נציגות הבית המשותף ברחוב יגאל אלון 9 קרית מוצקין ואח' נ' דנקנר השקעות בע"מ ואח'

החלטה

1.לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף.

עניינו של הסכסוך בין הצדדים הוא בנין מגורים משותף, שבו 84 דירות, אשר נבנה ברחוב יגאל אלון 9 בקרית מוצקין, אשר בעלי הדירות בו מיוצגים על ידי המשיבה.

בין הצדדים התנהל הליך קודם, שעניינו טענות לליקויי בניה, בבית משפט השלום בקריות, בתיק 1585/03 (להלן: "ההליך הקודם"), אשר הסתיים בהסדר פשרה בין הצדדים, הסדר אשר קיבל תוקף של פסק דין. כעת הגישה המשיבה תביעה נוספת אשר לטענתה, אינה נסובה סביב אותם ליקויים אשר נדונו בהליך הקודם, אלא המדובר בליקויים חדשים, אשר כלל לא היו ידועים לה בעת ההליך הקודם.

טענות המבקשות

2.המבקשות, הן הנתבעות 1 ו-3, הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף וזאת מן הטעמים הבאים:

א.מעשה בית דין- המבקשות טוענות כי ביום 31.3.03 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעות בהליך הקודם, וזאת בשל ליקויי בניה שהתגלו בבניין. ביום 14.2.05 נחתם הסכם פשרה בתביעה זו ואף ניתן לו תוקף של פסק דין ולפיו קיבלה התובעת סך של 240,000 ₪ כפיצוי בגין הליקויים הקיימים ו/או העתידיים שבבניין.

המבקשות טוענות כי בסעיף 9 להסכם, התחייבה התובעת שלא לפנות שוב בדרישות אל המבקשות בגין ליקויי בניה, כי בסעיף 10 התחייבה כי מתוך הכספים שקיבלה תקים קרן לכיסוי כל הוצאה עתידית בקשר עם ליקויי הבניה וכי בסעיף 11 נכלל במפורש נושא צינורות הניקוז, אשר הינו נשוא תביעה זו.

ב.מיצוי העילה- לטענת המבקשות התביעה הראשונה הוגשה בעילות חוזיות ונזיקיות מבלי שתוגש בקשה לפיצול סעדים ועל כן נחסמה הדרך לתבוע בגין עילות אלו בשנית.

ג.ויתור והסבת כל זכויות התביעה למבקשות- בסעיף 9 להסכם הפשרה, המשיבה הסבה למבקשות כל זכות תביעה עתידית ולמעשה ויתרה על כל תביעה כלפי המבקשות בגין הליקויים שהיו בבניין בעת החתימה על ההסכם ובשל ליקויים שיתגלו בעתיד.

ד.שימוש לרעה בהליכי בימ"ש- לפי סעיף 10 להסכם הפשרה, התובעת התחייבה למנוע כל תביעה נגד המבקשות בעניין ליקויי הבניה אולם בהגישה תביעה זו, הפרה את פסק הדין שהיא עצמה צד לו וניצלה לרעה את הליכי בית המשפט.

ה.התיישנות- הדיירים קיבלו את החזקה בדירות בשנים 1996-7 ואילו תביעה זו הוגשה רק 12 שנים לאחר מכן ומכאן, טוענות המבקשות כי חלה התיישנות.

ו.עוד טוענות המבקשות כי עפ"י חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן – "חוק המכר") תקופת הבדק ביחס לצנרת בבניין הינה שנתיים מיום מסירת החזקה בתוספת שלש שנות אחריות, דהיינו 5 שנים ולחילופין תקופת הבדק עבור הבטון אשר ניתק מהבניין הינה 7 שנים בתוספת 3 שנות אחריות וסה"כ 10 שנים. מכאן, שלפי תקופות הבדק שבחוק המכר חלה התיישנות על התביעה.

בנוסף טוענות המבקשות, כי גם לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין התיישנה התביעה משום שלא הוגשה בתוך 10 שנים מסיום הבנייה.

טענות המשיבה

3.המשיבה הגישה תגובתה ובה העלתה טענותיה כדלקמן:

א.הבקשה הוגשה כשהיא אינה מלווה בתצהיר, כמצוות התקנות – משכך, אין להידרש לבקשה.

ב.שאלת הזהות בליקויים- המשיבה בוחנת את חוות הדעת שהוגשו במסגרת התביעה הראשונה ומשווה אותן לחוות הדעת שהגישה במסגרת תביעה זו. לטענתה, חוות הדעת בתביעה הראשונה אינן מאזכרות את הליקויים נשוא תביעה זו וזאת מאחר ומדובר בליקויים שהתפתחותם היתה איטית וסמויה מהעין כך שבתקופת התביעה הראשונה לא ניתן היה להבחין בליקויים אלה.

מסקנתה של המשיבה הינה כי הליקויים נשוא תביעה זו אינם זהים לליקויים בהם דנו במסגרת התביעה הראשונה ולמעשה מדובר בליקויים שונים.

ג.מועד גילוי הליקויים- הליקויים נשוא תביעה זו אינן מוזכרים כלל בשתי חוות הדעת שהוגשו במסגרת התביעה הראשונה. המשיבה טוענת כי הסיבה לכך הינה כי באותה עת היו הליקויים סמויים מהעין, הן עבור המהנדסים והן עבור הדיירים עצמם, והרי ברי כי לו היו יודעים על הליקויים, היו מציינים אותם.