ניתן לחייב את הזוכה בתוספת אגרה כתנאי למימוש דירת המגורים של החייב

השופט י' דנציגר:

            לפנינו בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.6.06 בבר"ע 3028/05 (כבוד השופטת י' שטופמן) בו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 14.11.05 שניתנה בתיק הוצאה לפועל 21-03837-04-8 על ידי ראש ההוצאה לפועל ברחובות (כבוד הרשמת ל' שלזינגר-שמאי) אשר חייבה את המבקש לשלם "תוספת אגרה" בלשכת ההוצאה לפועל, כתנאי לזכותו להיפרע מהמשיבים 1-2 כדי "מלוא חוב ההלוואה". לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על צרופותיה ובתגובת המשיבה 3, החלטנו לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

העובדות והליכים קודמים

• 1.           לטובת המבקש נרשמה משכנתה על דירת המגורים של המשיבים 1-2 אשר נטלו מן המבקש הלוואה לצורך רכישתה. משלא קיימו המשיבים 1-2 את חוזה ההלוואה ופיגרו בתשלומיהם, הגיש המבקש בקשה למימוש המשכנתה בהתאם לסעיף 81ב1(ב)(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן - חוק ההוצאה לפועל), אשר קובע כי בקשה לביצוע משכנתה "תוגש תחילה לביצוע החוב שבפיגור", כהגדרתו של מונח זה בסעיף 81ב1(ה) לחוק ההוצאה לפועל. משלא פרעו המשיבים 1-2 את החוב שבפיגור ולא מילאו אחר דרישות החוק כדי למנוע את מימוש הנכס לשם פירעון חוב המשכנתה כולו על ידי המבקש, עתר המבקש למינוי באת כוחו ככונסת נכסים על דירת המשיבים 1-2 לצורך מכירתה. משכך, ביום 19.6.05 הורתה ראש ההוצאה לפועל ברחובות למבקש להגדיל את גובה החוב המופיע במחשב ההוצאה לפועל ליתרת סכום ההלוואה ולשלם את האגרה בהתאם לסכום המוגדל. עתירתו של המבקש לראש ההוצאה לפועל לביטול ההחלטה האמורה נדחתה ביום 14.11.05 תוך שראש ההוצאה לפועל קבעה כי משעה שהחייב לא פרע את החוב שבפיגור והזוכה מבקש להמשיך בהליכי מימוש המשכנתה, אזי סכום החוב איננו עוד הסכום שבפיגור בלבד, אלא יתרת מלוא חוב ההלוואה.

2.           על החלטה זו של ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט קמא אשר נדונה כערעור. במסגרת בקשתו טען המבקש, בין היתר, כי שגתה ראש ההוצאה לפועל בחייבה אותו בתשלום תוספת האגרה הואיל וקביעה זו סותרת הן את תכלית חקיקתו של חוק הגנה על נוטלי הלוואה לדיור (תיקוני חקיקה), התשס"ב-2002 (להלן - חוק ההגנה), אשר במסגרתו חוקק סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל, והן את פסיקתו של בית המשפט המחוזי. בנוסף, טען המבקש כי הוראות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל קובעות את סדרי חלוקת התמורה בין כלל הנושים המובטחים ושאינם מובטחים, וכשם שנושה מובטח שלא פתח בהליכי הוצאה לפועל בעצמו זוכה לפרוע את החוב המובטח מתוך כספי הפדיון ממכירת הנכס במלואם מבלי שיידרש לשלם תוספת אגרה, כך זכאי אף המבקש לפירעון החוב המובטח מתוך כספי הפדיון במלואם מבלי שיידרש לשלם תוספת אגרה. עוד טען המבקש כי בהעדר כל הוראת חוק מפורשת לחיובו בתשלום תוספת האגרה, אין כל הצדקה לחייבו בתשלום זה.

3.           עיקר טענתה של המשיבה 3 בפני בית המשפט קמא היתה כי חיוב האגרה בענייננו מוסדר בהוראות החוק - בתוספת לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), התשכ"ח-1968 (להלן - תקנות אגרות, שכר והוצאות). לחלופין, טענה המשיבה 3 כי יש לגזור גזירה שווה לענייננו מן ההלכה הרווחת לעניין הגדלת סכום התביעה אשר גוררת אחריה את הגדלת תשלום האגרה, בהתאם.

4.           בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי עיון בלשונו של סעיף 81ב1(ב) לחוק ההוצאה לפועל מעלה, לכאורה, כי הדין עם המבקש הואיל וסעיף זה קובע מפורשות כי "הבקשה תוגש תחילה לביצוע החוב שבפיגור". ואולם, בית המשפט קמא החליט לדחות את בקשת רשות הערעור של המבקש בסברו כי עיון נוסף בלשון סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל מבהיר כי החוב שעל בסיסו על הזוכה בהליכי ההוצאה לפועל לשלם את האגרה הינו מלוא חוב ההלוואה. בית המשפט קמא ביסס קביעתו זו על שני טעמים - לשוני ותכליתי, הואיל ולשונו של סעיף 81ב1(ב)(2) מחייבת את ציונו של מלוא סכום ההלוואה באזהרה הנמסרת לחייב במסגרת פעולות מימוש המשכנתה ותכליתו של סעיף 81ב1 הינה לאפשר לחייבים למכור את דירת המגורים שלהם בלא הפסד ממשי. בשולי הדברים, ציין בית המשפט קמא כי מן הראוי היה שעם חיקוקו של סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל יתוקנו גם תקנות ההוצאה לפועל ויקבע בהן מנגנון ברור לתשלום האגרות השונות בהתאם להליך המדורג שנקבע בחוק.

נימוקי הבקשה

5.           במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בהתאם לסעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה, אגרות המוטלות על ידי רשות כלשהי חייבות לקבל גושפנקא חקיקתית מפורשת וראויה אשר בלעדיה חיוב באגרה אינו אפשרי. לטענתו, במקרה שלפנינו לא קיימת כל הוראת חוק אשר מסמיכה את ראש ההוצאה לפועל להתנות את מכירתה של דירת המשיבים 1-2 או את פירעון מלוא חוב ההלוואה מהתמורה שתתקבל ממכירתה בחיוב המבקש בתשלום תוספת אגרה.

6.           עוד טוען המבקש כי הוראת סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל והוראות תקנות אגרות, שכר והוצאות ברורות ולפיהן אין לחייב בתוספת אגרה, כך ששגה בית המשפט קמא כאשר החיל על הוראות אלה את כללי הפרשנות. מכל מקום, לטענתו, הפעלתם של כללי הפרשנות על ידי בית המשפט קמא מצביעה דווקא על כך שהוראות החוק הנ"ל אינן מחייבות את הזוכה בתשלום תוספת אגרה באופן מפורש ודי בכך כדי לשלול את הטלתה עליו.

7.           בנוסף, טוען המבקש כי משכל ההליכים שהוא ביצע בהוצאה לפועל נעשו במסגרת הבקשה לביצוע משכנתה וכחלק בלתי נפרד ממנה, הכל בהתאם לסעיף 81ב1(ב) לחוק ההוצאה לפועל, ומששולמה האגרה עבור הבקשה לביצוע משכנתה כנדרש בסעיף (א)(1) לתוספת לתקנות אגרות, שכר והוצאות, הרי שאין מקום לחייבו באגרה נוספת בגין מכירתה של דירת המגורים של המשיבים 1-2 או בגין פירעון מלוא חוב ההלוואה. לטענתו, כשביקש המחוקק לחייב באגרה נוספת הוא עשה זאת באופן מפורש וברור.

