סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אברג'יל ואח'

פסק דין

ביום 16.12.10 אירעה תאונת דרכים.

התובעת טוענת כי התאונה אירעה באשמת הנתבעת אשר ביצעה פניה שמאלה בצומת כשהיא חוצה את הנתיב הנגדי מבלי לתת זכות קדימה לרכב המגיע בנתיב הנגדי. כתוצאה מכך נחסם נתיב התנועה הנגדי והנהגת ברכב המבוטח על ידי התובעת התנגשה ברכב הנתבעת ונגרמו לרכבה נזקים ששולמו על ידי התובעת, כמבטחת. התובעת תובעת את נזקיה.

הנתבעת טוענת כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על כתפי הנהגת ברכב התובעת. לטענתה, היא הגיעה לצומת, עצרה ובדקה שלא מגיעים כלי רכב מהכיוון הנגדי. רק לאחר שראתה שאין כלי רכב ביצעה את הפניה. לטענתה בסוף הפניה, כשחצי ומעלה מרכבה כבר יצא מתחום הצומת, פגע בה רכב התובעת. לטענתה הפגיעה היא בחלק האחורי של רכבה. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על נזקי רכבה כתוצאה מהתאונה.

העידו בפני 2 הנהגות וכן אמה של הנתבעת.

עדות האם של הנתבעת לא מוסיפה דבר שכן היא לא הייתה נוכחת בתאונה.

הנהגת ברכב התובעת העידה שהיא הגיעה בנסיעה ישר מכיוון בית וגן חצתה את הרמזור, לאחר שזה התחלף לירוק, והיא הגיעה לצומת שבה אירעה התאונה כשהיא בנתיב השמאלי מבין 2 נתיבי נסיעה, בכיוון נסיעתה. לדבריה, הכביש היה עמוס. כשהיא הגיעה לצומת יצאה הנתבעת מנתיבה חסמה את דרכה והיא לא הצליחה לעצור ופגעה ברכב התובעת, לדבריה מהירותה היתה 40 קמ"ש והיא לא הספיקה לעצור.

הנתבעת טענה כי היא עצרה בצומת וחצתה אותו רק לאחר שבדקה שאין כלי רכב שמגיעים ממול. התאונה היתה בסוף הצומת והמכה ברכבה היתה בפגוש האחורי.

יש לציין כי נגד הנתבעת הוגש כתב אישום בגין תאונה זו שבסיומו היא זוכתה מחמת הספק ומחמת כך שהאישום לא הוכח מעבר לספק סביר. ב"כ הנתבעת ביקש ללמוד מכך שהאשם נופל על כתפי הנהגת ברכב התובעת, ולא היא, כידוע, רמת ההוכחה על מנת להרשיע בפלילים הינה מעבר לספק סביר בעוד הרמה הדרושה בהליך אזרחי הינה לפי מאזן ההסתברויות. לפיכך, הרשעה בפלילי מהווה ראיה לכאורה בהליך האזרחי ואולם זיכוי ובוודאי כאשר מדובר בזיכוי מחמת הספק אין בו כדי להוכיח את אשמתו של הנהג השני.

לאחר עיון בטענות הצדדים דעתי היא כי עיקר האשם נופל על כתפי הנתבעת ואולם יש להטיל רשלנות תורמת על הנהגת ברכב התובעת ואלה נימוקי:

א. עצם העובדה שהנתבעת לא הספיקה להשלים את חציית הצומת כאשר מדובר בצומת שבה שדה ראיה שמאפשר לה לראות כלי רכב המגיעים ממול גם כאשר מהירות נסיעתם עולה על המהירות המותרת, כפי שעולה מהכרעת הדין שניתנה בעניינה של הנתבעת, מלמדת שהנתבעת יצאה לחצות את הצומת כאשר עדיין לא ניתן היה לעשות זאת.

הפגיעה ברכב הנתבעת לא היתה בפגוש האחורי. על פי חוו"ד שהיא הגישה לצורך התביעה שכנגד היה צורך להחליף דלת קדמית וחלפים נוספים בחלק הקדמי של רכבה. לפיכך, טענתה שהיא כבר הספיקה לחצות את הצומת עם רוב רכבה אינה נכונה.

ג. טענת הנהגת ברכב התובעת לפיה מהירות נסיעתה היתה 40 קמ"ש לא מתיישבת אף היא עם תוצאות התאונה. לא ברור מדוע היא לא היתה יכולה לעצור את רכבה ולמנוע את התאונה אם זו היתה מהירותה כאשר הכביש פקוק (כפי שהעידה) וכלי רכב גם מצידיה.

ד. בשל האמור מירב האשמה מוטלת על הנתבעת אשר חצתה צומת בלתי פנויה ואולם יש להטיל אשם תורם של 20% על הנהגת ברכב התובעת.

בהתחשב באמור ובהתחשב בנזקים הממשיים של כל אחד מכלי הרכב בהתאם לחווה"ד (להוציא תביעת נזק של עגמת נפש) אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 18,000 ₪ וכן אני מחייבה לשלם לתובעת את הוצאותיה בגין אגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ו' חשון תשע"ד, 10 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה