סיווג תוספת כוננויות כחלק משכרו הקובע של עובד לצורך הפרשות סוציאליות

התביעה

1.      1.      תביעה למתן סעד הצהרתי, לפיו התשלום בגין תוספת כוננויות, המשתלם לתובעים, מהווה חלק משכרם הקובע של התובעים לצורך הפרשות סוציאליות ולצורך השכר הקובע לגמלה ולחישוב ערך שעה.

רקע עובדתי

2.      2.      הנתבעת, האוניברסיטה העברית בירושלים, הינה מוסד להשכלה גבוהה, כהגדרתו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 (להלן: "הנתבעת" או "האוניברסיטה").

3.      3.      התובעים הינם עובדי מקצועות המחשב בנתבעת, ומועסקים ביחידות השונות של האוניברסיטה. התובעים משתייכים לסגל המינהלי.

4.      4.      על עובדי הסגל המינהלי באוניברסיטה, חל הסכם פנסיה מיום 30.9.82, שנעשה בין ועד עובדי הסגל המינהלי לבין האוניברסיטה, והוא בבחינת הסדר קיבוצי דו צדדי (להלן: הסכם הפנסיה). בנוסף חלים עליהם הסכמי המסגרת בשירות הציבורי, ביניהם הסכם הפנסיה הקיבוצי מיום 10.8.95, שתוקן בהסכם קיבוצי מיום 26.5.96 (להלן: הסכמי המסגרת) וכן חלים תקנונים שונים שקבעה האוניברסיטה והוראות נוהל פנימיות, ביניהם נוהל כוננויות לעובדי מחשב מיום 24.3.82, הוראת הנהלה מיום 24.2.84 וזיכרון דברים מיום 11.8.88 - עדכון מכסת הכוננויות לעובדי מקצועות המחשב (נספחים נת/3, נת/4, נת/5).

5.      5.      בשנת 1982 החליטה הנהלת האוניברסיטה, להפעיל נוהל כוננויות פנימי, על בסיס המקובל במדינה (נספח נת/4 לכתב ההגנה) (להלן: הנוהל). בנוהל נקבעה מכסת כוננות צמודת דרגה ותפקיד וצורפה לנוהל רשימה של העובדים במקצועות המחשב הזכאים לכוננות. בנוהל נקבע, כי כל עובד נדרש לציין על כרטיס הנוכחות את הימים בהם שהה בכוננות, מאושר בחתימת הממונה. לאחר מספר שנים בהם מלאו עובדי מקצועות המחשב דיווחים בדבר הכוננות, הזניחו חלק ממנהלי היחידות את חובת הדיווח והורו על תשלום הכוננות לעובדים גם ללא דרישת הדיווח.

6.      6.      החל מינואר 1995, הפרישה האוניברסיטה הפרשה חודשית בשיעור 5% משכרו של כל עובד חבר הסגל המינהלי במקצועות המחשב, כנגד 5% שנוכו משכרו של העובד, לקרן לרכיבים לא פנסיוניים. בנספח ב' להסכמי המסגרת נקבעו הרכיבים הלא פנסיוניים לגביהם חלה על המעסיק חובת הפרשה לקופת גמל.

7.      7.      התביעה הוגשה ביום 11.9.00.

דיון והכרעה

8.      8.      השאלה שצריכה הכרעה בתובענה דנן, הינה האם התשלום בגין רכיב "כוננויות" בשכרם של התובעים הוא רכיב קבוע בשכר שיש לבצע בגינו הפרשות לפנסיה (כטענת התובעים), או שמא מדובר ברכיב מותנה בדיווח המהווה תוספת אמיתית שאינה פנסיונית (כטענת הנתבעת).

9.      9.      שאלה זו אינה חדשה במחוזותינו והעסיקה רבות את בתי הדין לעבודה.  אולם, בחינת הפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה וגם של בית המשפט העליון בעניין סיווג תוספת לשכר, מגלה גישות שונות וחוסר אחידות. לאור אי האחידות בפסיקה, הבהיר כבוד הנשיא אדלר בע"ע 249/03 מיכל קאהן נ' מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה ואח' (מיום 9.12.2004), את סוגיית ההבחנה בין תוספות אמיתיות לתוספות שהן פיקציה. לדבריו, סוגיית ההכנסות הלא פנסיוניות וההבחנה בין "משכורת" ל"תוספת" מצאה מענה בהסדרי הפנסיה שנעשו במשק המאורגן, וכך אמר:

