סוזאן אבו סביח נ' עיריית ירושלים ואח'

פסק - דין

נסיבות האירוע:

התובעת היא ילידת 4.2.88. ביום 30.6.99 נדחפה התובעת, לטענתה, על ידי אחת התלמידות האחרות במהלך ההפסקה בחצר בית הספר, נפלה ונחבלה ברגלה השמאלית (להלן: "התאונה"). ביום התאונה פנתה התובעת בליווי אמה ואחיה לבית חולים הדסה הר הצופים ושם אובחנה כסובלת משבר בכף רגלה. רגלה של התובעת הושמה בגבס והיא שוחררה עם המלצה למנוחה עם רגל מורמת ומעקב רפואי. הנתבעות 3,4 (להלן: "הנתבעות") כופרות באחריותן לתאונה.

בין התובעת לבין הנתבעות 1,2 הושג הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 4.6.08.

טענות התובעת בסיכומיה:

גרסת התובעת לאירוע – התובעת העידה כי במהלך הפסקת עשר הלכה עם שתיים מחברותיה בחצר בית הספר. בהגיעה אל המדרגות היורדות לכיוון כיתת גן החובה נדחפה התובעת בגבה ונפלה במדרגות. כתוצאה מן התאונה שברה התובעת את רגלה השמאלית. התובעת לא ראתה מי דחף אותה. שתי חברותיה של התובעת סייעו בידה להגיע אל המזכירות. המזכירה אמרה לתובעת כי תשב בכיתה עם רגל מורמת. התובעת נשארה לשבת בכיתה עד לסוף היום עם רגל נפוחה ומורמת על כיסא.

שאלת האחריות לתאונה – למורים בבית הספר חובת זהירות מושגית כלפי תלמידיהם. התאונה אירעה בחצר בית הספר, במהלך ההפסקה, בהעדר פיקוח של מורים מטעם בית הספר, בכך הופרה, לטענת התובעת, חובת הזהירות הקונקרטית של בית הספר כלפי תלמידותיו. מכוח עובדה זו בלבד יש להשית את האחריות לתאונה על הנתבעות בשל התנהגותן הרשלנית.

הראיות – לטענת התובעת, עדויותיהם של התובעת ואמה היו עקביות, אמינות ונתמכו בראיות חיצוניות ואובייקטיביות. גם בטופס שמילאה מזכירת בית הספר לגבי נסיבות התאונה נכתב כי התובעת "נפלה על רגלה שמאלית בחצר בי"ס וזה גרם לשבר ברגל השמאלית". כן נכתב גם במסמכים הרפואיים מבית חולים "הדסה" כי התובעת נפגעה ברגלה ובקרסולה השמאליים.

מאידך, בחקירתה של מנהלת בית הספר עולה כי הנתבעות נמנעו מלהביא את הראיות המעידות על קיומו של פיקוח, דהיינו, פרוטוקולים ואישורים המעידים, כביכול, כי באותו יום נכחו מורים תורנים בבית הספר במהלך ההפסקה. מכאן מסיקה התובעת כי ראיות אלו, אילו הובאו, היו תומכות בגרסת התובעת ומעידות כי לא היה פיקוח ולא נכחו מורים תורניים באותה הפסקה.

כן טוענת התובעת כי בנסיבות המקרה מתקיימת החזקה של סעיף 41 לפקודת הנזיקין לפיה "הדבר מדבר בעד עצמו". העובדה כי המנהלת והמורה לאנגלית, שהעידו, לא ידעו דבר על האירוע מדגישה את העדר הפיקוח שהיה בבית הספר במועד התאונה, שכן אף אחת מן המורות לא נמצאה בקרבת מקום בזמן התאונה. לטענת התובעת נגרם לה בשל כך עוול ראייתי, בכך שאין אף מורה היכולה להעיד על נסיבות התאונה, בשלו יש להעביר את נטל הראייה לנתבעת. התובעת טוענת כי מרגע שהתובעת העידה שלא היו מורים תורנים בחצר, הרי שהנטל להוכיח שהיו באותה שעה מורים תורנים בחצר עובר לנתבעת, שלא הרימה נטל זה. לעניין טענת הנתבעת כי האירוע קרה במפתיע ועל כן אין אחריות של המורים התורנים להתרחשותו, הרי שהאירוע מבחינת המורה התורן לא אמור להיות מפתיע שכן נוכחות המורה התורן נועדה למנוע מלכתחילה התרחשותם של אירועים כאלה.

הנזק – התובעת לא עתרה לקיומו של נזק לצמיתות בעקבות התאונה ולא הגישה חוות דעת רפואית מטעמה, אולם הוגש תיעוד רפואי וקבלות על הוצאות אשר התומך בטענותיה לעניין הנזק.

