נפתלי נ' משרד הפנים - המינהל לרישוי ואח'

החלטה

1.ביום 14.12.12 ניתן פסק-דין המוחק את העתירה, היות שזו התייתרה עם החלטת המשיבים לחדש את רישיון הנשק של העותר, קרי – ליתן לו את הסעד המבוקש בעתירה. עתה עליי לפסוק בשאלת ההוצאות.

2.בחודש מאי 2011 פתחה המשטרה בחקירה נגד העותר בחשד לביצוע עבירת איומים, וביום 12.5.11 – המועד שבו נחקר העותר – נתפס נשקו על-ידי חוקרי המשטרה, זאת בתקופה שרישיון הנשק היה בתוקף. העותר, שהִנו נכה בן 66 ואשר אין לחובתו עבר פלילי, טען בחקירתו, בין-השאר, כי התלונה שהוגשה נגדו היא תלונת כזב, שנרקמה כדי להדיחו מתפקידו בארגון נכי העבודה. בקשה שהגיש העותר לפקיד הרישוי להחזרת רישיון הנשק נדחתה ביום 9.1.12, לאור התנגדות המשטרה. בהחלטה הלקונית צוין, בין-השאר, כי "כל עוד מתנהל תיק חקירה לא אוכל לשנות דעתי, קרי המלצת משטרת ישראל לביטול הרישיון בעינו עומד". ערר שהגיש העותר לוועדת הערר לפי סעיף 12 לחוק כלי ירייה, תש"ט-1949, נדחה ביום 7.6.12. בהחלטה בערר, שהייתה אף היא קצרה, ולא התייחסה לטענות העובדתיות והמשפטיות שהועלו בהרחבה בהודעת הערר, צוין, בין-היתר, כי העותר "החזיק כלי ירייה מסוג אקדח ללא רישיון תקף מחודש יולי 2011. כלי היריה נתפס בספטמבר 2011 בגין פתיחת חקירה על עבירת איומים". עוד נאמר בהחלטה בערר, כי המשטרה אינה חוזרת בה מסירובה להחזיר לעותר את רישיון הנשק כל עוד תיק החקירה פתוח, וכי העותר יוכל לבקש את השבת הרישיון ככל שהתיק ייסגר.

3.העתירה דנן הוגשה ביום 24.7.12 והדיון בה נקבע ליום 25.11.12. ביום 5.11.12, בסמוך למועד שבו היה על המשיבים להגיש את כתב-התשובה, החליטה המשטרה לסגור את תיק החקירה מחוסר אשמה. כפועל יוצא, חוּדש רישיון הנשק של העותר עוד ביום 22.11.12, והדיון בעתירה התייתר. המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלת ההוצאות בעתירה.

4.לאחר עיון בבקשה להוצאות, בתגובת המדינה ובתשובת עותר, סבורני כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות העותר. ראשית, בבסיס החלטת ועדת הערר עמדה הנחה שגויה, לפיה בעת נטילת הנשק לא היה לעותר רישיון תקף. בהקשר זה יצוין, כי הנשק ניטל מהעותר ביום 12.5.11, בשעה שרישיון הנשק היה בתוקף; וכי ייתכן, שמקור הטעות הוא במידע שגוי שנתקבל מהמשטרה. שנית, והעיקר – ניכר מהחלטת ועדת הערר, כמו-גם מהחלטת פקיד הרישוי, כי ההחלטה בעניינו של העותר נתקבלה תוך אימוץ גורף של המלצת המשטרה, ללא כל שיקול דעת עצמאי וללא בחינת טענות העותר. מפקיד הרישוי ומוועדת הערר נדרש שיקול דעת עצמאי, ובפרט כאשר מדובר בהחלטה בדבר הפקעת רישיון נשק, או אי-חידוש רישיון נשק; ובעניין זה אפנה לאמור בהרחבה בפסק-הדין שניתן על-ידי בעת"מ 765/04 ישראל דנציגר נ' ועדת הערר לפי סעיף 12 לחוק כלי יריה (14.4.05), ולאסמכתאות שהובאו שם. בחינה כאמור לא נעשתה על-ידי ועדת הערר בענייננו, וזו הסתפקה באימוץ המלצת המשטרה לדחות הערר כל עוד תיק החקירה תלוי ועומד. כאמור, הגשת העתירה הביאה לחידוש רישיון הנשק, שכן בעקבות הבירורים שערכה הפרקליטות עם ועדת הערר ועם המשטרה, נבחן תיק המשטרה ונתברר כי יש לסגור התיק נגד העותר מחוסר אשמה. יש להניח, כי לוּ הייתה נעשית בחינה עניינית, הן על-ידי פקיד הרישוי והן על-ידי ועדת הערר בשלבי הדיון בהשגה ובערר – בחינה הנדרשת כאמור לצורך הפעלת שיקול הדעת העצמאי המוקנה להם בחוק הנ"ל – ההחלטה בדבר חידוש רישיון הנשק של העותר הייתה מתקבלת בשלב מוקדם יותר ומונעת את הצורך בהגשת העתירה.

5.אשר-על-כן ישלמו המשיבים לעותר שכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 5,000 ₪. הואיל והעתירה נמחקה, תחזיר הגזברות לעותר את אגרת העתירה, למעט הסכום הבסיסי הקבוע בתקנות. המשיבים ישלמו לעותר אף את חלק האגרה שלא יוחזר לו על-ידי בית-המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה.

לשלוח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהיעדר הצדדים.