נציגות הבית המשותף מרחוב דולצין 14 נ' אמיר ואח'

ב"כ התובעת: עו"ד בוטון

ב"כ הנתבעים 1 ו-3: עו"ד גורליק

ב"כ הנתבעים 2 ו-4: עו"ד קלר

פסק דין

תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכוש משותף בבניין כתוצאה מפיצוץ בצינור מים השייך לדירת הנתבעים אך נמצא מחוץ לדירה. הנתבעת 1 (להלן – הבעלים) היא בעליה של הדירה, נתבע 2 (להלן – הדייר) היה שוכר הדירה בתקופה הרלוונטית, ונתבעות 3 ו-4 הן מבטחות הדירה.

ב-25/7/08 לפנות בוקר שמע הדייר רעש במסדרון שמחוץ לדירה. בדיקת הרעש הראתה כי המסדרון מוצף מים. הדייר התקשר לחברת הניהול של הבניין, ונציגה, מר אבי זעפרני, הגיע למקום במהירות והפסיק את זרימת המים. בדיקה העלתה כי ההצפה נגרמה בשל פיצוץ שארע בצינור מים הממוקם בתוך ארון שבו נמצאים שעוני המים של הדירות בקומה והחיבורים שבין הצנרת המרכזית לצנרת הדירות (ראו תמונה נ/1). הואיל והפיצוץ התרחש אחרי שעון המים של דירת הנתבעים שייך הצינור לדירה. כתוצאה מן ההצפה נגרמו לרכוש המשותף, ובעיקר למעלית, נזקים בסך של כ-41,000 ₪ (סכום הנזק המדויק שנוי במחלוקת).

חילוקי הדעות הם בשאלה האם בנסיבות המקרה ניתן לייחס לנתבעים התרשלות שגרמה לנזק וכן לגבי נטלי הראייה (בשים לב לסעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). לטענת התובע הנטל להוכיח שלא התרשלו מוטל על הנתבעים והם לא הרימו אותו, ואילו הנתבעים טוענים כי נהגו ככל אדם נבון וסביר אולם לא היה באפשרותם לצפות את הנזק. כמו כן חלוקים הנתבעים בינם לבין עצמם בנוגע לחלוקת הנזק ביניהם ככל שתקבע.

דיון והכרעה

מקרים דומים שבהם נגרם נזק בשל פיצוץ בצנרת מים כבר נדונו לא אחת בבתי המשפט. הכל מסכימים כי למחזיק נכס חובת זהירות כלפי שכניו בשל נזקים שמקורם בנכס (מים, אש וכיו"ב), וכי במקום שבו נתגלו סימנים מקדימים (כתמי מים, למשל) יש לחייב את מחזיק הנכס בנזיקין שכן היה עליו לצפות את הנזק ולמונעו. אלא שענייננו אינו נמנה על מקרים אלה, שכן משמיעת העדויות ובחינת הראיות מעלה שאיש לא הבחין בסימנים מקדימים או בפגם בצינור. כאמור, מדובר בצינור מים הממוקם מחוץ לדירה בתוך ארון, סמוך מאוד לצנרת המרכזית של הבניין. הנתבעים לא נתקלו בצינור זה באורח שוטף, והואיל והוא מצוי בשטח הציבורי היו סימנים מוקדמים – ככל שהיו – יכולים להתגלות גם על ידי כל אחד מדיירי הבניין אולם לא נשמעה כל טענה על דיווח שכזה. יתרה מכך, גם עובדי חברת האחזקה של הבניין אשר פתחו את הארון מפעם לפעם לא דיווחו על תקלה כלשהי, וכדברי מנהלם, מר זעפרני, "אם היה משהו לא תקין הם היו מודיעים" [עמ' 2, 21-20].

