ניר שמש שיווק וסחר בע"מ נ' אברהים חדר ואח'

פסק דין

בפני תביעה לאכיפת החוזה אשר נכרת, לשיטתה של התובעת, בינה לבין הנתבעים. בעוד שהתובעת טוענת כי הנתבעים רכשו ממנה חומרים וציוד, קיבלו אותם בפועל ולא שילמו עבורם, הרי שהנתבע 1 טוען כי שימש כמתווך בלבד בין התובעת לבין סוחרים ברשות הפלשתינאית, ועל כן לא היה צריך לשלם לתובעת דבר. הנתבעים 2 ו-3 מכחישים כי נכרת בינם לבין התובעת הסכם מסוג כל שהוא.

הצדדים:

התובעת היא חברת ניר שמש שיווק וסחר בע"מ היא חברה לשיווק חומרי אינסטלציה, כלים סניטאריים, דודי שמש ומוצרים דומים (להלן: "חברת שמש").

הנתבע 1, מוחמד חדר (להלן: "מוחמד") הוא בנם של הנתבעים 2 ו-3, איברהים ולביבה חדר (להלן: "איברהים" ו-"לביבה" בהתאמה).

מוחמד מנהל בשכונת בית צפפה בירושלים חנות לממכר חומרי בניין לרבות חומרי אינסטלציה וכלים סניטריים ( להלן: "העסק"). העסק מצוי על מקרקעין שבבעלות משפחת הנתבעים, ובני המשפחה מתגוררים בסמוך לה.

העסק עצמו פונה כלפי הכביש הראשי המוביל לשכונת גילה בירושלים, וסמוכה אליו חצר גדולה. בעניין תפקידה של החצר בתובענה זו עוד ארחיב בהמשך.

מוחמד צבר חובות רבים שהגיעו לגביה באמצעות ההוצאה לפועל, ובחודש נובמבר 2005 איחד ראש ההוצאה לפועל את התיקים בעניינו, ומוחמד הפך למוגבל בחשבון הבנק. הנתבעים טוענים כי מטעם זה הועבר העסק להתנהל על שם אביו, איברהים. על שם איברהים גם קיים תיק במס הכנסה והוא רשום כעוסק מורשה בגין אותו עסק, והחשבוניות שניתנות ללקוחות העסק הינן על שם "א. חדר לחומרי בניין", ומספר העוסק מורשה הוא מספרו של איברהים.

החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר איחוד התיקים ניתנה עוד בטרם התרחשו האירועים נשוא פסק דין זה. אין חולק כי במועד ההתקשרות בין הצדדים, לא ידעה התובעת על ההליכים שמתנהלים כנגד מוחמד, ואף לא ידעה כי הוא מנוע מלהחזיק חשבון בנק.

רקע עובדתי ומחלוקות:

מוחמד פנה אל חברת שמש ויזם את הקשר הראשוני בין הצדדים.

בין הצדדים שרויה מחלוקת בשאלה האם מוחמד הציע לתווך בין חברת שמש לסוחרים אחרים מהרשות הפלשתינאית או לרכוש בעצמו את מלוא הסחורה עבור העסק.

מנהלי חברת שמש, מר מוריס שמש ובנו ניר, טוענים כי בעקבות פנייתו הטלפונית של מוחמד נפגשו עימו בעסק בבית צפפה ושם גם הכירו את הוריו, וכך, לשיטתם, החלה ההתקשרות בין הצדדים.

מוחמד לעומת זאת טוען כי המפגשים הראשוניים נערכו בבתי קפה או מסעדות שונים, וכללו היכרות בין נציגי חברת שמש לבין סוחרים פלשתינאיים. לטענתו הוריו לא היו מעורבים במגעים אלו כלל.

מוסכם בין הצדדים כי לאחר יצירת הקשר הראשוני, החלה חברת שמש לספק סחורה והתמורה שולמה בהמחאות מחשבונו של מוחמד.

מוחמד טוען כי בהמחאות אלו שימש רק כערב לסוחרים פלשתינאיים, שהם אלו שרכשו למעשה את הסחורה, ואילו חברת שמש טוענת כי הסחורה הועברה לידי מוחמד ולא לאחרים והוא מעולם לא הציע ולא נתבקש להיות ערב לעסקה לכאורה עם אחרים. לטענת חברת שמש היא מקיימת קשרים עסקיים ישירים גם עם סוחרים שונים מהרשות הפלשתינאית, ואין היא זקוקה למתווך בעניין זה.

לטענת חברת שמש במהלך החודשים ינואר ופברואר 2006 היה היקף ההזמנות שערכו הנתבעים קטן, אך בחודש מרץ חל גידול חד בהיקף ההזמנות. מוחמד לעומת זאת טוען כי לאחר שביסס את הקשר בין חברת שמש לסוחרים השונים, בחרו חברת שמש והסוחרים לעשות יד אחת כנגדו ולעקוף אותו כדי לחסוך את דמי התיווך. על כן טוען מוחמד שההזמנות החל מחודש מרץ לא היו באמצעותו או בידיעתו.

ההמחאות:

חברת שמש טוענת כי אישרה לנתבעים כפי שהיא מאשרת לכל לקוחותיה, לשלם בהמחאות של צדדים שלישיים ובהמחאות דחויות. שמש צירפה לתביעתה צילומים של 29 ההמחאות, שנמסרו לה לטענתה על ידי הנתבעים כדי לשלם עבור סחורות שסיפקה לעסק, בסך כולל של 1,144,650 ₪.

כל ההמחאות הללו חוללו.