החלטה
המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות, שעניינה השבת כספים שנגבו שלא כדין ובניגוד לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב) תש"ע–2009 ("כללי העלות") ולכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה) תשע"א–2011 ("כללי אמות המידה").
המבקשים הסדירו חובותיהם שבפיגור, ולטענתם חויבו על ידי המשיבות בריבית פיגורים בשיעור שנטען כי הוא עולה על ריבית הפיגורים הקבועה והמותרת על פי דין.
לטענת המבקשים, החל מיום 1.4.12 נכנס לתוקפו סעיף 31 לכללי אמות המידה הקובע:
"לא שולם תשלום המגיע לחברה עד מועד החיוב, תיווסף עליו ריבית פיגורים החשב הכללי, בחישוב יומי, ממועד החיוב עד תשלומו בפועל או עד תחילת הסדר תשלומים, לפי העניין".
המבקשים טוענים עוד כי קודם כניסתה לתוקף של הוראה זו, הסדיר סעיף 33 לכללי העלות, אשר בנוסחו הנוכחי נכנס לתוקף בתאריך 1.7.10 (ובוטל ביום 1.4.12) את סוגיית הריבית על חוב שבפיגור, וקבע:
"33.(א) בסעיף זה –
"מועד החיוב" – היום הראשון שלאחר תום התקופה שנקבעה לתשלום החיוב בהודעת החיוב ששלחה החברה ובלבד שתקופה זו לא תקצר מ-15 יום מיום משלוח הודעת החיוב.
(ב) לא שולם תשלום המגיע לחברה עד מועד החיוב, תיתוסף עליו ריבית פיגורים החשב הכללי, בחישוב יומי, ממועד החיוב עד לתשלומו בפועל".
המבקשים טוענים כי כאמור בהוראות הנ"ל, ריבית הפיגורים המקסימאלית שעל המשיבות לגבות בגין חובות שבפיגור היא ריבית פיגורים החשב הכללי, היינו ריבית פריים בתוספת 6.5%, ונכון ליום הגשת הבקשה עומד שיעור ריבית פיגורים החשב הכללי על 10% (3.5%+6.5%).
לטענת המבקשים, שיעורי הריבית שבהם חויבו בגין חובותיהם שבפיגור גבוהים משיעורי ריבית הפיגורים של החשב הכללי. המבקשים הסתמכו לעניין זה על חוות דעתו של רואה החשבון עבד אל חלים נעאמנה ("רו"ח נעאמנה"), שלפיה גבו המשיבות מן המבקשים ריביות בשיעורים
המפורטים בבקשת האישור (סעיפים 9–19), כך שמשיבה 1 גבתה ריבית העולה ב-4.75% על שיעור ריבית הפיגורים הקבועה בכללים, וכתוצאה מכך מבקש 1 שילם ריבית יתר בסך 34.15 ₪; ומשיבה 2 גבתה ריבית העולה ב-0.75% על שיעור ריבית הפיגורים הקבועה בכללים, כך שמבקש 2 שילם ריבית יתר בסך 3.137 ₪.
ביום 24.3.13 הודיעו המשיבות על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו–2006, ועל רקע זה הוריתי על הגשת כתבי טענות הן לעניין הודעת החדילה והן לעניין הגמול ושכר הטרחה.
משיבה 1 טענה כי הסכומים נגבו על ידה ביתר בשל טעות בהזנת יום ערך, ולא בשל קביעת שיעור ריבית פיגורים העולה על המותר. במילים אחרות, חישוב הריבית נעשה החל מהיום שבו הוזן החיוב למערכת הגבייה ולא מהמועד האחרון לתשלום, כנדרש בכללי אמות המידה. המשיבה טענה כי תיקנה את אופן החישוב עוד בטרם הגשת התובענה, ולאחר שביום 23.9.12 הגישה הודעת חדילה בתובענה ייצוגית שהוגשה נגדה בעניין דומה (ת"צ 54114-07-12 נסאר נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ (16.1.13) ("הודעת החדילה הראשונה")). לטענתה, החל מיום 23.9.12 נשלחו הודעות חיוב שבהן צוינה ריבית פיגורים בהתאם לכללי אמות המידה, ולמעשה היא אינה יכולה לחדול מן הגבייה שכן היא ממילא כבר עשתה כך.