"ביום 10.8.1995 נחתם הסכם קיבוצי בין המדינה לבין מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות, הסוכנות היהודית והמוסדות להשכלה גבוהה בו נקבע, כי החל מיום 1.1.1995 יופרשו על ידי המעסיקים והעובדים לקרן פנסיה צוברת חדשה 5% "מרכיבי השכר והתשלומים שאינם פנסיוניים" כפי שהוגדרו בנספח ב' להסכם כ: שעות נוספות; עבודה נוספת, כולל כוננויות, תורניות, משמרות, וכל תשלום בגין עבודה נוספת אחרת... צא ולמד, העקרון שאומץ על ידי הצדדים לפיו המעסיקים והעובדים יפרישו אחוז מסוים מהשכר המוגדר של העובד לטובת קרן פנסיה צוברת, שבבוא היום תפצה את הגמלאי בגין אותם 20% מהכנסתו ששולמו לו כתוספות, הובילה להרחבת הבסיס לתשלום הפנסיה, הן לעובדי המגזר הציבורי הנהנים מפנסיה תקציבית והן לעובדים בעלי פנסיה צוברת. כך גם הובטח שהגמלה תחושב על בסיס מלוא ההכנסה, למעט החזר הוצאות. לשון אחרת, תוצאת ההסדרים הללו במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי היא שהעובדים יקבלו פנסיה על בסיס כ - 80% מהכנסתם במקום כ - 60% מהכנסתם". וכן: "אין זה מתקבל על הדעת לדרוש מהמעסיק הציבורי (או הפרטי), שיחויב להפריש כספים פעמיים עבור הרכיבים שלא היו פנסיונים עד לשנים 1993 - 1995 (20% מהכנסת העובדים, כפי שבואר לעיל), וזאת הן אצל מקבלי פנסיה תקציבית והן אצל מקבלי פנסיה צוברת. יתר על כן, לטעמי, טוב יעשה בית הדין אם יפסוק ככל הניתן בהתאם להקשר התעשייתי ולהסכמות בין הצדדים ליחסי עבודה מאורגנים" (ההדגשה אינה במקור - א.א).

העיקרון הנלמד מדברים אלו, כי מקום שהוסכם במפורש בהסכם קיבוצי כי תוספת מסוימת אינה מהווה חלק מן המשכורת, למשל כאשר מופרש בגינה לקופת גמל לרכיבים לא פנסיוניים, יש לתת להסכמה זו נפקות. על עיקרון זה, חזר בית הדין הארצי ממש לאחרונה בע"ע 346/03 שלמה רוזנפלד נ' איגוד ערים איזור פתח תקווה - שירותי כבאות (ניתן ביום 5.4.06)) מפי כבוד השופט רבינוביץ:

"לאור העובדה, שהזכות לתשלום מענק פרישה ופדיון ימי מחלה מקורה בחוזה - הוא הסכם הפרישה שנחתם בין הצדדים ולאור העובדה כי הזכות לתשלום תוספת איתורית מקורה אף הוא בהסכם, אין להיזקק לצורך בדיקת זכאותו של המערער להכללת תוספת האיתורית בשכר הקובע לצורך חישוב מענק הפרישה ופדיון ימי המחלה לשאלה, האם הייתה תוספת האיתורית חלק מהשכר הרגיל או בבחינת תוספת שהרי מקור הזכות הוא חוזי ובהסכם, רשאים הצדדים לקבוע את תנאי מתן הזכות, לרבות היקפה ותחומיה"  (ר' גם ע"ע 300291/98 אליהו חבר ואח' נ' בזק, עבודה ארצי כרך לג(16), 39).

10.  10.  בענייננו, מקור זכותם של התובעים לביטוח פנסיוני הינו בהסכם הפנסיה (נת/1), שהינו, כאמור, הסדר קיבוצי דו צדדי. על מעמדו של הסדר קיבוצי נאמר בעס"ק 1002/04 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המהנדסים נ' שירותי בריאות כללית, תק-אר 2005(3) 429, 436: "זה אמנם לא הסכם קיבוצי אך זהו חוזה קיבוצי לכל דבר ועניין. זהו חוזה בין צדדים ליחסי העבודה הקיבוציים הקובע גם זכויות וחובות של העובדים". לפיכך הזכות הנובעת מהסכם הפנסיה היא זכות חוזית/הסכמית ולא זכות שמקורה בחוק. מכאן, כי יש לבחון האם על פי הוראות הסכם הפנסיה, יש לכלול ב"משכורת הקובעת" לפנסיה את הרכיב "תוספת כוננות".

11.  11.  בהסכם הפנסיה נקבע, כי תוספת קבועה הינה: "תוספת המשתלמת על משכורתו של עובד ושהוכרה בהסכמי העבודה כתוספת קבועה" (סעיף 7ד). התובעים לא הציגו הסכמי עבודה הקובעים כי תוספת הכוננות הינה תוספת קבועה. יתרה מזו. עיון בהסכמים, הנהלים וההסדרים למיניהם החלים על התובעים, מעלה, כי תוספת הכוננות הוצאה במפורש מהשכר הקובע לפנסיה:

·        ·        בנספח ב' להסכמי המסגרת (נת/2) מפורטים רכיבי השכר בגינן יופרשו החל מיום 1.1.95  5% לקופת גמל והינם רכיבים לא פנסיוניים. בין הרכיבים נכללת "עבודה נוספת - כולל כוננויות, תורנויות, משמרות וכל תשלום בגין עבודה נוספת אחרת".

·        ·        נוהל כוננויות לעובדי מחשב מיום 24.3.82 (נת/3), קובע: "תוספת הכוננות לא תכלל בבסיס השכר לכל דבר וענין" (ההדגשה במקור).