סטודנטים שלמדו במכללה שלא זכתה בהכרת המל"ג אינם זכאי לפיצוי בגין מצג שווא

השופטת ע' ארבל:

1.        המשיבה הינה חברה ציבורית ללא כוונת רווח המנהלת רשת לחינוך טכנולוגי ומדעי בישראל (להלן: המשיבה או המכללה). במשך כשמונה שנים קיימה המשיבה לימודי ניהול, יצוא ושיווק בינלאומי לקבלת תעודה במסגרת המכללה. בהסתמך על ניסיונה ביקשה המשיבה להפוך את המכללה למוסד אקדמי אשר יקיים לימודים בתחום האמור. בשלהי שנת 1994 פנתה המשיבה למל"ג והגישה בקשה להכיר במכללה כמוסד אקדמי המעניק תואר "בוגר בעסקים" בהתמחות ניהול, יצוא ושיווק בינלאומי. במקביל להליכי ההכרה ניהלה המשיבה לימודים במתכונת רגילה תוך פרסום המסלול האקדמי בציון הערה ש"הוגשה בקשה למל"ג לקבלת היתר".

2.        המערערים נרשמו ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים במכללה והחלו לימודיהם בשנת תשנ"ו. לאחר שהתברר כי המשיבה לא הצליחה לזכות בהכרת המל"ג הציעה המשיבה למערערים להשלים את לימודיהם במסגרת החוג לכלכלה ולוגיסטיקה באוניברסיטת בר אילן. המערערים נדרשו ללמוד שנה נוספת מעבר לשלוש השנים המתוכננות במסגרת לימודיהם במכללה, ובסופה זכו לתואר ראשון במסגרת החוג המשולב למדעי החברה בבר אילן. כל המערערים למעט שניים נענו להצעה.

           המערערים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בטענה שהמשיבה הציגה בפניהם מצג שווא לפיו ביכולתה להעניק לבוגריה תעודה אקדמית מוכרת, ועל סמך מצג זה שוכנעו הם להירשם ללימודי מנהל עסקים במכללה. המערערים הוסיפו וטענו כי חרף המצגים לא נקטה המשיבה בצעדים הדרושים ולא פעלה באופן סביר לצורך קבלת ההיתר ובכך גרמה למערערים נזקים כבדים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.        בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צפורה ברון) דחה את התביעה. ראשית הקדים בית המשפט וסקר את תופעת המכללות האקדמיות. בית המשפט ציין כי על מנת שמכללה תוכר כמוסד אקדמי יש צורך לעבור מספר שלבים ולעמוד במספר קריטריונים כך שלמעשה נדרש על מנת לקבל את ההכרה להקים ולהפעיל את המוסד המבוקש. לפיכך נוצרה מציאות לפיה פרסמו עצמם המכללות ב"נוהל כוכבית" דהיינו פרסום תוכנית הלימודים לתואר אקדמי יחד עם הוספתו של סייג בתוך הפרסום לפיו המוסד הגיש בקשה למל"ג וכי הענקת התואר מותנה באישורה. בית המשפט ציין כי נוהל זה זכה הלכה למעשה לאישור, ולו בשתיקה, של המל"ג (יצוין כי נוהל זה בוטל בשלב כלשהו).

4.        ראשית בחן בית המשפט את טענת המערערים כי הוטעו לפני הרישום למכללה. בית המשפט דחה את הטענה וקיבל את גרסת המשיבה לפיה נמסר למערערים לא אחת בעת ההרשמה כי טרם ניתנה הכרת המל"ג ללימודים. בית המשפט ביסס את מסקנתו על המציאות שהיתה אותה תקופה בעניין המכללות והיתה ידועה לציבור בכללותו וכן על מכתב מאת נציג ההורים של הסטודנטים בו ציין כי בעת הרישום נאמר להם שהוגשה בקשה מטעם המכללה להכרה בתואר. גם בפרסומיה של המכללה לא ניכרה הטעיה מטעמה וצוין כי הוגשה בקשה להענקת תואר אקדמי למל"ג, וכי הענקת התואר מותנית באישור המועצה. בית המשפט קבע כי אף ש"נוהל הכוכבית" אינו רצוי הרי שלא ניתן לראות בפרסום הספציפי משום הטעיה. הפרסום מדבר במידע ראשוני בלבד, בעקבותיו יחפש הצרכן מידע ממקורות שונים נוספים. בית המשפט ציין כי נערכו אף כנסי הסברה בהם הובהר העניין וגם בידיעון שהמשיבה פרסמה צוין כי הוגשה בקשה למל"ג להכרה בלימודי התואר. בית המשפט דחה את טענת המערערים כאילו לא הבינו את משמעות ההסתייגויות.

5.        בית המשפט הוסיף ודחה את טענת המערערים לפיה הובטח להם כי ילמדו מרצים בעלי שם כאשר בפועל אותם מרצים לא לימדו במכללה. נקבע כי המערערים לא הצליחו להסביר מי המרצים שהובטחו ולא לימדו בפועל ומי מהמרצים שלימדו היה בלתי ראוי. כן קבע בית המשפט כי אף במהלך לימודיהם של המערערים עדכנה המשיבה את תלמידיה בדבר התקדמות ההליכים השונים.

