פסק דין
1. בתאריך 23.11.08 רכש התובע דומיין המתקרא:" סמס.קום" מהנתבעת ושילם בעדו סך 500 ₪ ולאחר רכישתו, חידש אותו התובע שוב לאחר שנתיים ושוב שילם 500 ₪.
בשנת 2012, מספר חודשים לפני חידוש הדומיין, קיבל התובע הודעה מהנתבעת, שבגלל שיתוף פעולה שלהם עם רשם דומיינים נוסף, היא מפקיעה מהתובע את הבעלות על הדומיין וכתוצאה מכך, הוא לא יוכל עוד לחדש אותו.
מאחר והתובע סבור, שהיה על הנתבעת להמשיך ולחדש אותו והיות והנתבעת סירבה לחדשו – גם לאחר מספר פניות אליה והיות והתובע סבור, שבעצם הסירוב לחדש, גזלה ממנו הנתבעת קניין רוחני ללא ניהול מו"מ וללא מתן פיצוי כלשהו, החליט התובע להגיש תביעה זו, בה ביקש לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 10,000 ₪.
2. הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובע, משום שלא נגרם לתובע כל נזק או זכות לפיצוי והתובע גם לא הוכיח מה נזק שנגרם לו בסכום הנתבע או סכום כלשהו ובנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות:
א. א) לטענת הנתבעת, היא לא הפרה הסכם עם התובע, אלא ההסכם הסתיים כדין לאחר שבמהלך ההסכם קיבל התובע תמורה מלאה והחזיק בשם דומיין למשך התקופה עבורה שילם.
התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם רישום שמות מתחם בעברית – רישום המתבצע לתקופה מוגבלת ואין התובע מקבל בעלות בשם הדומיין אלא זכות חוזית בלבד ולזמן מוגבל.
ב) לנתבעת הזכות להביא ההסכם לידי סיום וכך גם הובהר לתובע בעת ההתקשרות ובהתאם להסכם, הודיעה הנתבעת בכתב לתובע, שבתום תקופת הרישום לא ניתן יהיה לחדש את שם המתחם לתקופה נוספת. הודעה זו, אשר נשלחה כדין ובהתאם לתנאי ההסכם- מודיעה על סיומה של ההתקשרות בתום התקופה בה קוים ההסכם במלואו.
ב. הנתבעת פעלה כדין ובהתאם לכללי ההסכם ולא הפרה ההסכם או כל התחייבות על פיו. ביום 14.6.12 ובטרם סיום ההתקשרות, שלחה הנתבעת הודעה לתובע, לפיה שם הדומיין נותר בתוקף למשך חמישה חודשים נוספים עד יום 23.11.12 בו הסתיימה תקופת ההחזקה על פי ההסכם ורק לאחר המועד הנ"ל – לא ניתן יהיה להאריך את ההחזקה לתקופה נוספת.
3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שצרף כל אחד מהם לכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את הצדדים בבית המשפט, אני מחליט לדחות את תביעת התובע – זאת לאור הנימוקים הבאים:
א. א) אין מחלוקת בין הצדדים, שאכן התובע נרשם אצל הנתבעת כמחזיק שם דומיין משנת 2008, אך התובע לא הוכיח במסמך כלשהו, שההתקשרות עם הנתבעת העניקה לו בעלות בדומיין ולא זכות שימוש חוזית בלבד.
ב) התובע טוען, שעל סמך השימוש בדומיין, הוא תכנן ופיתח מודל עסקי סביב מודל זה ולצורך כך, אף חידש אותו מפעם בפעם ובהמשך מלין על כך, שעקב הליכים פנימיים של הנתבעת, היא הגיעה לשיתוף פעולה עם רשם אחר של דומיין, שזהו תהליך פנימי של הנתבעת ועקב כך, הפקיעה הנתבעת את אפשרות החידוש של התובע. (עמ' 1 לפ',ש' 9 ואילך).
אין להוציא מכלל אפשרות – למרות שהתובע לא הוכיח טענה זו- שעל סמך השימוש בדומיין תכנן התובע ופיתח מודל עסקי סביב מודל זה ולצורך כך, אף חידש אותו מפעם בפעם, ברם אין בכך כדי להוכיח, שלנתבעת לא הייתה הזכות להפסיק את ההתקשרות עם הודעה מוקדמת על כך.
ב. א) התובע טען בבית המשפט, שהוא לא ידע, שההתקשרות עם הנתבעת היא לפרק זמן מוגבל ושהנתבעת תחליט ביום מן הימים שלא לחדש את הדומיין ולכן, סבור התובע, שאין הנתבעת יכולה להחליט להפקיע לו דומיין שרכש בכסף. (עמ' 1 לפ',ש' 17- 21).
ב) הנתבעת טוענת, שבטרם סיום ההתקשרות היא שלחה הודעה על כך לתובע ואף הודיעה לו באותה הודעה, שהדומיין עדיין נותר לתוקף למשך 5 חודשים.
התובע מאשר קבלת הודעה זו. (עמ' 2 לפ',ש' 10- 11).
ג. עיינתי בהתכתבות אותה צרף התובע לכתב התביעה ואכן מהתכתבות זו עולה, שהתובע לא ראה בעין יפה את ההחלטה החד צדדית של הנתבעת להפסיק ההתקשרות והתובע גם התריע בפני הנתבעת על ההשקעות הכספיות שהשקיע בדומיין ואף בנה לגביו תוכניות גדולות. בהודעה, שהעביר התובע ביום 14.6.12 סבר התובע, שהדומיין הוא קניין שלו והוא לא מוכן לוותר עליו.
בעצם העובדה, שהנתבעת החליטה להפקיע מידיו את הדומיין, ראה התובע משום הטעייה של הציבור והפרת חוזה.
לעניין טענות אלו, הנני להחליט כדלקמן:
א) לתובע ניתנה תשובה עניינית על ידי הנתבעת ובתשובה זו, הפנתה הנתבעת את התובע לתנאי ההסכם לפיו, רשאית הנתבעת בכל עת להחליט על סגירת האתר או על הפסקת שירותי הרישום וחידוש רישומם של שמות המתחם ולמרות, שנאמר בהסכם, שאין הנתבעת חייבת להודיע ללקוח אישית על החלטתה, עליה לפרסם באתר הודעה על כוונתה לעשות כן לפחות 7 ימים מראש.