סוכן נסיעות הוא גם שלוח ולא רק מתווך

1.             התובע קנה כרטיס טיסה מישראל למיאמי ובחזרה מניוארק. ההזמנה היתה אצל הנתבעת מס' 1 (להלן איסתא; יושם אל לב כי זו משתמשת בכינויים שונים אפילו בתיק זה: ראו כותרת כתב ההגנה וכותרת הסיכומים, כמו גם כותרת כתב התביעה) והמוביל האווירי, שאיסתא הציעה לתובע, היה הנתבעת מס' 2 (להלן אייר פראנס).

2.             העיסקה כללה טיסה דרך פאריס ושהיה על חשבון אייר פראנס במלון בפאריס. התובע קיבל את המסמכים הרלוואנטיים אך לא היה בהם שובר למלון ונאמר לו, בתשובה לשאלה, שאת השובר יקבל בנמל התעופה בפאריס.

3.             סכום החיוב שהתובע חויב בו בכרטיס האשראי שלו היה 838.71$ ורק מאוחר יותר שם לב שעל גב הכרטיס רשום הסכום 786.17$.

4.             בהמשך כתב התביעה פירט התובע את טענותיו לגבי משקל הכבודה המותר בטיסה. לטענתו שינתה אייר פראנס זמן קצר לפני הטיסה את תקנותיה בדבר המשקל המותר בטיסות טראנס-אטלנטיות והפחיתה אותו מ-70 פאונד ל-50 פאונד למזוודה למי שרכש את כרטיס הטיסה אחרי נובמבר 2005 (התובע הזמין את הכרטיס ב-14.11.2005). לרוכשי הכרטיסים לא ניתנה כל אתראה בדבר שינוי המשקל וכן לא נאמר להם שלא יהיה אפשר עוד לשלם בעבור משקל עודף מעל 70 פאונד וכי החברה תסרב להעלות למטוסיה מי שמשקל כבודתו עולה על 50 פאונד. כמו כן נקב התובע בכתב התביעה בהיעדרן של הוראות נוספות בדבר שינויים בתנאי הטיסה, לעומת מה שהיה ידוע עד אז.

5.             בהגיעו לפאריס לא קיבל התובע את שובר המלון המובטח והוא נאלץ למצוא לעצמו מלון על חשבונו. כמו כן סירבה אייר פראנס להעלות את התובע על הטיסה מניוארק בחזרה לישראל. הוא נאלץ אפוא לרכוש כרטיס הלוך בחברה אחרת. הנתבעות סירבו לפצות את התובע חרף דרישותיו.

6.             בהמשך כתב התביעה שטח התובע על פני ששה עמודים נוספים, מודפסים ברווחים צפופים, את שפע עילות התביעה נגד הנתבעות.

7.             גם הנתבעות לא קפצו את ידן בהרחבת טענותיהן. כל בעלי הדין שכחו שמדובר בתביעה בבית משפט לתביעות קטנות, שאינו הערכאה המתאימה להרחבת היריעה אלא לצמצומה.

8.             איסתא הודתה, כי הביעה נכונות להחזיר לתובע תמורת קבלות את ההוצאה שהוציא על מלון בפאריס אך הוא סירב לקבלה. את אי הזמנת המלון הסבירה איסתא בטעות ומכל מקום התובע היה זכאי לאיכסון בבית מלון סמוך לנמל התעופה ולא בעיר.

9.             אשר ליתר פרטי התביעה טענה איסתא, כי אלה מכוונים ברובם כלפי אייר פראנס ואין הם באחריותה.

10.         גם אייר פראנס הרחיבה את הדיבר בכתב ההגנה שלה. לגבי אי ידיעת תנאי כרטיס הטיסה הפנתה אייר פראנס את התובע לאיסתא, שחובתה היתה לידע את התובע על תנאים אלה. אשר לטענתו של התובע, כי סרבו להעלותו על הטיסה בנמל התעופה בניוארק, טענה אייר פראנס כי הוא הגיע באיחור ומכל מקום הכרטיס שרכש, לא איפשר לו להעביר שלוש חבילות וגם כל הפרטים הללו היו ידועים לאיסתא.

11.         התובע הכחיש, כי הוא איחר להגיע לטיסה בניוארק.

12.         בהתחשב בהיקף טענותיהם של הצדדים, החליט בית המשפט ביום 1.1.2007 לאפשר לבעלי הדין לסכם בכתב וכך עשו.

13.         התובע טען לכל אורך הדרך, כי לא קיבל מן הנתבעת את המידע בקשר לשינוי במשקל שהיה מותר לו לקחת עמו בטיסה הטראנס-אטלנטית וכל הכרוך בכך.

14.         בית המשפט לא התרשם מכתב ההגנה של איסתא ומסיכומי נציגה, שאין בסיס לטענתו של התובע.

15.        לאמיתו של דבר, בהימנעה מלמסור לתובע את מלוא הפרטים שלא היה מודע להם, פעלה איסתא בניגוד לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003(להלן התקנות) הן לגבי המלון שהיה על התובע לקבלו בפאריס (תקנה 3 (1) (א)) ובמיוחד לגבי המידע שבידי סוכנות הנסיעות, שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו התובע, הוא היה נמנע מרכישת חבילת התיור (תקנה 3 (3) (ג)). בית המשפט מתכוון לכל אותם פרטים בדבר המשקל המותר של הכבודה, ששונו זמן קצר לפני שהתובע רכש את כרטיס הטיסה ולא נמסרו לידיעתו.

16.         מעבר לכך, לא מקובלת על בית המשפט טענתה של איסתא, כאילו אין היא פועלת כשלוחה של אייר פראנס. העובדה, שהתובע תובע תביעה שמקורה בחוק התובלה האווירית, תש"ם-1980, המפנה מצדו לאמנה הבינלאומית בדבר איחוד תנאים מסויימים של התובלה האווירית הבינלאומית (אמנת ורשה), אינה מוציאה את איסתא מהגדרת מעמדה כשלוחתו של ספק הטיסה.

17.         איסתא העלתה טענה זו הן בכתב הגנתה והן בפתח סיכומיה.

18.         אכן, בעניין שבו דנה תובענה זו, דוחה איסתא את ההנחה המשפטית, שהיא שלוחתה של אייר פראנס אך אין בידיה אסמכתות לאישוש טענתה. היא מסתפקת בטענה הנשנית זה שנים, שלא היתה אלא "מתווכת בין הנוסעים, דוגמת התובע במקרה דנן, לבין סיטונאי וספקי התיירות השונים, דוגמת [אייר פראנס]". 

19.         מן הסתם בוחרת לה איסתא את עובדות המקרה הנדון כדי להגדיר את עצמה כשלוח, כראות עיניה. הנה בבר"ע 2428/03 (בית המשפט המחוזי בתל אביב, פסק דין מיום 27.2.2007) נאמר בדיוק היפוכו של דבר. המערערת בתיק ההוא, הלוא היא הנתבעת מס' 1 בתיק זה, איסתא, טענה - בעניין אחר אך דומה - כטענת הגנה, שתפקידה הצטמצם להיותה שליחתו של הספק (סעיף ה' לפסק הדין, מתחת לציטוט סעיפי חוק השליחות, תשכ"ה-1965).