פסק דין
עסקינן בתביעה כספית לתשלום סך של 147,193 ש"ח, הוא סכום יתרת החוב שלטענת התובע מגיע לו בגין ביצוע עבודות גבס וצבע עבור הנתבעות.
נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:
התובע הינו קבלן לעבודות גבס, תקרות אקוסטיות וצבע, ובחודש 03/2002 התקשר עם הנתבעות בהסכם לביצוע עבודות גבס וצבע במכרז בו זכתה הנתבעת 1 להקמת מבנה בפרויקט בשם מידע-טק 2000 עבור עיריית נהריה.
על אף שהזכייה במכרז היתה של הנתבעת 1 ולא של הנתבעת 2, אין חולק כי ההתקשרות עם התובע נעשתה ע"י שתי הנתבעות יחד, בהיותן חברות קשורות שלהן בעל מניות משותף.
התובע החל בביצוע העבודות ביום 25.3.2002 והגיש לנתבעות מידי חודש, אם כי לא באותו יום בחודש, חשבון חלקי עבור העבודות שביצע, והנתבעות בתורן ביצעו בדיקות של הגורמים המקצועיים מטעמן ושילמו לו את הסכום שאושר לאחר בדיקה, בניכוי 10% מכל חשבון מאושר בגין ערבות טיב. כך נמשך העניין 6 חודשים, והנתבעות אישור לתובע 6 חשבונות חלקיים, עד לחשבון חלקי 6 שאושר בחודש 9/02 ואשר מתייחס לעבודות שבוצעו בחודש 8/02. ואולם, החל מחודש 10/02 התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לחשבון חלקי 7 המתייחס לעבודות שבוצעו בחודש 09/02, וזאת לנוכח השגותיהן של הנתבעות לגבי היקף העבודות שבוצעו על ידי התובע לפי טענתו.
המחלוקת בתיק דנן נסובה על שני חשבונות חלקיים, חשבון 7 על סך של 67,657 ש"ח, וחשבון 8 על סך של 25,972 ש"ח, עבור עבודות שבוצעו בחודשים 9-10/2002 שלגביהם לא קיבל התובע תשלום כלשהו.
לטענת התובע, על הנתבעות לשלם לו סכום שני החשבונות הנ"ל, וכן כל סכום אשר נוכה מהחשבונות הקודמים (חשבונות חלקיים 1-6) שאושרו על ידן בגין ערבות טיב.
לעומת זאת טוענות הנתבעות, כי הכמויות שפורטו בחשבון חלקי 7 חורגות באופן משמעותי מהכמויות שבוצעו בפועל, ובעקבות כך סיכמו הצדדים בפגישה שהתקיימה ביום 7.11.2002 בין מנהל הנתבעת 2 לבין התובע, כי ימונה מודד מוסמך כבורר מוסכם שממצאיו יחייבו את הצדדים, על מנת לבצע מדידה של הכמויות אשר בוצעו בפועל על ידי התובע, וביום 13.11.2002 אישר התובע בחתימת ידו את ההסכם בדבר מינוי מודד-בורר כאמור. אלא שלאחר חתימת ההסכם הנ"ל נעלם התובע כלא היה מבלי לסיים את העבודה בפרויקט, דבר שהסב לנתבעות נזקים רבים בשל הצורך להשלים את המלאכה ע"י קבלני משנה אחרים.
עוד טוענות הנתבעות, כי נגרם להן נזק ראייתי בשל השיהוי הניכר בהגשת התביעה (העבודות בוצעו בשנת 2002 ואילו התביעה הוגשה בשנת 2008), שכן לאחר הגשת התביעה כבר לא היה טעם במינוי מומחה, או אפילו בודק חיצוני כפי שנקבע בהסכם הבוררות בין הצדדים.
עוד טוענות הנתבעות באותו הקשר, כי העדים הפוטנציאליים אינם מצויים בקשר עמן מזה זמן רב. כך למשל, המהנדסת אשר פיקחה על העבודות בזמן אמת ואף בדקה את החשבונות החלקיים אשר הוגשו ע"י התובע, התגלתה כמי שנטלה, כך לטענת הנתבעות, חלק בתרמית אותה ביצע התובע כנגדן, ואילו מר אבי (לא צוין שם המשפחה) שהיה בזמנו מנהל העבודה באתר, מצוי בחו"ל לתקופות ממושכות וניתק זה מכבר כל קשר עמן.
מטעמי נוחיות אדון בכל אחד מנושאי המחלוקת בנפרד.
חשבון חלקי מספר 7:
מדובר בחשבון על סך של 67,657 ש"ח כולל מע"מ בגין עבודות אשר בוצעו לטענת התובע בחודש 09/2002.
מטיעוני הנתבעות ניכר, כי אין מחלוקת של ממש אודות ביצוע עבודות בחודש הנ"ל. יחד עם זאת ועל אף שלא עלה בידי הנתבעות להוכיח מהו היקף העבודות אשר בוצע בפועל ע"י התובע בתקופה זו, אני מוצאת כי גם התובע עצמו לא עמד בנטל זה, זאת משום, שהתובע בעצמו אישר בחקירתו הנגדית, כי אכן נפלו טעויות באותו חשבון.
אומנם התובע טוען כי הטעות נוגעת לאופן ביצוע החישוב ולא לכמויות אשר צוינו באותו חשבון, ברם התובע אינו מפרט בכתב התביעה או בתצהיר העדות הראשית שלו במה מתבטאת טעות זו ומהו הסכום הנכון לדידו שעל הנתבעות לשלם, וכל שנאמר על ידו במהלך החקירה הנגדית היה כי טעות זו אינה עולה על 10,000 ש"ח – טענה שאין בידי לקבל בהיותה טענה כבושה שנטענה לראשונה רק בשלב החקירה הנגדית, שהיא בכל מקרה הערכה כללית בלבד שאפילו התובע בעצמו לא ידע למסור לגביה נתונים מדויקים.
ההודאה הנ"ל של התובע בדבר קיומה של טעות בחשבון מצטרפת לאמור במכתב של בא כוחו הקודם אשר נשלח לנתבעות ביום 12.12.2002 (לפני הגשת התביעה) ובו צוין, כי אכן נפלה טעות בחישוב אם כי לא טעות בכמות, וגם אז לא צוין מהו הסכום הנכון שמגיע לתובע.
בנסיבות המתוארות, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, מהו הסכום הנכון המגיע לו, לדידו, בגין חשבון חלקי מספר 7.
אי לכך, אינני מקבלת את התביעה בקשר לחשבון זה.
חשבון חלקי מספר 8: