סיווג חנות סופרפארם לצרכי ארנונה

הרקע לערעורים:

בפני ערעורים, הן של חברת סופר פארם בע"מ (להלן: "סופר פארם") (עמ"נ 66235-11-16) והן של עיריית קריית ים (להלן: "העירייה") (עמ"נ 18274-12-16), על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית קריית ים (להלן: "ועדת הערר"), מיום 18.8.2016, במסגרתה התקבלה טענת סופר פארם לפיה סיווג חנות סופרפארם כ"מרכולים כגון סופרמרקט, תנובה, סופרסל היפרכל וכד'" (להלן: "מרכולים"),הינו סווג שגוי שאינו הולם את השימוש הנעשה בנכס, ויש לבטלו.  עם זאת, למרות טענת סופר פארם כי יש לסווג את הנכס בסיווג שנקבע בצו הארנונה ל"עסק מכל סוג שהוא לרבות חנויות משרדים, מוסדות ציבור (כולל יציעים) ולמעט נכסים שהוגדרו בסיווג אחר" (להלן: "עסקים"), בחרה ועדת הערר להותיר את ההחלטה בעניין הסיווג הנכון לפיו יש לחייב את הנכס להחלטתה של העירייה. בפועל לא קבעה וועדת הערר את האופן שבו יסווג הנכס.

למען הסדר יצוין כי בהסכמת ב"כ הצדדים אוחד הדיון בשני העררים שעניינם באותה החלטה.

מדובר בנכס המשמש כסניף של רשת "סופר-פארם" המצוי בקריית ים. ועדת הערר קבעה בהחלטתה, בכל הנוגע לשאלת סיווג הנכס ביחס לשנים 2010 – 2015, כי הסיווג "מרכולים", על פיו חויב הנכס בהודעת שינוי השומה מטעם העירייה, אינו הולם את השימוש שנעשה בנכס, שכן "מרכולים" הינם חנויות גדולות לממכר מוצרי מזון ומוצרי מכולת שונים, ואין חולק כי סופר פארם אינה משמשת כחנות לממכר מזון, ולכל הפחות אין זה מאפיינה העיקרי. נקבע כי סופר פארם מהווה רשת שיווק של בתי עסק גדולים לממכר מוצרי בית מרקחת, טואלטיקה, קוסמטיקה, פרפורמרייה, ניקיון, מוצרים לטיפול בתינוקות וכיוצ"ב, ונמכרים גם מוצרי מזון (כגון: תחליפי חלב לתינוקות), אולם אין מדובר במוצרי מזון בסיסיים ואין זהו המאפיין העיקרי של רשת שיווק זו. נקבע כי הסיווג בצו הארנונה ההולם את השימוש שנעשה בנכס אינו בגדר סיווג "מרכולים" ויש לבטל את סיווג הנכס כ"מרכולים". עוד נקבע כי במידה שתהיה מחלוקת לגבי הסיווג החדש שתקבע העירייה תהיה רשאית סופר פארם לשוב ולנקוט הליכי השגה וערר בנקודה זו בלבד.

יצוין כבר עתה כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את החלטת ועדת הערר, את צו הארנונה של העירייה ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור של העירייה,  שכן לא מצאתי כי נפל בהחלטת ועדת הערר פגם המצדיק התערבות מהטעמים שהעריה טענה להם, ויש לקבל את הערעור של סופר פארם ולקבוע את הסיווג שלפיו יש לסווג את הנכס ביחס לשנים שבנדון כסיווג "עסקים" שבצו הארנונה של העירייה.

טענות ב"כ הצדדים:

סופר פארם טוענת כי למעשה הותירה ועדת הערר את שאלת סיווגו של הנכס ביחס לשנות המס שנדונו בפניה ובכלל, "פתוחה", תוך שהיא קובעת כי העירייה תהיה רשאית, נוכח ביטולו של הסיווג "מרכולים" מחיוב הארנונה, לסווג את הנכס מחדש וככל שתהיה מחלוקת לגבי הסיווג החדש שתקבע העירייה, תהיה רשאית סופר פארם לשוב ולנקוט הליכי השגה וערר בנקודה זו בלבד. נטען כי הימנעותה של ועדת הערר מלקבוע את סיווגו הנכון של הנכס בהתאם ליריעת המחלוקת שנפרסה בפניה על ידי הצדדים שגויה מיסודה ומעוררת תמיהות. נטען כי שומה היה על הוועדה להשלים מלאכתה ולהורות לעירייה לסווג את הנכס בתעריפי הארנונה ל"עסקים". נטען כי מדובר בפגיעה בלתי מידתית בזכויותיה של סופר פארם וכי משעה שסופר פארם טענה במסגרת כתבי טענותיה כי הסיווג הראוי לנכס הינו "עסקים" והעירייה לא הציגה כל סיווג אלטרנטיבי לחיוב הנכס, היה על ועדת הערר לסיים את המלאכה ולהורות כי על העירייה לסווג את הנכס בסיווג "עסקים" שבצו הארנונה. עוד טוענת סופר פארם כי אין מקום להחזיר את התיק לוועדת הערר וכי על ביהמ"ש לקבוע כי שגתה ועדת הערר ולהורות כי יש לסווג את הנכס בסיווג "עסקים". לטענת סופר פארם, החל משנת 2008 חלו שינויים רבים בעמדתה של העירייה ביחס לחיובי הארנונה של הנכס, כאשר העירייה אינה מחפשת את הסיווג המתאים ביותר עבור הנכס בהתאם לשימוש שנעשה בו, אלא את הסיווג היקר ביותר עבור הנכס בהתעלם מהשימוש בו. לכן, לטענתה, יש לשים לכך סוף ולקבוע את הסיווג.

