אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נייזברג נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

נייזברג נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

תאריך פרסום : 05/04/2017 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום באר שבע
31568-05-16
28/03/2017
בפני ועדת ערעור לפי חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד – 1954:
1. כב' השופטת עמיתה דרורה בית אור – יו"ר הוועדה
2. ד"ר פינאלי רוברט
3. גב' יואלה שרון


- נגד -
העוררת:
תירצה נייזברג
עו"ד דוד ידיד
עו"ד טלי שמואל
עו"ד אדם ידיד
עו"ד דורון עצמון
עו"ד אסנת שי
המשיבה:
הרשות לזכויות ניצולי השואה - משרד האוצר
עו"ד ש. שוהם
עו"ד ע' סמל
פסק דין
 

 

העוררת הגישה ערר על החלטת המשיבה מיום 25.2.16 בו דחתה המשיבה את בקשת העוררת לקבלת הטבות לפי חוק ההטבות לניצולי שואה, תשס"ז – 2007 (להלן: "חוק ההטבות").

 

על פי הודעת המשיבה לא התקיים לגבי העוררת התנאי של שהייה במחנה ריכוז בגטו או במחנה שעבדו בו עבודת פרך, הואיל והעוררת לא המציאה הוכחות לשהות כאמור.

 

בנימוקי הערר ציינה העוררת כי נולדה בספטמבר 1944 בעיר סבירדלובסק שבאוראל.

 

לדברי העוררת, אביה המנוח נולד בעיר דורוחוי ואימה המנוחה נולדה בעיר חוטין שבבוקובינה. ההורים נישאו לפני המלחמה וחיו בחוטין.

 

לטענת העוררת לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות, גורשו הורי העוררת לגטו מוגילב שבאוקראינה, שם שהו עד תום המלחמה. אבי העוררת היה סנדלר ותיקן בגטו נעליים ופרנס את המשפחה. בגטו הוא פגש את אחיו ואת אחותו שגורשו מדורוחוי ובזכות עבודתו הציל את כל המשפחה.

 

בחודש מרץ 1944 שחררו הרוסים את הגטו. הוריי העוררת נשלחו על ידי הרוסים לעיר סבירדלובסק שבאוראל, כשאם העוררת הייתה בהיריון עם העוררת. אביה של העוררת גוייס לצבא האדום ונשלח לחזית היפנית. בחודש ספטמבר 1944 נולדה העוררת. לאחר מכן, חזרה העוררת עם אימה לחוטין. לעיר זו הצטרף אביה של העוררת לאחר שהשתחרר מהצבא.

 

בתמיכה לתביעת העוררת למשיבה הוגש תצהיר של בעלה של העוררת מר יחיאל נייזברג שציין כי ניהל שיחות רבות עם אביה של העוררת ולמד ממנו את קורות המשפחה. התצהיר הוגש כנספח ג' לערר.

 

לטענת העוררת התביעה שהגישה העוררת בחודש יוני 2009 לקרן הסיוע שבוועידת התביעות לוקה בשגיאה עובדתית, לפיה באותה תביעה נרשם כי העוררת נולדה בעיר דג'ורין לשם גורשו הוריה, אך לטענת העוררת שאינה דוברת אנגלית, בנה שמילא עבורה את טופס לקרן הסיוע טעה במילוי הטופס. מי שנולד בדג'ורין הוא בעלה של העוררת ובפועל הוריי העוררת גורשו לגטו מוגילב, שהו בגטו עד לשחרורו כשאימה של העוררת בהיריון והעוררת כאמור נולדה בעיר סבירדלובסק שבאוראל, לשם נשלחו הוריה. לאור האמור לעיל, טוענת העוררת כי הוכיחה שהוריה שהו בגטו כאשר אימה הייתה בהיריון ועל כן היא זכאית לקבלת תגמולים מכוח חוק ההטבות.

 

עוד טוענת העוררת, כי גטו מוגילב מופיע ברשימת הגטאות המוכרים במשרד האוצר הגרמני, רשימה שהוכרה על ידי קרן סעיף 2. העוררת נולדה 166 יום לאחר יציאת אימה מגטו מוגילוב ועל פי ההלכה הנוהגת בחוק נכי רדיפות הנאצים, אדם שנולד בתוך 300 יום מתום מועד הרדיפות, חזקה שהיה עובר בזמן הרדיפות. אשר על כן, מתבקשת הוועדה לקבל את הערר ולקבוע כי העוררת זכאית למלוא התגמולים על פי החוק.

 

ביום 29.11.16 התקיים דיון בערר. במעמד הדיון נחקרו העוררת ובעלה בחקירה ראשית ובחקירה נגדית.

 

בחקירתה הראשית חזרה העוררת על טענותיה המפורטות בערר כאמור לעיל, וציינה כי היא נולדה בעיר סבירדלובסק שבאוראל כאשר הוריה הגיעו לשם בעוד האם בהיריון לאחר ששהו בגטו מוגילב. שם הרתה האם את העוררת.

 

בחקירתה הנגדית עומתה העוררת עם הדברים שנרשמו בתביעה שהגישה לקרן הסיוע של וועידת התביעות ועל כך ענתה העוררת כי בהיותה צעירה ובת יחידה, הוריה נמנעו מלספר לה את מה שאירע ורק לאחר שהתחתנה עם בעל שמבוגר ממנה בשש שנים, סיפר אביה לבעלה את מה שאירע. היא עצמה יודעת על האירועים משמועות שהגיעו לאוזנייה רק לאחר שהגיעה לארץ.

 

עוד עומתה העוררת עם כך שהגישה לקרן הסיוע פעמיים תביעה ונדחתה ונשאלה מדוע נדחתה. העוררת השיבה כי הקרן דרשה ממנה להמציא הוכחות שלא היו לה. הוריה נפטרו אחד אחרי השני בטווח של שנה וזאת לאחר שהגיעו לארץ ב- 1972. לדבריה לא היו לה הוכחות.

 

עוד ציינה העוררת כי אין לה כל ידיעה מדוע לא אותרו מסמכים מגטו מוגילב שמעידים על כך שכל המשפחה שהתה בגטו כולל אחיו של האב.

 

בעלה של העוררת נחקר בחקירה ראשית וחזר ותיאר את אשר פורט בערר. לדבריו, אביה של העוררת סיפר לו לאחר שנישא לעוררת את השתלשלות האירועים. לדבריו ב- 1941 כאשר הגרמנים נכנסו לרוסיה גורשו כל היהודים כולל הורי העוררת לגטו מוגילב שבטרנסיסטריה, שם נפגש האב עם משפחתו ועבד כסנדלר עד שהצבא האדום שיחרר את הגטו ב- 1944. לדבריו, לאחר שחרור הגטו ההורים הועברו לרוסיה לאזור אוראל, שם נולדה העוררת והאב גוייס לצבא האדום להילחם מול היפנים. לדבריו, אימה של העוררת כבר הייתה בהיריון בעת שהמשפחה שהתה בגטו והעוררת נולדה שישה חודשים לאחר שהמשפחה שוחררה מהגטו ועברה לערי אוראל.

 

בחקירה נגדית עומת העד עם הטופס שמילאה העוררת בפנייתה לקרן הסיוע. העד ציין כי אכן ידע על כך שהעוררת הגישה תביעה ועל כן נשאל מדוע ציינה העוררת בטופס כי הוריה גורשו לעיר דג'ורין ושם היא נולדה ולא ציינה כי הם היו בגטו מוגילב.

 

העד השיב כי בנם שלו ושל העוררת הוא זה שמילא את הטופס מאחר והיה צריך למלאותו בשפה האנגלית ויכול להיות שהבן לא הבין. העד ואשתו אינם דוברים אנגלית. עוד ציין העד כי אשתו נולדה בגטו והוריה הסתירו ממנה את אירועי המלחמה והשנים הקשות כדי להגן עליה ועל כן לא ידעה בדיוק את הפרטים לגבי מקום הולדתה, דברים שלו עצמו נודעו מפי אביה שבפניו חשף האב את האירועים.