כאב וסבל – בעקבות התאונה ישבה התובעת בביתה למשך 12 ימים בלא תזוזה. עובדה זו הייתה קשה לתובעת שכן באותם ימים החל החופש הגדול. כמו כן מדובר בילדה קטנה שסבלה מכאבים רבים ברגלה ובמיוחד באזור השבר. עד היום התובעת סובלת לסירוגין מכאבים באזור השבר, מתקשה בהליכה למרחקים גדולים, ואינה יכולה להשתתף בתחומי ספורט רבים. על כן, לאור אופי הפגיעה והעובדה כי מדובר בילדה קטנה תלמידת בית ספר יש לפסוק לה 80,000 ₪ פיצויים בגין כאב וסבל.

עזרה וסיעוד – לאחר התאונה הייתה התובעת מרותקת למיטתה ונזקקה לעזרת אמה ובני משפחתה בסיעוד וליווי לטיפולים רפואיים. התובעת מבקשת בגין עזרה זו פיצוי גלובאלי בסכום של 7500 ₪.

הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד – התובעת עודנה נוטלת תרופות כגון משככי כאבים. כן, בשל הפציעה והקושי של התובעת ללכת למרחקים ארוכים היא נדרשת לשלם עבור נסיעות מעבר לנדרש כרגיל. כמו כן, לתיק בית המשפט הוגשו קבלות בסכום של 698 ₪. התובעת מבקשת כי בגין ראש נזק זה יפסק לה סכום גלובאלי של 2500 ₪.

סך הכל – מבקשת התובעת לקבל פיצוי בסך 90,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית והצמדה ממועד התאונה ועד למועד מתן פסק הדין. כן יש לפסוק לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

טענות הנתבעות בסיכומיהם:

שאלת האחריות לתאונה - הנתבעות טוענות כי התאונה כלל לא אירעה ביו כותלי בית הספר, אלא מחוץ להם ועל כן הם אינן אחראיות להתרחשות הנזק.

העדויות – הנתבעות טוענות כי התובעת היא העדה היחידה להתרחשות האירוע. התובעת מסרה בעדותה כי במהלך האירוע היו עימה שתיים מחברותיה אשר לקחו אותה למשרדי ההנהלה. התובעת כלל לא ניסתה לאתר את אותן ילדות ולהביאן להעיד. המנועות זו מחזקת את הטענה לפיה לו היו עדויות אלו מובאות הן לא היו תומכות בגרסתה של התובעת. כמו כן, לפי עדותה של התובעת היא שבה לכיתה ובאותו יום שהתה בה עד לסוף יום הלימודים כשרגלה מורמת על כיסא. התובעת לא הביאה לעדות את המורים שלימדוה ביום התאונה על מנת שיעידו על כך. לטענתה התובעת אינה זוכרת מי היו המורים שלימדוה באותו יום. תמוהה גם העובדה שמנהלת בית הספר ואיש מצוות המורים אינו זוכר את המקרה או את העובדה שהתובעת ישבה בכיתה עם רגל מורמת. מנהלת בית הספר העידה כי לא ידעה כלל על האירוע ולמד ממנה לראשונה עם הגשת התביעה.

טופס התביעה (תאונות אישיות תלמידים) אותו הגישה התובעת כראיה, החתום על ידי אמה של התובעת כתוב בשפה העברית. התובעת טוענת כי הוא נרשם על ידי מזכירת ביתה ספר. האם בעדותה אישרה כי המזכירה שמילאה את הטופס לא ראתה את התאונה והאם הייתה זו שסיפרה לה את פרטי האירוע בהתאם להם מולא הטופס. מנהלת בית הספר העידה כי בבית הספר יש שתי מזכירות שאחת מהן כלל לא ידעה עברית והשנייה שיודעת עברית העידה כי לא מלאה את הטופס, וכתב היד בטופס אינו כתב ידה. המנהלת העידה כי היא נוהגת לחתום על אישורים אלו, והיא העידה כי לא חתמה על טופס זה. כמו כן, תאריך האירוע הנטען על גבי הטופס הוא 29.6.99 בעוד שהאירוע אירע על פי גרסת התובעת ביום 30.6.99. בטופס מצוינת המורה פרידה אנצארי כעדה לאירוע, אולם מורה זו הכחישה זאת. חותמת בית הספר המופיעה על גבי הטופס מתייחס אך ורק למועדי היעדרותה של התובעת מלימודים ולא לגבי נסיבות ההיעדרות. בטופס אין כל אזכור על דחיפה על ידי תלמידה אחרת ונכתב כי התובעת נפלה על רגלה השמאלית.

כמו כן, טוענות הנתבעות כי התובעת הגיעה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים הדסה הר הצופים רק בשעות הערב, כך עולה מתעודת חדר המיון בה רשומה השעה 18:23. זאת על אף שעל פי עדות התובעת היא פנתה לבית החולים מיד עם חזרתה מבית הספר. לטענת הנתבעות, אם נכונה עדותה היא הייתה צריכה להיות בבית החולים בסביבות השעה 16:00. נתונים אלו מעוררים ספק לגבי אמינות גרסת התובעת ומהם משתמע כי התובעת לא נפגעה כלל בשעות הבוקר אלא סמוך למועד ההגעה לבית החולים בשעות הערב.