החלטה ופ סק דין
רקע והליכים קודמים
1.בפני בקשת רשות להתגונן, בגלגול שני, מפני חלק מתביעה כספית על סך 535,141 ש"ח, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר על ידי המשיבה, נסיר תעשיות מתכת (ב"ש) בע"מ, נגד המבקשת, מועצה מקומית זמר, בהתבסס על שני חשבונות שהגישה המשיבה למבקשת בהמשך להתקשרות ביניהם לביצוע עבודות בניה ופיתוח.
2.התביעה הוגשה ביום 28.6.2007, והמבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן, שנדונה ונדחתה בהחלטתי מיום 5.6.2008. המבקשת הגישה ערעור (ע"א 9504-08-08), בו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, בזו הלשון:
"המערערת תשלם במלואו את החשבון הראשון, ככל שלא שולם במלואו, וכן 75% מהחשבון השני והכל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מתוך 60 יום מיום הגשת החשבונות. המערערת תהיה רשאית להגיש בקשה מתוקנת לרשות להתגונן לגבי יתרת החשבון השני לאחר שזה ייבדק וכאשר התיקון יכלול תשובה לגוף החשבון...".
3.בהתאם, הגישה המבקשת ביום 3.1.2010 בקשת רשות להתגונן מתוקנת, שהיתה מכוונת כנגד אותה "יתרת החשבון השני" (25% מסכומו), והכוללת טענות המופנות כלפי ההתקשרות בכללותה, וכשרות התביעה כולה להידון לפי סדר דין מקוצר, וכן טענה, כי כל העבודה נשוא החשבון השני לא בוצעה כלל.
4.לאחר בקשה שהגישה המשיבה, למחיקת חלקים מבקשת הרשות להתגונן, קבעתי בהחלטה מיום 22.4.2010 כך:
"הטענות שבבקשת הרשות להתגונן המתוקנת, המתייחסות למחיקת כותרת, או לכפיפות עצם ההתחייבות בתשלום בהסכם שבין הצדדים דכאן להסכם שבין המבקשת לבין הקבלן הראשי של הפרויקט – תימחקנה. יתר הטענות תישמענה בדיון שנקבע לכך."
5.ביום 5.5.2010 התקיים הדיון המדובר, ובו נחקרו מר חוסני קטאוי, שהוא מפקח הפרויקט המדובר (להלן – "המפקח"), ומר חאלד מדלג', שהוא גזבר המבקשת (ושנחקר גם בדיון בבקשה המקורית; להלן – "הגזבר"). הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, ועתה הגיעה העת להכריע בבקשה.
6.יוער, כי בסיכומי טענות, חרגה המבקשת בכ-25% מההיקף שנקבע, חזרה על טענות שכבר נקבע שתימחקנה מהבקשה המתוקנת, ומאידך העלתה טענות שלא נטענו בבקשת הרשות להתגונן, ואף צרפה מסמכים שלא בא זכרם בבקשה או בחקירות (הגם שרובם ככולם נערכו במועד מוקדם ליום הגשת בקשת הרשות להתגונן המתוקנת). ברור כי יש להתעלם מכל אלה, שכן העלאתם וצירופם אינו כדין.
העובדות וטענות הצדדים
7.בשנת 2002 נכרת הסכם בין המבקשת לבין חברת אלהרם חב' לבניה ולפיתוח בע"מ (לעיל ולהלן – "הקבלן הראשי"), לביצוע פרויקט בניה רחב היקף שכלל גם בניית בית ספר. המשיבה עבדה כקבלן משנה לביצוע עבודות קונסטרוקציה ועבודות אחרות בפרויקט. לימים, ביום 18.5.2004, חתם הקבלן הראשי על המחאת זכות, בה המחה למשיבה את כל הכספים המגיעים לו מהמבקשת, לשם הבטחת התשלומים למשיבה על עבודות שביצעה ושתבצע.
8.בשנת 2006 נכרת הסכם במישרין בין המבקשת לבין המשיבה, להסדרת אופן תשלום הכספים המגיעים למשיבה. ביום 14.2.2007 התקיימה פגישה בנוכחות ב"כ הצדדים, ובנוכחות נציגי הצדדים, בהם הגזבר, ותוצאותיה הועלו על הכתב במסמך שכונה "סיכום פגישה", ושצורף כנספח ת/8 לכתב התביעה. בין היתר, הוסדר בו אופן תשלום יתרת הסכום שכבר סוכם בהסכם 2006, ואופן הגשת החשבון הבא "בגין שלב העבודה הנוסף שבוצע", לגביו נכתב כי "המועצה תבדוק ותאשר את החשבון, בתוך 30 ימים ממועד הגשת החשבון...".
