נתיבי המפרץ בע"מ נ' מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

החלטה

הסוגיה המונחת ביסוד הבקשה הנדונה, עניינה מסמך אשר הוכן ע"י הנתבעת והוגש לתיק בית המשפט על ידי התובעת.

הנתבעת טוענת כנגד הגשת המסמך כי מכיוון שהמסמך הוכן במסגרת הליך של משא ומתן בין הצדדים, הרי שלא ניתן להגישו לעיון בית המשפט וממילא לא ניתן לקבוע על פיו דבר.

התובעת מעוניינת להציג מסמך זה בפני בית המשפט ואף לזמן את עורך המסמך, רו"ח אייל בן-דוד, לעדות.

בית המשפט העליון דן בסוגיה זו וקבע כדלקמן:

"כלל הוא כי מסמכים ודברים שהוחלפו בין הצדדים במהלך משא ומתן לקראת פשרה אינם קבילים במשפט. משמעות הדבר היא כי לא ניתן להגיש את המסמך או להציג את הדבר במשפט, ולא ניתן לקבוע על יסודם ממצאים כלשהם [ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח נ' סולל בונה, פד"י מז(1) 311]; המטרה שביסוד כלל זה הינה עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כתלי בית המשפט. מטרה זו נגזרת מן התכלית הכללית לעודד מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים בין בעלי דין."

(רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי, פ"ד ס"א(2) 634).

לעניין השאלה כיצד נקבע את המטרה שלשמה הוכן המסמך, קובע בית המשפט העליון כי אין חובה כי על גבי המסמך עצמו ייכתב מפורשות כי הינו משמש לצרכי משא ומתן:

"הכלל הוא כי לשם הגדרתו של מסמך כמסמך שנערך במסגרת הליכי פשרה, די בכך שמנסיבות עריכתו עולה בבירור ניסיון אמיתי להשיג פשרה ואין להגבילו למקרים בהם נעשה שימוש בלשון מסוימת דווקא כדי להעיד על קיומן של נסיבות כאלה" (רע"א 8320/08 א.ד. אסולין השקעות ופיננסים בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (27.1.09))

בית המשפט, בפרשת דיסקונט נ' שירי הנ"ל קובע מבחן ובו שלושה תנאים לבחינת השאלה האם ניתן להגיש את המסמך:

ראשית יש לבחון האם בעת הכנת המסמך היה צפי של ממש לקיומו של משא ומתן בין הצדדים, שנית כי המסמך הוכן לצרכי המשא ומתן ושלישית יש לבחון האם קיים אינטרס ציבורי לחשיפת המסמך.

בענייננו, בין הצדדים התקיים בפועל הליך של משא ומתן, כך שברי שלא רק שהיה צפי למו"מ, אלא שהתנהל בפועל, מו"מ אמיתי בין הצדדים. רואה החשבון, כפי שעולה מדברי הצדדים, הכין את המסמך על מנת לשמש במהלך אותו משא ומתן. לעניין התנאי השלישי הרי שמדובר בתביעה חוזית אשר בעלי העניין בה הינם הצדדים לחוזה. לא הוצג בפניי כל אינטרס ציבורי ואף איני רואה כזה במקרה שבפניי.

לאור האמור, מסקנתי היא כי אין להגיש את המסמך שערך רו"ח בן דוד וכפועל יוצא, להעיד את עורכו אודותיו. מסמך זה אינו קביל. כמו כן, אין להעיד את רו"ח בן דוד אודות דבר כלשהו אשר קשור למו"מ בו נטל חלק מטעם הנתבעת.

אכן, המסמך צורף על ידי התובעת לכתבי בי-דין מטעמה, אולם כעת, משעה שאף שלבי המו"מ תמו ופני התיק, כך נראה, להוכחות, אני מורה על הוצאת אותו מסמך מתיק בית המשפט ועל האיסור לעשות בו שימוש כלשהו במהלך המשך ניהול התיק.

יובהר כי בנסיבות אלה, נוכח הטעמים שביסוד הבקשה והעובדה כי הצדדים הגישו זה מכבר תצהיריהם, איני מוצאת כל טעם אשר יצדיק מתן היתר לתובעת, בשלב זה, לזמן עד זה כעד נוסף מטעמה.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"א, 20 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.