עוד נשאל העד מדוע לא נמצא תיעוד על כך שהמשפחה שהתה בגטו מוגילב בין השנים 1941 ל- 1944, תקופה ארוכה ביותר ועל כך השיב העד כי המשפחה לא מסרה כל מידע ל"יד ושם".

 

בסוף הדיון הגיש ב"כ העוררת את ע/1 שהוא המסמך שמולא על ידי העוררת בשנת 2014 – בקשה לקבלת מענק שנתי לניצולי שואה. כמו כן, הגיש ב"כ העוררת את ע/2 שהוא תדפיס מתוך ספר של יהודי בוקובינה מוגילב.

 

באי כח הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

 

ב"כ העוררת בסיכומיו חוזר על טענות העוררת לפיהן מוצאה של משפחת העוררת מהעיר חוטין שהיא חלק ממחוז שנקרא בוקובינה אשר הייתה חלק מרומניה עד 1940. ב- 1940 פלשו הרוסים לבוקובינה שעברה לשליטה רוסית. בחודש יולי 1941 פלשו הגרמנים לברית המועצות והגיעו לבוקובינה. הגורל של יהודי בוקובינה היה רע, חלקם נרצחו ורבים מהם גורשו לאזור טרנסיסטריה ושם הושמו בגטו מוגילב. בגטו שהו 55,000 יהודים. בגטו גם נפגשו הוריה של העוררת עם משפחתו של האב שהגיעו מהעיר דורוחוי, עיר ברומניה שממנה גורשו היהודים לגטו מוגילב.

 

בחודש מרץ 1944 שחרר הצבא הרוסי את גטו מוגילב, ההורים נשלחו להרי אוראל ושם גוייס האב לצבא הרוסי.

 

בספטמבר 1944 כשישה חודשים לאחר ששוחררו מגטו מוגילב נולדה העוררת באזור הרי אוראל. אימה של העוררת הייתה בהיריון בגטו לפחות שלושה חודשים.

 

לגבי הטענה שלא נמצא רישום כלשהו ברישומי גטו מוגילב של משפחת העוררת – טוען ב"כ העוררת כי זו טענה כבושה, מדובר בגטו שישבו בו עשרות אלפי יהודים ואין סיכוי שהרישום היה מסודר. מדובר על גירוש תוך כדי מלחמה כשחלק מהאנשים נרצחים. עוד לטענת ב"כ העוררת נמצא מידע שאביה של העוררת נלחם עם הצבא הרוסי בשנת 1945 במלחמה נגד יפן, מה שמלמד על כך שבתקופת המלחמה שבין 1941 ל- 1944 האב לא היה מגוייס לצבא הרוסי אלא שהה עם המשפחה.

 

העוררת עצמה לא ציינה בתביעה שהגישה לקרן הסיוע את העובדה ששהתה בגטו כי היא עצמה נולדה מחוץ לגטו, לא חיה בגטו. לדבריו מדובר בעוררת שהייתה תינוקת והוריה לא סיפרו לה את נסיבות לידתה. אמנם אין תיעוד לגבי הגטו אך וועדת הערר היא זו שאמונה על בחינת עדויותיהם של הניצולים ויכולה באמצעות העדויות שמושמעות בפניה להגיע לחקר האמת.

 

המשיבה בסיכומיה ציינה כי העוררת נולדה ב- 13.9.1944 בעיר סבירדלובסק שבאוראל. המשיבה דחתה ביום 25.2.16 את בקשת העוררת לקצבה חודשית על פי חוק ההטבות, בשל העובדה שהעוררת ומשפחתה לא שהו במחנה ריכוז או גטו כפי שדורש חוק ההטבות. הנטל להוכיח את התביעה לנרדפות על פי חוק ההטבות מוטל על כתפי הניצול והעוררת היא זו שהיה עליה להוכיח את שהיית הוריה בגטו. אין מחלוקת כי בהיות העוררת עוברה עדותה אינה מבוססת על עדותה האישית, אלא על עדויות שמועה, שדורשות הוכחה.

