סירקיס ואח' נ' קיבוץ מסדה

פסק דין

רקע וטענות הדברים

1.התובעת הינה ילידת שנת 1910, בת כ- 101 שנים היום, וחברה בקיבוץ מסדה (להלן: "הקיבוץ") מאז יסודו בשנת 1937. בשנת 2005, או בסמוך לכך, החלה התובעת להעסיק מטפלת ישראלית, ומשנת 2008 היא מעסיקה מטפלת זרה קבועה אשר מתגוררת יחד עמה בדירתה בקיבוץ ודואגת לכל צרכיה הסיעודיים.

2.בשל העלויות הכרוכות בהעסקת מטפלת, פנתה התובעת לקיבוץ בדרישה להעניק לה סיוע ותמיכה כלכליים בתשלום עלויות העסקת המטפלת. הקיבוץ דחה את דרישתה של התובעת לשאת בעלויות העסקת מטפלת אישית, והודיע לה, כי באפשרותה לשהות בבית הסיעודי "בית השקמה" שהקים הקיבוץ לצרכי חבריו הסיעודיים. התובעת סירבה להשתכן בבית הסיעודי של הקיבוץ, והמשיכה וממשיכה גם היום להעסיק מטפלת זרה אישית על חשבונה.

3.בכתב התביעה שהגישה נגד הקיבוץ טענה התובעת כי הקיבוץ סירב ומסרב לקיים אחר התחייבויותיו על פי תקנון הקיבוץ שמהווה הסכם מחייב בין הצדדים, ומסרב לשאת בעלויות שירותי הסיעוד שהיא זקוקה להם. על כן, כך נטען, מוטלת על הקיבוץ חובה לשלם לה את העלויות הכרוכות בהעסקת מטפלת אישית, החל משנת 2005 ועד הגשת התביעה. במסגרת התביעה עתרה התובעת אף לחייב את הקיבוץ לשלם לה סכומים שונים, בגין החזר עלויות מחיה שוטפות, החזר מסים שהקיבוץ גבה, על פי הנטען, שלא כדין, זיכוי בגין גביית יתר עבור חשמל וכן תשלום בגין תוספת שמגיעה לה בגין הקצבה שהקיבוץ משלם מה.

4.הקיבוץ כפר בטענות התובעת וטען כי ביחסיו עם התובעת הוא פעל בהתאם להוראות התקנון המקורי והמתוקן, וכן בהתאם להחלטות הקיבוץ לעניין שינוי אורחות חייו, שהתקבלו בשנת 2003. לטענתו, במסגרת שינוי אורחות החיים נקבעו כללים הנוגעים לחברים מדור המייסדים של הקיבוץ שהתובעת נמנים עליהם. בהתאם לכללים אלה, נקבעו שלושה מסלולים אפשריים לחברים סיעודיים מדור המייסדים. בהתאם למסלול הראשון, חבר סיעודי רשאי לבחור לשהות בבית הסיעודי בקיבוץ, ובתמורה הוא מתחייב להעביר את כל הכנסותיו לידי הקיבוץ. מנגד, הקיבוץ מתחייב לממן ולדאוג לכל צרכיו של החבר על חשבונו.

חברים שבחרו לא לשהות בבית הסיעודי, רשאים לבחור באחד מתוך שני מסלולים אפשריים: בהתאם למסלול אחד, החבר יעביר את מלוא הכנסותיו לידי הקיבוץ ומנגד יקבל תקציב אישי מהקיבוץ בסך של 3,150 ₪ ליחיד. בהתאם למסלול האחר, החבר יוכל לבחור במסלול לחברים פנסיונרים ולפיו, כל הכנסותיו יועברו לתקציבו האישי דרך הקיבוץ והוא יהיה זכאי להשלמה לרשת ביטחון. מנגד, החבר יישא בעלות המלאה של כל השירותים המופרטים אותם הוא צרך, לרבות תשלום מס קהילה.

התובעת בחרה במסלול השלישי, ולפיכך היא מקבלת את מלוא הכנסותיה על פי המסלול לחברים פנסיונרים, כך שהיא בעלת מעמד כלכלי עצמאי ונושאת בנטל המימון העצמי של כל השירותים אותם היא צורכת, לרבות בהוצאות הכרוכות בהעסקת מטפלת אישית, עלויות הטיפול הסיעודי ועוד.