מהו אפוא דינו של בעל נכס במקרה (כשלנו) בו לא היו סימנים מקדימים לפיצוץ הצינור? לעניין זה קיימות בפסיקה דעות שונות. דעה אחת – והיא דעת רבים – גורסת שאין למקום לחייב את בעל הנכס שכן לא היה באפשרותו לצפות את המקרה. על-פי עמדה זו בעל הדירה גם אינו חייב לבצע בדיקות תקופתיות בצנרת על מנת לאתר תקלות נסתרות, ולכן לא ניתן לקבוע כי הוא נהג באורח בלתי סביר או התרשל (ראו, סקירתו במקיפה של כב' השופט טננבאום, בת.א. (ימ') 1437/05 דוייב נ' איילון חברה לביטוח בע"מ [2005]). דעה שניה סבורה כי בעל הנכס חב בנזיקין שכן זליגת המים מגבשת עוולה של השגת הגבול שאינה מחייבת אשם כלשהו (כב' השופט וינוגרד בת.א. (ימ') 10192/09 קמיניץ נ' חן [2009]), ודעה שלישית גורסת כי הואיל וחזקה על צינורות שיתבלו במשך הזמן נוטל על עצמו בעל הנכס סיכון מודע ועליו לשאת באחריות לנזק (כב' השופט מינץ בת.א. (ימ') 7773/02 סהר ציון, חברה לביטוח בע"מ נ' סורוקה [2003]).

בחנתי את הדעות השונות על רקע נסיבות המקרה, ומצאתי כי לא ניתן לייחס לנתבעים בענייננו צפיות לקלקולים בצנרת המים של הדירה. אכן, דרכם של צינורות מים להסדק ולהתפוצץ, אולם לא מצאתי יסוד לדרישה המחייבת את המחזיק לבצע בדיקות יזומות של צנרת הדירה רק בשל חשש פוטנציאלי שהצנרת תתקלקל. ויודגש – יתכנו בהחלט מקרים שבהם מתגבשת החובה לבדוק את הנכס ואת הצנרת. כך, כאשר קיימת חובה שבדין; כך, כאשר מדובר בדירה בבניין ישן ובלה מזוקן, ומחזיק הנכס אמור לצפות, בסבירות גבוהה, כי יגרמו תקלות ולכן חוסר בתחזוקה עלול להגיע לכדי רשלנות; וכך במקום שבו מתקיימים אירועים אחרים העשויים לגבש צפיות וחשש לפגיעה בצנרת. אלא שענייננו אינו נמנה על אותם מקרים. מן העדויות שנשמעו עולה כי מדובר בבניין חדש יחסית, כבן 10 שנים, שלא נתגלו בו תקלות צנרת מיוחדות, כשהקלקול ארע בצנרת המקורית של הדירה, היינו – בזו שהותקנה בידי הקבלן. הקלקול התרחש בארון מחוץ לדירה, סמוך לנקודת החיבור לצנרת המרכזית, מייד אחרי שעון המים, ויכול היה להתרחש באורח אקראי בכל אחת מן הדירות. הבעלים והדייר כלל לא היו ערים לקיומו של הצינור ולשייכותו לדירה, וממילא לא נתקלו בסימנים מחשידים כלשהם. גורמים אחרים שיכלו להחשף לצינור – דיירים ואנשי אחזקה שפתחו את הארון מדי פעם – לא דווחו על סימנים מוקדמים, וגם אם היה טפטוף באזור הצינור הרי שזה היה נסתר שכן הוא היה בארון.

נוכח כל אלה מצאתי שהנתבעים לא היו יכולים לצפות את הפיצוץ בצינור או כי היו צריכים לבצע בדיקות על מנת לאתר פגמים נסתרים בצנרת, ולא מצאתי רשלנות בהתנהלותם (השוו לעניין זה פסק דינו של בית-המשפט העליון בה"מ 119/62 ניסים נ' בניין חברה לביטוח בע"מ, פ"ד יז 690, העוסק במקרה הצפה דומה, אם כי בנסיבות שונות שבהן הוכחה רשלנות מחזיק הנכס).

יודגש כי מסקנתי נותרת על כנה בין אם אם נטל ההוכחה הוא על התובעת ובין אם הנטל מועבר לנתבעים בהתאם לסעיפים 41 ו-38 לפקודת הנזיקין, שכן בנסיבות העניין נמצא כי הנתבעים עמדו בנטל זה.

אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

למען הסדר הטוב, אציין כי מצאתי שהתובעים הוכיחו כי נגרמו להם נזקים בסך כולל של 41,553 ₪ (סופקו קבלות בסכום גבוה אף יותר, אולם זה הסכום שננקב בתצהירים), וכי במידה והנתבעים היו מחוייבים בדין היתה האחריות מחולקת בין המבטחות באורח שווה, הן בשל אחריותם והן בשל ביטוח כפל של שתי הפוליסות.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"א, 02 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.