סירבו נ' משרד הפנים

פסק דין

העותרת, ילידת מולדובה בת 29, הגישה למשיב בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים, הנעוצים בהיותה אם לילדה קטינה אזרחית ישראל, שנולדה בישראל מקשר שקיימה העותרת עם אזרח ישראלי. כן טענה העותרת כי סבלה מבני זוגה הישראליים אלימות, ניצול מיני וכלכלי. ביום 18.11.12 דחתה ראש דסק צפון ברשות האוכלוסין את בקשת העותרת, בקובעה כי לא נמצא מקום להעברת הבקשה לדיון בוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים. העותרת הגישה ביום 13.12.12 ערר על ההחלטה למנהל תחום ברשות האוכלוסין. בערר צוין כי הוא מוגש בהתאם לנוהל מס' 5.1.0001 של המשיב ("נוהל כללי לקבלת בקשות בלשכות רשות האוכלוסין מכל סוג שהוא והגשת ערר על החלטות הלשכות"). לאחר הגשת הערר זומנה העותרת ללשכת רשות האוכלוסין במקום מגוריה, שם נאמר לה (בחודש יולי השנה) כי בכוונת המשיב לאתר את אביה של הקטינה ולזמנו לתשאול בנושא הקשר שלו עם הקטינה. סמוך לאחר מכן הוגשה העתירה, התוקפת את השתהות המשיב במתן ההחלטה בערר. השתהות זו, כך נטען, פוגעת בעותרת ובילדה, שכן באי-הסדרת המעמד נמנע מהעותרת לעבוד ולהתפרנס. לכן היה על המשיב, לכל הפחות, ליתן לעותרת מעמד זמני עד להכרעה הסופית בעניינה.

דין העתירה להידחות על הסף בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. העותרת טוענת לזכאות למעמד בישראל מטעמים הומניטריים, ותוקפת את ההחלטה שלא להעביר את עניינה לדיון בוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים. לשם תקיפת החלטה כזאת שומה על העותרת לפנות, טרם פנייתה לבית המשפט, בהשגה לוועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים על פי נוהל מס' 1.5.0001 (להלן – נוהל ועדת ההשגה). סעיף 3(א)(15) לנוהל ועדת ההשגה מסמיך את יושב ראש הוועדה לדון ולהחליט בהשגות על החלטת רשות האוכלוסין בבקשות למתן מעמד בישראל לפי נוהל הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים (מס' 5.2.0022). סעיף 1 לנוהל ועדת ההשגה קובע כי "הפניה לוועדת ההשגה לזרים בהשגה על החלטת נושא משרה ברשות האוכלוסין וההגירה תהא שלב הכרחי של מיצוי ההליכים המינהליים קודם להגשת עתירה בפני בית המשפט המוסמך". העותרת לא הלכה בדרך זאת אלא פנתה לבית המשפט בלא שהגישה קודם לכן השגה לוועדת ההשגה. לפיכך דין העתירה להידחות על הסף בגין אי-מיצוי הליכים.

אמנם העותרת הגישה ערר למנהל התחום בהתאם לנוהל מס' 5.1.0001, וטרונייתה היא על ההשתהות במתן ההחלטה בערר. אלא שנוהל 5.1.0001 מפנה בעצמו (בסעיף ג.3.2) לנוהל ועדת ההשגה מס' 1.5.0001, ואף באופן פרטני לסמכות ועדת ההשגה בעניינים הנוגעים לנוהל הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים מס' 5.2.0022. נוהל ועדת ההשגה קובע מפורשות (בסעיף 3(ה)) כי סמכות ההתערבות של יו"ר הוועדה אינה רק בתוכן החלטות שניתנו בפועל באחד העניינים המסורים לסמכות הוועדה, אלא "יושב ראש ועדת ההשגה רשאי להחליט גם בהשגה של מי שבקשתו ללשכת רשות האוכלוסין לא נענתה בתוך פרק זמן סביר בנסיבות העניין". העותרת הגישה את הערר באמצעות הלשכה האזורית של רשות האוכלוסין בחיפה, כאמור בסעיף ב.3.2 לנוהל מס' 5.1.0001. לפיכך טענתה על כך שהערר לא הוכרע תוך פרק זמן סביר צריכה להיות מועלית תחילה, טרם הפנייה לבית המשפט, בפני ועדת ההשגה (במאמר מוסגר יצוין כי ההפניה בהקשר זה בעתירה לסעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958, אינה במקומה, נוכח הוראת סעיף 9(א) לחוק המחריג מתחולת החוק "החלטות שר הפנים או מי שהועברו אליו סמכויותיו לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952").

העותרת העלתה לראשונה בערר את הטענה בדבר זכאותה למעמד בישראל מכוח "נוהל קורבנות סחר שמספרו 6.3.0008". דא עקא, שבקשה על פי הנוהל האמור צריכה להיות מוגשת למחלקת בקורת גבולות ומעברים ברשות האוכלוסין (סעיפים א.6, ג.1 לנוהל), ומטרתה לאפשר את שהות הקורבן בישראל "לצורכי חקירה, מתן עדות ושיקום" (סעיף א.5 לנוהל), כאשר תקופת השיקום לזר השוהה בישראל שלא כחוק אינה עולה על שנה (סעיף ב.3 לנוהל). העותרת לא פנתה בבקשה למחלקת ביקורת גבולות ומעברים על פי נוהל מס' 6.3.0008 טרם הגישה את הערר, ובקשתה הנה לקבלת מעמד בישראל ללא הגבלת זמן, אף כי הנה שוהה בישראל שלא כחוק מזה 13 שנים לאחר שהסתננה לארץ בשנת 2000. בכך די לדחייה על הסף של עתירה נגד אי-הענקת מעמד לעותרת מכוח נוהל קורבנות סחר, שאף היא עתירה מוקדמת, מהטעמים הנזכרים.

התוצאה היא אפוא שהעתירה נדחית על הסף. בנסיבות המקרה לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.