הוראות התקנון המקורי

5.עד שנת 2003 התנהל הקיבוץ כקיבוץ שיתופי וכל אחד מחבריו נתן כפי יכולתו וקיבל כפי צרכיו. עיקרון זה עוגן בסעיף 4 לתקנון. אשר קבע, כי כל חבר "מעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתו, ומוסר לקיבוץ את כל ההכנסות והנכסים הנמצאים ברשותו או המגיעים לידיו מכל מקור שהוא". בהמשך אותו סעיף נקבע כי הקיבוץ יספק את כל צרכיו של החבר, "לרבות התלויים בו היושבים כחוק ביישוב הקיבוצי (להלן – "התלויים בחבר"), בהתאם ליכולתו, וכל אלה בהתאם לכללים הנהוגים בו, כפי שנקבעו על ידי מוסדותיו המוסמכים, הכול כמפורט בתקנון זה".

בסעיף 6 לתקנון נקבעו מטרות הקיבוץ, כאשר רלבנטית לענייננו הוראת סעיף 6(ג) הקובעת כי אחת ממטרות הקיבוץ היא:

"לספק את הצרכים הכלכליים, החברתיים, התרבותיים, החינוכיים והאישיים של חברי הקיבוץ והתלויים בהם, לדאוג לבריאותם, וכן לייסד ולקיים שירותים, מוסדות ומפעלים הדרושים לשם כך, להבטיח רמת חיים נאותה של חברי הקיבוץ והתלויים בהם, בגבולות יכולתו הכלכלית של הקיבוץ, ובהתחשב עם צרכי פיתוחו המשקי ומטרותיו האחרות."

הוראה נוספת רלבנטית לענייננו היא הוראת סעיף 66 אשר קבע:

"הקיבוץ יספק את הצרכים החומריים, החברתיים והתרבותיים של חבריו בהתאם ליכולתו ובהתחשב בצרכי משק הקיבוץ ופיתוחו וקיום יתר חובות הקיבוץ.

סיפוק הצרכים כאמור יבוצע במגמה להגשמת הכלל 'כל אחד לפי צרכיו', תוך שמירת העיקרון של שיתוף בצריכה ושל זכויות שוות בתנאים שווים, בהתאם לכללים ולפי סדרי הביצוע שהקיבוץ קבע בדרך כלל או לסוגי צריכה שונים, או על פי החלטות התנועה והנחיותיה שאומצו ע"י הקיבוץ."

כל ההדגשות אינן במקור.

6.הרעיון שעמד בבסיס הקיבוץ במתכונת המקורית שלו היה רעיון סוציאלי מובהק ולפיו כל אחד מחבריו תורם כפי יכולתו, אך מקבל כפי צרכיו ובאופן שוויוני ליתר חברי הקיבוץ, ללא שום קשר למידת התרומה של כל אחד מהם לקהילה. בהתאם לכך, ייתכנו מצבים שבהם חבר קיבוץ יתרום לקהילה ולקיבוץ יותר מאשר חבר אחר, אך יקבל פחות מכיוון שצרכיו פחותים יותר.

7.התחייבות הקיבוץ לספק את צרכי חבריו אינה מוחלטת, ובכל אחד מהסעיפים שהגדירו את מטרות הקיבוץ נקבע, כי הקיבוץ יפעל בהתאם ליכולתו ובהתאם לכללים שנקבעו מראש לספק את צרכי חבריו. בהתאם לכך, השאלה מהם צרכי החבר ובאיזו מידה על הקיבוץ לספק צרכים אלה אינה נבחנת בהתאם לדרישת החבר בלבד, אלא בידי הקיבוץ האפשרות, היכולת והסמכות שלא למלא אחר צרכים מסוימים, אם בהתאם לכללים שנקבעו אין הוא חייב לספק אותם, או אם אין ביכולתו לעשות כן.

יחד עם זאת, העובדה שבידי הקיבוץ היכולת והסמכות לקבוע אילו צרכים יספק לחבריו ובאיזו מידה, אינה מעניקה לקיבוץ הסמכות להפעיל כוח זה בשרירות. עדיין מוטלת על הקיבוץ החובה לקיים אחר חובותיו כלפי חבריו כפי שהוגדרו בתקנון, ועדיין מוטלת עליו החובה למלא אחר חלקו בהסכם (התקנון) בהגינות, בסבירות ובתום לב. קיבוץ שמפעיל את הסמכות והכוח בחוסר תום לב ומסרב לספק את צרכיו של חבר זה או אחר בשרירות ובחוסר סבירות, רשאי בית המשפט לכפות עליו לקיים אחר התחייבויותיו ואין הוא יכול להתגונן מפני תביעה כאמור בטענה שהתקנון מקנה לו את הסמכות והיכולת לקבוע מהי יכולתו.

התמורות שחלו באופיו של הקיבוץ