 

טוענת המשיבה כי ב- 17.6.2009 הגישה העוררת בקשה לקרן הסיוע ונדחתה. לטענת המשיבה קרן הסיוע בחנה את זכאות העוררת כעוברה וכפועל יוצא לקבלת קצבה, אך לא מצאה תימוכין לגרסה שהוריי העוררת שהו בגטו.

 

עוד לטענת המשיבה, שתי התביעות שהגישה העוררת לקרן הסיוע רצופות בטעויות קשות ובעובדות לא נכונות שסותרות את גרסתה בערר. כך למשל היא טוענת בשתי פעמים שונות בטפסים שמילאה, מקומות לידה שונים. בפעם הראשונה טוענת העוררת כי נולדה בעיר דז'ורין שברומניה ובפעם השניה בטופס עצמו טוענת כי נולדה בטרנסיסטריה. בערר טוענת העוררת כי נולדה בעיר סבירדלובסק שבאוראל.

 

עוד לטענת המשיבה כאשר נחקרו העוררת ובעלה על הדיווח השגוי לא עלה בידם להסביר כיצד הופיעו הדיווחים השגויים בבקשות שהגישו לקרן הסיוע ומדוע לא נרשם בבקשות הללו כי הוריה של העוררת שהו בגטו מוגילב.

 

לטענת המשיבה אין זכר לשהיית הוריה של העוררת בתיעוד הרב שקיים אודות יהודי גטו מוגילב, וזאת חרף העובדה שההורים שהו לטענת העוררת בגטו תקופה ממושכת של שלוש שנים.

 

בהקשר לרישומי הגטו מציינת ב"כ המשיבה בטיעוניה כי בגטו מוגילב שנחשב לגטו גדול נעשה רישום של האוכלוסייה בצורה מסודרת. הרישום נערך במשך תקופה ארוכה וזאת כעולה מאנציקלופדיה של הגטאות בהוצאות יד ושם בערך "גטו מוגילב". טוענת המשיבה כי הרישום התמידי היה חלק בלתי נפרד מעבודתו של וועד הקהילה שפעל בגטו.

 

עוד ציינה ב"כ המשיבה כי היא עצמה פנתה ליד ושם וחיפשה ראיה לנוכחות הורי העוררת בגטו אך לא נמצא כל תיעוד כזה.

 

אשר לגרסת העוררת לפיה הוריה נשלחו ע"י הרוסים לאוראל לאחר שחרור הגטו - הגירסה מעוררת קושי ובמיוחד הטענה כי אביה היה אדם בריא וחסון. טוענת המשיבה אנשים ששהו בגטו שלוש שנים יצאו משם כשהם כחושים ולא בריאים ולא היו ברי גיוס. הטענה כאילו האב גוייס לצבא היא תמוהה וגם לא עולה עם המציאות ההיסטורית שבה לאחר שחרור הגטו חזרו הנשים והילדים לעיירותיהם ולא עברו לרוסיה. כאמור אין כל תיעוד לשהיית ההורים בגטו והגרסה המתקבלת על הדעת בעניינה של העוררת שנתמכת גם בתיעוד היסטורי היא כי הוריי העוררת עברו לאוראל שברוסיה עוד ב- 1940, כאשר הרוסים נכנסו לחוטין וגירשו אלפי יהודים לרוסיה.

 

עוד לטענת המשיבה עדות העוררת היא עדות שמיעה שזקוקה לחיזוק ראייתי. טענת העוררת שבשל היותה צעירה, ניסו הוריה לגונן עליה ולא סיפרו לה על התלאות שעברו ולכן לא יכלה העוררת לדבריה לצרף מסמכים לתמיכה בגרסתה – אין בה די. לטענת המשיבה בנסיבות אלה הי מקום לצרףל תצהיר מעדים כלשהם שהכירו את הוריי העוררת בתקופת המלחמה ויכלו להעיד על קורותיהם. למעלה מהדרוש מציינת ב"כ המשיבה כי עדות הבעל שנפגש עם העוררת לראשונה שנים לאחר המלחמה, אף היא עדות שמועה, כשזוהי הראיה היחידה עליה מסתמכת העוררת.

