ניכוי משכרה של מוכרת תכשיטים שהתפטרה מעבודתה נעשה שלא כדין

עיקרי העובדות וההליכים בתיק

1. בפני תביעה לתשלום שכר עבודה בסך 750 ש"ח.

2. התובעת הועסקה בשכר מינימום שעתי כמוכרת תכשיטים אצל הנתבעת, מיום 21.9.2004 ועד ליום 14.11.2004, מועד בו התפטרה מן העבודה לאחר מתן הודעה מוקדמת.

3. במועד קבלתה של התובעת לעבודה, היא חתמה על חוזה העסקה. בסעיף 7 לחוזה העבודה נקבע כדלקמן:

"7. הנך מאשרת כי ידוע לך שעלות הכשרתך לתפקיד בשווי 750 ש"ח תכוסה ע"י החברה כהלוואה אותה תהיי פטורה מלהחזיר במידה ותעבדי בחברה יותר מ - 9 חודשים. במידה ותעזבי את החברה מרצונך לפני תום תקופה של 9 חודשים ממועד תחילת העסקתך, החברה תהיה זכאית לנקות הלוואה זו משכרך..."

4. בהתבסס על סעיף זה בחוזה, ניכתה הנתבעת משכרה האחרון של התובעת, לחודש נובמבר 2004, סך 750 ש"ח תחת הכותרת "מקדמה" בתלוש השכר (להלן גם: "הפיצוי המוסכם").

5. לטענת התובעת, לא עברה כל הכשרה במסגרת עבודתה והתפטרותה היתה על רקע מצב בריאותי לקוי, בשל תאונת דרכים בה היתה מעורבת. התובעת טוענת, כי יידעה את מנהלת הסניף הממונה עליה, ששמה שובל, כי לא תוכל להמשיך בעבודתה וזו התחייבה בפניה, לאחר ששוחחה גם עם הממונה עליה בשם פזית, כי תוכל לעזוב ללא ניכוי כלשהו. בפועל, לאחר מועד סיום עבודתה התברר לתובעת כי הנתבעת ניכתה בכל זאת סך 750 ש"ח משכרה. התובעת פנתה אל הנתבעת בעל פה ובכתב אולם סכום הניכוי לא הושב לה.

6. הנתבעת טוענת, כי בהתאם לחוזה עם התובעת קיימת לה זכות לנכות את עלות ההכשרה, וכך עשתה. הנתבעת מכחישה כי היתה התחייבות כלשהי כלפי התובעת שלא לנכות את סכום הפיצוי המוסכם, ומכל מקום לטענתה ההתחייבויות בהתאם לחוזה גוברת על התחייבות בעל- פה, אם היתה כזו.

7. ביום 25.1.2007 נערכה ישיבת הוכחות בתיק. מטעם התובעת העידה היא עצמה ומטעם הנתבעת העיד סמנכ"ל הנתבעת, מר תומר רייזברג.

דיון והכרעה

8. אין חולק, כי התובעת חתמה על חוזה עבודה והיתה מודעת לחתימתה. חוזה ההעסקה כלל, כאמור, סעיף פיצוי מוסכם. עם זאת, לטענת התובעת אין ליתן לו תוקף בנסיבות העניין.

9. משמדובר בתניה חוזית בדבר פיצוי מוסכם, הוראות החוק הרלוונטית החלה הינה סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1971, שזו לשונה:

"15.  (א)  הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים),  יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת-נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".

10. משמע, לבית הדין מסור שיקול דעת להפחית את הפיצוי המוסכם, לאחר שקילת קיומו של יחס סביר בין שיעור הפיצוי לנזק שניתן היה לצפות בעת כריתת החוזה.

11. בהתאם לסעיף 7 לחוזה ההעסקה, הפיצוי המוסכם בחוזה נשוא דיוננו נועד לשפות את הנתבעת בגין הוצאות הכשרתה של התובעת. התובעת העידה בפני, ועדותה לא נסתרה, כי לא עברה כל הכשרה, ומשכך לא היו כל עלויות להכשרתה. כך העידה התובעת בעמוד 1 לפרוטוקול, שורות 16-18, כי:

"לא עברתי שום הכשרה ושום קורס, ביום העבודה הראשון התחלתי לעבוד כעובדת מן המניין. מכרתי תכשיטים ואני יכולה להעיד על עצמי שהייתי עובדת טובה מההתחלה, ועבדתי כמו העובדות האחרות ואפילו מכרתי יותר."

12. אף הנתבעת לא טענה כי התובעת עברה הכשרה כלשהו לתפקיד, יתרה מזאת, סמנכ"ל הנתבעת העיד בפני, כי סכום הפיצוי המוסכם לא נגזר כלל מעלויות הכשרתה הצפויה של התובעת, אלא מדובר בעלויות כלליות הנוגעות לכלל עובדי החברה. כך, העיד מר רייזברג בעמ' 3 שורות 2-4 כי:

"האם התובעת עברה הכשרה באמצעות חברה כלשהי?

ת. הרשת שלנו היא רשת ארצית, מעסיקה מעל 300 עובדות ועלות ההכשרה שמצוינת בחוזה היא עלות משוכללת לגבי כל העובדים".

עוד העיד, בעמ' 3 שורות 7 - 9, כי:

"ש.האם קיבלתי חוברת או הכשרה כלשהי?