8.           כן, טוען המבקש כי מטרתו העיקרית של חוק ההגנה הינה סוציאלית - דהיינו, להפחית בהוצאות ותשלומים המוטלים על חייבים במימוש דירתם הממושכנת, ואילו החיוב בתוספת אגרה מהווה פגיעה הן בזכויות המבקש והן באינטרס החייבים אשר האגרה תוטל על שכמם בסופו של יום נוכח סעיף 9(ב) לחוק ההוצאה לפועל אשר קובע כי החייבים הם שנושאים בתשלום האגרה בפועל. לטענתו, הגדלת חובו של החייב בתיקי הוצאה לפועל על ידי חיובו בתוספת אגרה, נוכח סעיף 9(ב) הנ"ל, תביא לפגיעה בציבור בכללותו הואיל והחייבים, אשר ממילא עלולים להפוך לנטל על החברה משלא יצליחו לפרוע את חובותיהם, ישאו בנטל גדול יותר והדרך לשיקומם הכלכלי תהיה ארוכה, מורכבת ויקרה יותר עבור הציבור. חיוב הזוכים בתוספת אגרה תגרום, כך לטענת המבקש, למוסדות בנקאיים לגלגל עלות זו על לקוחותיהם דבר שיביא לייקור ההלוואות הבנקאיות.

9.           כמו כן, המבקש טוען כי במקרה דנן התמורה שתתקבל ממכירת הנכס לא תספיק לכיסוי מלוא חוב ההלוואה, כך שהוא עלול למצוא עצמו, לאחר מימוש דירתם של המשיבים 1-2, עם יתרת חוב בסכום גבוה יותר בשל תשלום תוספת האגרה.

10.        המבקש מוסיף וטוען כי חיובו בתוספת אגרה יביא לגריעת מעמדו לעומת נושים מובטחים אחרים, הואיל ובעוד שהמבקש השקיע מאמצים ומשאבים במימוש הנכס הממושכן וכעת עליו לשאת גם בתוספת אגרה, הרי שעל פי סעיף 76(ג) לחוק ההוצאה לפועל כל נושה מובטח אחר יזכה לפירעון חובו המובטח מתוך מלוא פדיון המכירה, מבלי שיחוייב בהוצאות כלשהן.

11.        לבסוף, טוען המבקש כי החיוב בתוספת אגרה פוגע בקניינם של הזוכים ושל החייבים, פגיעה המנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

12.        לחלופין, טוען המבקש כי בשלב בו מצויים ההליכים בתיק ההוצאה לפועל בענייננו - טרם קבלת כספי תמורת המכירה, טרם בירור הוצאות הכינוס וטרם נתגבש הסכום לפירעון מלוא חוב ההלוואה - אין לחייבו בתשלום תוספת האגרה הואיל ולא ניתן עדיין לדעת את גובה הסכום בו יש להגדיל את קרן החוב או את האגרה הנגזרת ממנו.

13.        נוכח כל האמור לעיל מבקש המבקש כי נקבל את הבקשה ונורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא; כי נורה שאין מקום לחייב את המבקש בתשלום תוספת האגרה מעבר לאגרה ששולמה על ידו עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל. לחלופין בלבד, מבקש המבקש להורות כי האגרה בתיק ההוצאה לפועל נשוא בקשה זו תיגזר מהסכום שייגבה בפועל על ידי המבקש ותשולם בעת פירעון סכומי הגבייה בהוצאה לפועל לידי המבקש.     

תגובת המשיבה 3

14.        המשיבה 3 טוענת בתגובתה לבקשת רשות הערעור כי עיקרון תשלום אגרות ההוצאה לפועל מעוגן בתקנה 2 לתקנות אגרות, שכר והוצאות. לטענתה, בהתאם לסעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה, נדרש עיגון בדין למתן פטור מתשלום אגרות כאמור ואילו במקרה שלפנינו אין חולק כי המבקש אינו פטור מתשלום אגרה ומשכך בית המשפט אינו מוסמך לפטור אותו מתשלומה.