סגל ואח' נ' עירית חיפה

החלטה

שמעתי את טענות הצדדים וגם את דברי מר סגל. עיינתי גם במסמכים הנוספים שהוגשו מטעם המשיבה ובתמונות שביקשו להגיש המערערים. לאחר עיון בכל הטענות הגעתי למסקנה שאין שום פגם בהחלטתו של השופט רמזי מיום 25.6.10. העובדות נקבעו על ידו על פי הראיות שבפניו, ובעיקר על פי הדברים שנאמרו על ידי המערערים עצמם. המסקנות שהסיק השופט מהעובדות שהוכחו בפניו הן המסקנות הנכונות, דבר דבור על אופניו. המסקנות הן, לצערו של השופט חדיד ולצערי, שהמערערים מזניחים את הטיפול באם ובאישה בצורה המסכנת את חייה ובריאותה ומחייבת את הוצאתה מטיפולם לטיפול במקום מתאים אחר. נמצא, כי בעלה של החוסה לא ידע לומר כמה פעמים צריך להחליף טיטול לחוסה במהלך היום, אינו דואג לצייד אותה בטיטולים לשם החלפה ואף התנגד לכך שבשעות הרבות שבהן היא מחוץ לביתה, יחליפו את טיטוליה. כמו כן עולה שאף שהמבקשת אינה יכולה לאכול אוכל מוצק, עובדה הידועה היטב למערער, הוא לא דאג לצייד אותה באוכל מתאים ולפי דבריו הוא מאכיל אותה בבית בשני סנדוויצ'ים עם שוקולד. כמו כן נמצא שכאשר החוסה חוזרת לביתה, מי שצריך לטפל בה עד בואו של המערער היא בתה הלוקה בפיגור, ולעיתים לא נמצא מי שיקבל אותה כאשר היא מגיעה בהסעה מבית מרים. לכך יש להוסיף את העובדה שהיה על אנשי בית מרים, מזה חודשים, לדרוש מהמערערים טיפול בחוסה כגון החלפת בגדים, קשירת כסאי גלגלים, רחצה וכדומה, ורק לאחר סירובים וכעסים מצד המערער, נעשו רוב הדברים לשביעות רצון אנשי בית מרים.

העיון בראיות הנוספות שהוגשו על ידי שני הצדדים רק מחזק את המסקנה הזה, לאור דברים שהתגלו כאשר נבדקה החוסה בבית האבות, ובהם פצעי לחץ ונושאים אחרים כגון היחס שבו מתייחסים המערערים לחוסה כאשר הם מבקרים אותה. על כן, דין הערעור להידחות.

אציין כי המערערים ביקשו בערעורם שאם אגיע למסקנה שיש להוציא את החוסה מטיפולם, שאחליט גם על הוצאתה מטיפולו של בית האבות בן-יהודה, מאחר שזה אינו מקום מתאים לה.

אין בפניי ראיות מספיקות לשם כך וממילא הדבר חורג ממסגרת הערעור. אם סבורים המערערים שיש מקום לעשות כן ויש מקום אחר מתאים יותר, יפעלו לפי זכויותיהם על פי חוק ההגנה על חוסים, ויגישו בקשות בהתאם.

ביחוד עליי לציין את נושא העובד הזר. המערערים התנגדו לדרך זו של טיפול, הן בפני בית המשפט קמא והן לפני כן, כעולה מעדותה של גב' בורגר. היום, הם מביעים לראשונה נכונות לכך. בשלב זה, נראה שדרך הטיפול על ידי עובדת זרה, שצריכה לקבל הנחיות מהמערערים ולגור איתם בביתם, אינה דרך מתאימה לאור ההיסטוריה של דרך טיפולם של המערערים בחוסה ולאור היחס שבו הם מתייחסים לחוסה כאשר הם מבקרים אותה היום. יכול להיות, שבמשך הזמן יבינו המערערים בצורה טובה יותר את זכותם ואת חובתם כלפי האם והאישה, ישנו את יחסם כלפיה, עם כל הקושי הכרוך בכך, יפגינו כלפיה חמלה, שיתוף ודאגה, ולא רק נסיון לנצלה על מנת לנגח את בית האבות, ואז יש להניח שתהיה זו גם עמדתם של הגורמים המקצועיים שניתן להעביר את החוסה לטיפול על ידי עובדת זרה בפיקוח המערערים. בשלב הזה, אין זו הדרך הראויה.

לפיכך, על פי כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

ניתנה והודעה היום כ"ד אב תש"ע, 04/08/2010 במעמד הנוכחים.

מנחם רניאל , שופט

הוקלד על ידי: לאה חיימברג