משיבה 2 טענה כי גביית הסכומים ביתר אינה רק עקב גביית ריבית פיגורים בשיעור העולה על המותר, אלא גם בשל הצמדת סכומי החיוב למדד המחירים לצרכן. לטענתה, ריבית הפיגורים שנגבתה ביתר היא בשיעור העומד על 0.54% בלבד מעל המותר (ולא בשיעור 0.75% כנטען), ואת רכיב ההצמדה היא הסירה ממערכת הגבייה לאחר שלא נמצאה בכללים הוראה המסמיכה אותה להצמיד את החיובים למדד המחירים לצרכן. המשיבה הודיעה כי לא תשלח חשבונות הנושאים ריבית פיגורים, והודעות חיוב מתוקנות יישלחו לאחר שייבדקו ויתוקנו בהתאם לכללי אמות המידה.
שתי המשיבות הודיעו כי צרכנים אשר נשלחו אליהם הודעות חיוב הכוללות ריבית פיגורים שאינה תואמת את האמור וטרם שילמו את חובם, תישלח אליהם הודעת חיוב מתוקנת בהתאם לכללים. באשר לצרכנים ששילמו את חובם על בסיס החיוב השגוי, הסכום שנגבה מהם ביתר יוחזר להם.
המבקשים טוענים כי עובר להודעות החדילה גבו המשיבות ביתר מלקוחותיהן מיליוני שקלים. כמו כן נטען כי טענתה של משיבה 1 לחדילה כבר ביום 23.9.12 היא טענה שנטענה בעלמא ללא ביסוס ממשי, וממילא חלפו מאז מספר חודשים והמשיבה טרם שלחה הודעות חיוב מתוקנות ללקוחותיה. כמו כן, מבקש 1 טוען כי שילם את החוב שבגינו הוגשה בקשת האישור ביום 26.11.12, חודשיים לאחר הודעת החדילה הראשונה, ולמרות זאת הוא חויב בריבית פיגורים ביתר, דהיינו גביית היתר לא תוקנה לאחר הודעת החדילה הראשונה.
בטיעוני הצדדים לפסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין כל צד תמך טענותיו, כצפוי, באסמכתאות מתאימות. המבקשים טענו לפסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין בשיעורים העולים כדי עשרות אחוזים מסכום הגבייה הבלתי חוקית (למשל, שיעור של 57% שנפסק בת"צ 38529-11-11 א.ש ברקאי נ' עיריית מודיעין (18.7.12)) . מנגד טענו המשיבות כי יש לשלול מהמבקשים כל גמול ושכר טרחת עורך דין, ולחילופין להפחית משמעותית את שיעור הגמול ושכר הטרחה ככל שייפסקו, וזאת מנימוקים שונים שביניהם: העדר פנייה מוקדמת, חוסר תום לב, פיצול התובענה, חשש מפגיעה בקופה הציבורית, שיקולי תפוקה, עילת תביעה שגויה ושיקולי תשומה (היינו אי השקעת מאמץ).
המבקשים הגישו תשובות לתשובות המשיבות שבהן דחו אחת לאחת את טענות המשיבות וביקשו להפריך טענות עובדתיות שגויות שנטענו כנגדם. המבקשים טענו לפגם דיוני על רקע אי צירוף תצהיר לתשובת משיבה 2 ואי אימות התצהיר בתשובת משיבה 1, אשר יש בהם כדי לשמוט את הבסיס העובדתי לטענתן. כמו כן מנו המבקשים את הנימוקים הדוחים את טענות המשיבות הן לעניין העדר פנייה מוקדמת והן לעניין שמירת כספי הציבור, והפנו לאסמכתאות התומכות בעמדתם.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מחליט לפסוק גמול למבקשים ושכר טרחה לבא כוחם, כמפורט להלן בסיפא של החלטה זו.