חייבים ישלמו את ההיטל הקבוע בתוספת בעד סלילת מדרכה, אם החליטה המועצה לסלול מדרכה. דא עקא שהנתבעת לא קבעה בתוספת ערך כלשהו להיטל סלילת מדרכה ולכן נקטה בשיטת שעטנז, לפיה החיוב בגין סלילת כבישים נעשה על-פי שיטת ההיטל ואילו מדרכות מחויבות לפי דמי השתתפות בהוצאות הסלילה בפועל, בחלוקה בין בעלי הנכסים הגובלים.

אלא שהנתבעת אף לא מלאה את התנאים המוקדמים להחלת שיטת דמי ההשתתפות בגין סלילת המדרכה, הקבועים בסעיפים 10 ו- 12 לחוק העזר. סעיף 10 מורה כי ראש המועצה רשאי לדרוש בהודעה בכתב מאת בעל נכס הגובל רחוב לסלול סלילה ראשונה את המדרכה לאורך חזית נכסו. סעיף 12(א) לחוק קובע כי מקום שלא מילא בעל נכס אחר הודעת ראש הרשות לפי סעיף 10 רשאי ראש הרשות לבצע את הסלילה ולגבות הימנו את הוצאות הביצוע.

הואיל ובמקרה דנן, לא פנתה הנתבעת מעולם למי מבעלי הנכסים הגובלים בדרישה כי יסללו מדרכה, ממילא אין היא רשאית לחייבם בגין כל הוצאה שהוציאה, אם בכלל, לצורך סלילת המדרכה.

3.2ביחס להיטל סלילת כביש – נטען כי לא מדובר בסלילה חדשה אלא בהרחבת כביש קיים. הן רחוב הבוטנים והן רחוב הדרים היו סלולים, עובר להחלטה על ביצוע ההרחבה נשוא הודעות החיוב בהן עסקינן. התובעים, ובחלק מהמקרים מורישיהם, שילמו דמי השתתפות בגין סלילת הרחובות הללו בעבר.

לפיכך, יש לחשב את החיוב בהתאם לסעיף 9 לחוק העזר המורה כי מקום שחויב בעל נכס בתשלום דמי השתתפות בסלילת כביש בהתאם לחוק עזר שהיה בתוקף לפני תחילתו של חוק העזר, והחליטה העירייה להרחיב אותו כביש, ישלמו בעלי הנכסים הגובלים לאותו כביש, היטל בשיעור 40% מההיטל שהיה עליהם לשלם לולא הכביש היה סלול. זאת מקום שרוחבו הממוצע של הכביש שבעדו שולמו ההוצאות כאמור הינו עד 5 מטרים.

התובעים הדגישו כי לא מדובר בהנחה כפי שציינה הנתבעת ולא בפטור או חיוב הנעשה לפנים משורת הדין, אלא בשיעור הקבוע בחוק העזר וחיוב הנעשה על פי דין.

3.3התובעים הוסיפו והעלו טענות נוספות. כך נטען ביחס להסכמת הנתבעת לחשב את ההיטל לגבי סלילת רחוב הבוטנים על בסיס 40%, ואולם רק לגבי שטח של עד 500 מ"ר, כי אין לקביעה שרירותית זו כל עיגון בדין. בהקשר זה הפנו להגדרת הביטוי "נכס" בחוק העזר המתייחס ליחידת רישום בספרי המקרקעין, ללא כל התייחסות לגודלה של אותה יחידה. מכאן טענו, כי אין כל בסיס לפיצול החיוב כפי שמנסה הנתבעת לעשות כך ששיעור החיוב לגבי 500 מ"ר יהיה לפי 40% ואילו לגבי היתרה יחול היטל בשיעור מלא.