העירייה טוענת כי הסיווג "מרכולים" שבו סיווגה העירייה את סופר פארם הוא הסיווג המתאים ביותר. נטען כי סופר פארם היא סופרמרקט לכל דבר, זאת נוכח החלוקה למחלקות הקיימת בה, המוצרים השונים והמגוונים הנמכרים בה, הפונים לצרכים רבים ומגוונים של כלל הציבור וכן העובדה כי לא מדובר בחנות רגילה אלא ברשת מאורגנת בעלת הנהלה מנוסה המקיימת למעלה מ-200 סניפים. העירייה סבורה כי ועדת הערר שגתה בהחלטתה כי אין לסווג את נכסה של סופר פארם בסיווג מרכולים. נטען כי הסיווג מרכולים שבצו הארנונה כולל בתוכו סוגים שונים של עסקים ואין מדובר בהגדרה סגורה או בהגדרה הכוללת רק רשתות לממכר מזון. נטען כי יש לבטל את החלטת ועדת הערר לעניין זה ולקבוע כי הסיווג הספציפי המתאים ביותר עבור נכסה של סופר פארם הינו סיווג מרכולים ולחילופין בית מרקחת. נטען כי באותה מידה בה קבעה ועדת הערר כי לסופר פארם אין מאפיין עיקרי של ממכר מזון ועל כן אינה סופרמרקט, יכלה הוועדה לקבוע כי המאפיין העיקרי של סופר פארם הוא הייחודיות שלה בהפעלת בית מרקחת בנכס ולכן יש לסווג בסיווג הספציפי של בית מרקחת. כן טוענת העירייה כי ועדת הערר שגתה כאשר לא קבעה מהו הסיווג המתאים ביותר עבור הנכס ובמקום לקבוע את הסיווג המתאים החזירה את שיקול הדעת לעירייה להחליט מהו הסיווג הנכון.

סופר פארם טוענת כי העירייה לא טענה בפני ועדת הערר כי יש לסווג את הנכס כבית מרקחת ואף בהודעת השומה משנת 2012 הודיעה מפורשות שהיא נסוגה מסיווג הנכס כבית מרקחת ולכן יש להתעלם מחלופה זו המוצעת על ידה כעת. עוד טוענת סופר פארם כי בניגוד לטענת העירייה, ועדת הערר נדרשה להכריע בין שני סיווגים ספציפיים – סיווג של עסק או סיווג של מרכולים. נטען כי אין מדובר בתחרות בין סיווג כללי לספציפי כטענת העירייה אלא ועדת הערר הכריעה בין שני סיווגים ספציפיים שעמדו לפניה והחליטה כי הסיווג מרכולים בהיותו סיווג המכוון לרשתות מזון בלבד אינו הולם את השימוש אותו עושה סופר פארם בנכס.

דיון ומסקנות:

בטרם אדון בטענות הצדדים ואכריע בערעורים, מצאתי לנכון לציין כמה דברים בנוגע לנושא שבנדון. ארנונה מוטלת על מחזיקי נכסים בתחום הרשות המקומית, על מנת לממן את פעילותה. הרשות המקומית היא המטילה את הארנונה, מכוח סמכות שבחוק [ראו: עע"מ 9530/05 ריבוע כחול -  ישראל בע"מ נ' עיריית עפולה (16.1.2008)]. מכוח החוק הותקנו תקנות המגדירות את סוגי הנכסים והקובעות תעריפים מזעריים ומרביים לתעריפי הארנונה. הרקע לחיקוקים אלה הוא שיקול הדעת הרחב שהוענק בעבר לרשות המקומית ביחס להטלת הארנונה, לקביעת שיעוריה ולסיווג הנכסים, מדיניות שבה נקטו הרשויות המקומיות ברובן, של העלאת תעריפי הארנונה בשיעורים ריאליים לצד מתן הנחות באופן בלתי מסודר, והרצון לרסן מדיניות זו ולהסדירה בחקיקה. על רקע זה נחקקו החל משנת 1985 חוקי הקפאה שנתיים. בשנת 1992 עוגנה הסדרת הנושא בחוק ההסדרים ובתקנות שהותקנו מכוחו.