9.לאחר שבוררים מתוך סיכומי המבקשת את כל הטענות המתבססות על החומר שהונח בפני בית המשפט – ומתעלמים מאלה שהועלו לראשונה בסיכומים, או משפע הנספחים שצורפו לראשונה רק בשלב הסיכומים – נותרות בידינו טענות אלה של המבקשת: החשבון השני לא נבדק ולא אושר על ידי הגורם המפקח מטעם המבקשת, והעבודות המתוארות בו לא בוצעו בפועל על ידי המבקשת, אלא על ידי קבלן אחר. אעיר, כי בסיכומים זנחה המבקשת טענה שהועלתה בבקשת הרשות להתגונן, בדבר זכותה לנכות ("לקזז", בלשונה) 10% מכל חשבון חלקי, כשסכום זה ישולם רק בחשבון הסופי, לאחר הסדרת טיב הביצוע, השלמה ותיקון של הליקויים, והמצאת ערבויות לטיב, לאחריות ולבדק.
10.מנגד, טוענת המשיבה, כי המבקשת לא בדקה כלל את החשבון השני, חרף התחייבותה לעשות כן במסמך סיכום הפגישה, וחרף העובדה שההחלטה שדחתה את בקשת הרשות להתגונן הראשונה נשענה, בין היתר, על הימנעות זו מבדיקת החשבון השני, לכל הפחות בתקופה שמהגשת התביעה ואילך. משלא בדקה את החשבון, אין בפיה טענות של ממש נגדו, ואינה יכולה לטעון שהעבודות המתוארות בו לא בוצעו. ההכחשה הגורפת היא טענה סתמית שאין נותנים על פיה רשות להתגונן. זאת ועוד, הכחשה זאת עומדת בסתירה למסמכים עליהם חתמה המבקשת עצמה, בהן אושר כי עבודות נוספות בוצעו.
דיון והכרעה
11.בקליפת אגוז, דין הבקשה להידחות, שכן מדובר בהגנה סתמית, נטולת ממשות, שקרסה מיניה וביה, אף קודם לחקירה הנגדית. יתכן כי בפי המבקשת טענות ראויות; יתכן כי לא כל העבודות שהיה על המשיבה לבצע אכן בוצעו; אולם בלא שטענות אלה תועלינה באופן ברור, מסודר, מפורט ומפורש – לא ניתן להשתית עליהם רשות להתגונן.
12.ומהכלל אל הפרט: המבקשת טוענת כי העבודות שבחשבון השני לא בוצעו בפועל, אולם לא הביאה עדות מפי מאן דהוא שהיה בשטח, ושיכול היה לתאר מה נעשה ומתי; לא פרטה כלל אילו עבודות בוצעו, אם בכלל, לאחר מאי 2004 (המועד שעד אליו מתייחס החשבון הראשון, שכבר אינו עומד עוד לדיון היום); ולא הביאה עדות מפי אותו קבלן נוסף שכביכול ביצע את העבודה שבגינה הוגש החשבון השני, או אפילו מפי מי מאנשי המבקשת שהיה מעורב באותן עבודות של הקבלן הנוסף. למעשה, איש מאנשי המבקשת, כך לטענתה-היא, לא בדק את החשבון השני, זאת למרות שהמבקשת כבר אינה טוענת, כפי שטענה בבקשה המקורית, שהחשבון לא התקבל אצלה. המבקשת אינה מנסה, באופן סביר כלשהו, להתעמת עם הדברים המובאים מפיה בסיכום הפגישה (הערוך, יש להעיר, על נייר מכתבים של המבקשת עצמה), כי "בוצע" "שלב נוסף" בעבודות, מעבר לחשבון הראשון. אמנם, בשלב בקשת הרשות להתגונן ניתן להעלות טענה בעל פה נגד מסמך בכתב, אולם על אותה טענה בעל פה להיות מפורטת וברורה.
13.לשון אחרת: אמנם, האצבע קלה מאד על הדק הרשות להתגונן, וכמעט כל טענה הגנה, שניתן לצייר על פיה תסריט, ולו דחוק, לפיו תידחה בסופו של יום התביעה, ראויה להתקבל ולשמש בסיס לרשות להתגונן; ברם, על אותה טענה דחוקה להיטען באופן היוצר תשתית עובדתית של ממש, ובלשון בית המשפט העליון, שלא נס לחה עד היום (ע"א 594/85, זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721, בעמ' 722):
"...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא ,הגנת בדים'...".