סופיר נ' א.פ.י נתיב פיתוח בע"מ ח.פ. 511519134 באמצעות מנהלה מר שמחה גריידינגר

פסק דין

התובעת רכשה דירה חדשה מאת הנתבעת. החוזה נחתם ביום 27.5.10 . בנספח המכונה "לוח תשלומים" צוין כי תשלום בסך 300,000 ₪ ישולם עד יום 30.6.10 "באמצעות הלוואה ב0% ריבית שתתקבל מהבנק" . בסמוך למילה "בנק" קיימת כוכבית (*) ובצד נרשם "ההלוואה מותנית באישור הבנק". אין מחלוקת כי הגם שניסוח זה אינו ברור דיו, כוונת הצדדים הייתה כי התובעת תיטול הלוואה מאחד הבנקים והנתבעת תישא במימון מרכיב הריבית (ללא ההצמדה) למשך השנתיים הראשונות של חיי ההלוואה. יובהר עוד כי אין למצוא בהסכם הגבלה כלשהי באשר לשיעור הריבית המרבית בה מוכנה הייתה הנתבעת לשאת או כל הגבלה אחרת.

התובעת טוענת כי כאשר ביקשה לממש הטבה זו, התברר לה כי הדבר אינו אפשרי וכי הנתבעת כלל לא התכוונה ליתן הטבה זו.

התובעת טוענת עוד שעל מנת לעמוד בהתחייבותה כלפי הנתבעת, נאלצה ליטול הלוואות נוספות בסך 300,000 ש"ח. הלוואות אלו (על פי המסמכים שצורפו) אינן צמודות מדד, אלא בעלות ריבית קבועה. עלות הריבית בהלוואות אלו לשנתיים מגיעה כדי 27,129 ₪. על כך התביעה

הנתבעת אינה חולקת על כך שהתחייבה לשאת במימון הריבית על הלוואה בסך של 300,000 ₪, אך טוענת כי האחריות לקבלת הלוואה זו הייתה מוטלת על התובעת ביחסיה עם הבנק. עוד מוסיפה היא וטוענת כי בכל מקרה שיעור ההטבה שהובטחה הינה מימון הריבית לשנתיים בלבד ולא לכל אורך תקופת ההלוואה ומפנה לרשום בתחתית טופס ההרשמה (נספח א' לתביעה). בנוסף טוענת היא כי התובעת בחרה בסופו של דבר שלא לממש אפשרות זו והעדיפה לדחות מועד תשלום סכום זה בשנתיים ובכך ניתנה לה למעשה הטבה זהה היינו דחיית תשלום זה (300,000 ₪) בשנתיים ללא ריבית. הנתבעת סבורה כי דחייה זו מקבילה להטבה המובטחת – מימון הריבית למשך שנתיים.

לכך משיבה התובעת וטוענת כי לא העדיפה אפשרות זו אלא היא נכפתה עליה בשל כך שלא ניתנה לה האפשרות ליטול הלוואה לגביה תשלם הנתבעת את הריבית למשך שנתיים. התובעת מוסיפה וטוענת כי דחיית התשלום אינו הטבה אלא נזק, שכן סכום זה צבר בשנתיים אלו תוספת בדמות הצמדה למדד הבנייה, אותה נאלצה לשלם לנתבעת.

קיימתי דיון במהלכו שמעתי את הצדדים לרבות את בעלה של התובעת. בסיומו של הדיון הסמיכו אותי הצדדים להכריע במחלוקת על פי סמכותי כאמור בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט – על דרך הפשרה.

בחנתי את טענות הצדדים, את ההטבה שלא ניתנה ואת זו שניתנה בסופו של דבר (דחיית תשלום), בחנתי את טענת התובעת לחיובה בתשלום מדד תשומות הבנייה בתקופה זו (טענה שלא הוכחשה) ומנגד את העובדה כי החלה לשלם את החזר ההלוואה (למצער הקרן) שנתיים מאוחר יותר ובאתי לכלל מסקנה כי הפיצוי הראוי שיש לפסוק לתובעת הנו 16,000 ₪ בצירוף הוצאות בסך 800 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

קיימת זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.