סימר חברת בונים בעמ ואח' נ' שטראוס ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות להגן בתביעה לפינוי וסילוק יד.

רקע

המשיבים הינם בעלים וחוכרים לדורות של חנייה מקורה מסומנת י"ג בנסח רישום המקרקעין של הבניין ברחוב שמעון התרסי 45-47 בתל אביב, הידוע כחלקה 1327 בגוש 6212 (להלן: "הבניין"), הצמודה לחלקת משנה 2 בבניין, (להלן: "חנייה י"ג").

המבקשים הינם בעלים של דירה בבניין, הידועה כחלקת משנה 10 (להלן: "הדירה"), וחנייה שאינה מקורה, המסומנת בנסח רישום המקרקעין של הבניין כחנייה ז' (להלן: "חניה ז'"). את זכויותיהם קיבלו המבקשים בירושה מאימם הגב' פרידה שטראוס ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר רכשה את הדירה ואת החנייה הצמודה לה מהמשיבים, בשנת 1972. המנוחה נפטרה בשנת 2002.

המשיבים טוענים כי חרף האמור מחזיקים המבקשים בחנייה י"ג ומשתמשים בה ללא הסכמתם ובניגוד לדין. מכאן תביעתם, שהוגשה בסדר דין מקוצר, לסילוק ידם של הנתבעים מחניה זו.

טוענים המבקשים מצידם כי חרף העובדה שהחנייה שעל פי נסח רישום המקרקעין הוצמדה לדירת המנוחה הינה חנייה ז', הרי שמהלך השנים מאז שנת 1976 השתמשה המנוחה, ולימים משתמשים הם עצמם, בחנייה המסומנת בנסח רישום המקרקעין של הבניין כחנייה ט"ז (להלן: "חנייה ט"ז"). עוד טוענים הם כי כלל אינם עושים שימוש בחנייה י"ג וכי בכתב התביעה נתפסו המשיבים לכלל טעות שעה שביקשו את סילוק ידם מחנייה י"ג.

יצוין כי חנייה ט"ז ממוקמת בצידה של חנייה י"ג הנ"ל וכי בהתאם לנסח רישום המקרקעין של הבניין גם חנייה ט"ז הינה בבעלות המשיבים. אין מחלוקת כי שתי החניות מקורות.

מכל מקום ובהתאם לטענת המבקשים לפיה הם משתמשים בחנייה ט"ז, תידון הבקשה שבפני, כבקשת רשות להגן מפני תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהחנייה אשר בשימושם, בין שסימונה י"ג ובין שסימונה ט"ז, באשר כאמור ממילא ועל פי נסח רישום המקרקעין של הבניין מצויות שתי החניות, בבעלות המשיבים, ובאשר אין מחלוקת כי המבקשים עושים שימוש אך באחת משתי חניות אלה (י"ג על פי טענת המשיבים/ט"ז על פי טענת המבקשים) ולא בשתיהן. (להלן: "החנייה").

טענות הצדדים

טוענים המשיבים כי הדירה והחנייה נמכרו למנוחה על יסוד זיכרון דברים בשפה האנגלית שנערך ביום 30/09/71 (להלן: "זיכרון הדברים"), וכן על יסוד הסכם מכר מיום 31/10/71 הסכם מכר.

במסגרת הסכם המכר הובהר ב"הואיל" הרביעי, כדלקמן:

"והואיל והקונה מסכים לקנות מאת המוכר והמוכר מסכים למכור לקונה דירה בבית המשותף בת 3 חדרים וחדרי שירות, בקומה א' מעל קומת הכניסה המסומנת בתשריט במס' 4, אשר חזיתה פונה לצד דרום – מזרח ומקום לא מקורה, לפי בחירת המוכר, לחניית מכונית פרטית אחת (להלן: הנמכר")".

משכך עם רישום הבעלות על הדירה והחנייה על שם המנוחה, הוצמדה לדירה חנייה ז' שהיא חנייה שאינה מקורה, בהתאם.

חרף האמור, וכפי האמור, המבקשים ו/או מי מטעמם עושים שימוש בחנייה אשר בבעלות המשיבים ללא הרשאתם. בנוסף, סירבו המבקשים לאפשר למשיבים ליתן הרשאה בלתי מסויגת לצד שלישי להשתמש בחנייה.

מנגד טוענים המבקשים כי בזיכרון הדברים הובהר כי לדירה האמורה הוצמדה חנייה לרכב אחד, מבלי שצוין כלל האם חנייה זו מקורה, אם לאו. העברת זכויות הבעלות בדירה ורישומן על שם המנוחה נערכה על ידי המשיבים ובאחריותם עוד בשנת 1973 באופן שגוי, ואין להסתמך עליה.

זאת ועוד, המנוחה, החל משנת 1976, ולימים המבקשים ו/או מי מטעמם השתמשו ומשתמשים בחנייה, וזאת בהוראת המשיב במכתבו מיום 21/07/76 (להלן: "המכתב") ובהסכמתו. בד בבד עם משלוח המכתב נמסרו למנוחה מפתחות הכניסה לחניון המקורה ואף סומנה החנייה (לטענתם חנייה ט"ז) במספר דירתה של המנוחה. מכוח הסתמכותם של המבקשים על התנהגות המשיבים ומחמת חלוף הזמן מנועים המשיבים מלטעון כעת לזכותם בחנייה. עוד טוענים המבקשים כי בדברים אלה יש כדי להצביע על שינוי הסכם המכר בהתנהגות.

על האמור מוסיפים המבקשים וטוענים גם כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה משום שמדובר בסכסוך על רקע בעלות קניינית.

לחילופין טוענים המבקשים כי באמתחתם הגנה אפשרית ואין לחסום בפניהם את זכות הגישה לערכאות משפטיות.

המסגרת המשפטית