6.        בעניין טענות המערערים להפרת חוזה ציין בית המשפט כי מדובר בחוזה השתדלות גרידא וקבע כי המשיבה אכן השקיעה מאמץ סביר בהשגת התוצאה הרצויה. בית המשפט קבע כי המשיבה עמדה בקשר רצוף עם הוועדה הבודקת שמונתה מטעם המל"ג, וכי היא פעלה להתאים עצמה לדרישותיה. בית המשפט ציין כי באותה עת לא היו למל"ג כללים מפורטים וברורים מראש לפתיחת מסלול אקדמי וכי ההוראות ניתנו מעת לעת באופן פרטני. נדחתה הטענה לפיה לא גויס סגל ראוי ללימודים מטעמים כלכליים וכי הגורם המכריע לאי קבלת הכרת המל"ג נעוץ בשיקולים כלכליים של המשיבה.

7.        מעבר לדרוש בחן בית המשפט את סוגיית הנזק והגיע למסקנה כי לא נגרם למערערים נזק כלשהו. המערערים זכו בתואר בכלכלה ובלוגיסטיקה מאוניברסיטה מהמובילות בארץ, שהוא לכל הפחות שווה ערך לתואר בו היו זוכים לו קיבלה המשיבה את הכרת המל"ג. כמו כן אם היו המערערים מעוניינים להירשם מלכתחילה לאוניברסיטת בר אילן היו נדרשים לשפר את ציוניהם במשך שנה אחת, וללמוד עוד שלוש שנים, כך שבסופו של דבר היו לומדים גם במסלול זה ארבע שנים.          

טענות הצדדים

8.        המערערים מעלים שתי טענות מרכזיות: הראשונה נוגעת להטעיה בפרסום ולמצגי שווא שהוצגו להם על-ידי המשיבה. הם טוענים כי המשיבה פרסמה, החל מאמצע שנת 1995, מודעות בהן הזמינה תלמידים להירשם ללימודי תואר אקדמי במנהל עסקים. לטענתם, פרסומים אלו נעשו בניגוד לסעיפים 21א ו-21ח(ב) לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 (להלן: החוק), המל"ג אסרה במפורש על פרסומים אלו ואף חזרה ודרשה מהמשיבה בכתב ובעל פה להפסיק את הפרסומים המטעים. מוסיפים המערערים וטוענים כי בעת שנרשמו ללימודים לא ידעו ולא הבינו כי התואר אינו מובטח ותלוי באישור המל"ג.

           טענתם השנייה של המערערים נוגעת להפרת החוזה שכרתה המשיבה עם תלמידיה. המערערים טוענים כי משיקולים כלכליים ומסחריים החליטה המשיבה לאחר שלוש שנים למשוך מיוזמתה את בקשתה לקבלת הכרה אקדמית וסגרה את שערי המכללה כשהיא מעמידה בפניהם אופציה אחת בלבד- לוותר על תואר אקדמי או להשלים לימודי תואר אחר באוניברסיטת בר אילן. לטענתם, משיקולים כלכליים גרידא לא לימדו בפועל רוב המרצים בהם התהדרה המשיבה במסגרת הידיעון.

           באשר לנזק טוענים המערערים כי היה מקום להשוות את מצבם למצב בו היו לו היו מנסים להתקבל ללימודים אקדמיים במכללה אחרת בה כן הוכר תואר אקדמי דומה.

9.        המשיבה מסתמכת על פסק דינו של בית המשפט קמא. לטענתה בית המשפט התייחס לכל טענות המערערים ודחה אותן אחת לאחת או קבע כי הן לא הוכחו וזאת על בסיס שלל עדויות וראיות שהוצגו בפניו. טענות נוספות של המערערים הינן למעשה טענות כנגד ממצאים עובדתיים וקביעות בנוגע למהימנות עדים, ולפיכך אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בפסק הדין. המשיבה טוענת כי לא הטעתה ולא הציגה מצגי שווא בפני המערערים. לטענתה, המל"ג אישרה לה באותה העת את הפרסומים ב"נוהל כוכבית". כמו כן, לטענתה, לא הטעתה את המערערים גם במהלך לימודיהם, לא באשר לאישור המל"ג ולא באשר לסגל ההוראה. היא עשתה כל שביכולתה על מנת לקבל הכרה מהמל"ג ולבסוף לא התקבל האישור בשל שינוי מדיניות של המל"ג. כן תומכת המשיבה בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי מכל מקום לא נגרם למערערים כל נזק בזכות מאמציה של המשיבה למצוא למערערים אלטרנטיבות לימודים אחרות.

דיון

10.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובמוצגים שצירפו לטענותיהם באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי בפסק דין מפורט ומנומק בחן אחת לאחת את טענות המערערים כנגד המשיבה ודחה אותן או קבע כי לא הוכחו, וזאת על בסיס קביעת ממצאים עובדתיים התואמים את החומר שהובא בפניו ואת העדויות שנשמעו בפניו. טענותיהם של המערערים במסגרת ערעור זה הינן טענות עובדתיות רובן ככולן. אין צורך לחזור ולהזכיר כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעת ממצאים עובדתיים על-ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים (ראו למשל רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ (בפירוק מרצון) נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (לא פורסם, 25.10.07); ע"א 4339/98 חמודה נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 29.10.00)). איני סבורה כי מי מהחריגים מתקיים במקרה דנן. לפיכך אתייחס אך בקצרה לטענותיהם של המערערים לגופן.

11.      כאמור, מעלים המערערים שתי טענות מרכזיות כנגד המשיבה, אשר שתיהן לקוחות מדיני החוזים: הראשונה נוגעת לטענות כאילו הטעתה המשיבה את המערערים בטרם נרשמו ללימודיהם כי הם יהיו זכאים בסוף לימודיהם לתואר אקדמי; והשנייה עניינה בהפרת החוזה עימם בכך שלא עשתה המשיבה די על מנת להשיג ולקבל את אישור המל"ג וזאת מטעמים כלכליים גרידא. אדון בטענות אלו כסדרן.

הטעיה