נרימאן פארוק כיאל נ' מ.ח מרכז המזון בע"מ

פסק דין

1.התובעת הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה בתאונת עבודה ביום 16.9.98, עת עבדה בשרותה של הנתבעת. לאחר הליכים שונים, הסכימו כלל הצדדים בתיק זה כי הפיצוי לתובעת יהיה בסך כולל של 36,723 ₪. נותרה במחלוקת שאלת היחסים בין הנתבעת וצד ג', המבטחת שלה. על פי הסכמת הצדדים שאלה זו תוכרע על פי סיכומי טענות בכתב.

2.נותרה אם כן לדיון הוכרעה הודעת צד ג'. במסגרת הודעת צד ג', התובעת הינה הנתבעת בתביעה העיקרית והנתבעת הינה צד ג'. השאלה שבמחלוקת הינה שאלת הכיסוי הביטוחי. צד ג' טוענת כי על אף שקיימת הייתה פוליסה בתוקף הרי שאינה חייבת על פי הפוליסה, או חייבת סכום מופחת בשל שלושה טעמים-

א.העסקת עובדים בשעור של פי שלושה מן הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה, למצער, טוענת צד ג' כי יש לחייבה לכל היותר ב- 1/3 מהנזק.

ב.יש מקום לניכוי נוסף בשל אי מתן הודעה במועד והנזק הראיתי שנגרם עקב כך.

ג.יש מקום לנכות מהחיוב שיוטל על צד ג' את שיעור ההשתתפות העצמית בערכו להיום.

3.בהתאם להחלטה מיום 22.6.09, על הנתבעת היה להגיש סיכומי טענותיה עד ליום 1.9.09. החלטה זו הומצאה בפקס לב"כ הנתבעת. משלא הוגשו סיכומי הנתבעת במועד, ניתנו לה ארכות שונות וביום 21.10.09, ניתנה החלטה על פיה הנתבעת תגיש סיכומי טענותיה עד ליום 10.11.09, ולא – אורה על הגשת סיכומי טענות צד ג'. החלטה זו הומצאה לנתבעת בדואר רשום עם אישור מסירה. סיכומי הנתבעת לא הוגשו. לפיכך, ניתנה החלטה ביום 2.12.09 על פיה היה וצד ג' ימצא לנכון יגיש סיכומי טענותיו עד ליום 5.1.10. לבסוף גם הוגשו סיכומי טענות צד ג'. עד היום למרות הזמן הנוסף אשר חלף, לא הוגשו סיכומי טענות הנתבעת.

4.צד ג' טוענת בפתח סיכומיה כי יש להורות על דחיית הודעת צד ג' וחיוב הנתבעת שולחת הודעת צד ג' בהוצאות, בשל אי הגשת סיכומי הטענות.

5.תקנה 160 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: התקנות"), קובעת-

"דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת."

לפיכך, יש ללמוד על דינה של הנתבעת אשר לא הגישה סיכומי טענותיה, ביחס להודעת צד ג' ששלחה, מדינו של תובע אשר לא התייצב לדיון, לאחר שהוזמן אליו כדין.

תקנה 157(3) לתקנות קובעת-

"(3) התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה."

6.כאמור, הנתבעת, שולחת הודעת צד ג', לא הגישה סיכומי טענותיה, נמצאת כתובעת שלא התייצבה לדיון. מועד הגשת הסכומים, השקול למועד הדיון, הודע לה. צד ג', המקבילה לנתבעת בהוראות התקנות, מבקשת לדחות את תביעתה. כל הדרישות מתקיימות ונותרה ההוראה "רשאי בית המשפט", קרי, נותר מרכיב שיקול הדעת.

7.במקרה זה מערכת היחסים בין צד ג' לנתבעת אינה עומדת בחלל ריק, אלא יש ביכולתה להשפיע גם על זכויות התובעת. אומנם, לא הוקמה חזית ישירה בין התובעת לבין צד ג' אולם, היה והנתבעת לא תפרע חיוביה לתובעת על פי פסק הדין, שונה יהא מצבה של התובעת במקרה בו קיים פסק דין הקובע כי צד ג' חב לנתבעת כספים, לבין מצב בו אין קביעה אשר כזו. יכול ויהיה בכך כדי לסייע לתובעת להיפרע ולו במקצת מחיובי הנתבעת כלפיה.

8.התובעת נפגעה בעבודתה עת עבדה בשירותה של הנתבעת. צד ג' הוכיחה לפני כי הנתבעת ביקשה כיסוי ביטוחי, במסגרת ביטוח מעבידים להעסקתם של 20 עובדים. הצעת הביטוח לתקופה 1.6.97 ועד ליום 31.5.98 (תקופה הכוללת את מועד התאונה) נספח ב' לסיכומי צד ג', מתייחסת בפרק 8 א שבה לחבות המעביד אשר מתבקשת על בסיס פרמיה לעובד כאשר בשורה מס. עובדים מצוין בכתב יד "20" ועוד מוסיפים- כולל שני מנהלים בעלי שליטה. נספח א' לסיכומי צד ג', הפוליסה אשר הוצאה לאותה תקופה, תואמת בפרק 8 את ההצעה ומתייחסת ל- 20 עובדים כולל שני מנהלים בעלי שליטה.

9.מן המסמכים אשר המציאה רשות המיסים על פי צו בית המשפט, מתברר כי בשנת 1998 הועסקו 62 עובדים. אומנם יכול והם הועסקו שלא במקביל אלא היו הרבה חילופי עובדים ובפועל הועסקו בו זמנית רק 20 עובדים. אולם, נוכח הפער הגדול בין מספר המבוטחים על פי הפוליסה לבין מספר המועסקים בפועל, לא אוכל לקבל הסבר זה כסביר. בכל אופן, הנטל להבהיר עניין זה מוטל על כתפי הנתבעת, אשר כאמור לא פרסה בפנינו טענותיה.

10.נמצא אם כן כי היקפה של פוליסת חבות מעבידים מכסה שליש מן העובדים בפועל. באשר לתוצאה מבחינה ביטוחית של מצב זה, אין לי אלא לאמץ את הניתוח המשפטי המפורט בפסק דינו של כב' השופט ברלינר בת.א. 1305/99 (מחוזי חיפה) אגא שריף נ. עבד קודיר ואח' (פדאור (לא פורסם) 02 (3) 593)-

"6. השאלה היא, מה הנפקות של מצב דברים שלפיו פוליסת הביטוח נוקבת בעובד אחד; בעל העסק מעסיק בחודש בו ארעה התאונה 8 עובדים (ראה נ/2), ובתאונה נפגע עובד אחד.

עקרונית, חל על כך העקרון הכללי בדבר "אומד דעתם של הצדדים", כאמור בסעיף 25(א) של החוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. בענין הספציפי לחוזה ביטוח, חלות על כך ההוראות שבסימן ד' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981. לפי סעיף 17 של החוק, חייב המבוטח להודיע למבטח על כל שינוי מהותי בעסקו המביא להחמרת הסיכון החל על המבטח. סעיף 18(ג) של חוק חוזה הביטוח קובע כי אם "קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, ... ".