 

 

 

 

 

טוענת ב"כ המשיבה כי העדות של הבעל איננה מהווה ראיה או חיזוק כפי שנדרש על פי הפסיקה. על כן, מכל האמור לעיל מבקשת המשיבה לדחות את הערר.

 

בסיכומי התשובה מטעם העוררת ציין ב"כ העוררת כי טענת ב"כ המשיבה (סעיף 34 לסיכומיה) כי כביכול בעת הכיבוש הסובייטי ב-1940 עברו הורי העוררת לאוראל, אינה אלא ספקולציה ללא שום תימוכין.

 

חוזר וטוען ב"כ העוררת כי ביוני 1941, שלחו הרומנים את יהודי חוטין לטרנסניסטריה, ועל כך אין ויכוח, ושם מצאו עצמם ההורים בגטו מוגילב. רק לאחר שהגטו שוחרר על ידי הצבא האדום במרץ 1943, אז הועברו הורי העוררת להרי אוראל.

 

לטענת ב"כ העוררת, אילו הורי העוררת היו נמצאים בהרי אוראל ב-1940, אין ספק שאבי העוררת היה מגויס מיד לצבא הרוסי. העובדה שגויס רק בסוף המלחמה לחזית היפנית, ועל כך יש תיעוד, מהווה חיזוק לגרסת העוררת.

 

העוררת כאמור נולדה בעיר סבירדלובסק ב-13.9.44, חצי שנה לאחר שחרור הגטו מוגילב.

 

לעניין הטענה שקרן הסיוע דחתה את תביעת העוררת, טוען ב"כ העוררת כי לעובדה זו אין לייחס משמעות שכן לא ידוע מדוע נדחתה תביעת העוררת, ויתכן שהעובדה שהעוררת נולדה בהרי אוראל הייתה עילה ל"קרן הסיוע" להניח שאיננה זכאית לקבל פיצוי, ולמעשה מאחר והעוררת או מי מבני משפחתה לא נחקרו על ידי קרן הסיוע, לא יכלו לדעת שאמה של העוררת שהתה בגטו מוגילב בעת שנכנסה להריון עם העוררת. לדברי ב"כ העוררת ועדת הערר שמעה את העדות של העוררת ובעלה לגבי נסיבות הולדתה של העוררת אותן שמעו מהורי העוררת, והועדה יכולה הייתה להתרשם באופן ישיר מאותן עדויות.

 

עוד טוען ב"כ העוררת כי טענות המשיבה לפיהן ועד הקהילה בגטו מוגילב ביצע כל העת פעולות רישום של תושבי הגטו ולא נמצא אזכור להורי העוררת היא טענה בעלמא שיש לדחות אותה.

 

לדבריו, בגטו מוגילב עברו עשרות אלפי יהודים על פי ספר הקהילות, חלקם מצאו מקלט בעיר, חלקם במקומות סמוכים, וברור לחלוטין שרבים מהם לא תועדו על ידי וועד הקהילה, שכן הם שהו בעיר ללא "רישיון". הדברים גם כתובים בספר הקהילות ששם נאמר שהרשימות כללו רק את אלה שהיה להם רישיון לגור במוגילוב. אלה שלא היה להם רישיון, נרתעו מלהירשם כי חששו שיגרשו אותם.

 

עוד טוען ב"כ העוררת כי בציון מקום לידת העוררת בתביעה ל"קרן הסיוע" נכתב שם העיר ג'ורין כאילו העוררת נולדה שם, כאשר בפועל, ג'ורין היא מקום לידת בעלה של העוררת, ואילו העוררת עצמה נולדה בסבירדליבסק, ויש להניח שהטעות נגרמה עקב מורכבות הסיפור וחוסר הבנה של הבן של העוררת, שהוא זה שמילא את הטפסים ורשם את הנתונים המוטעים.

 

אומנם, נכון שנסיבות לידתה של העוררת סופרו לבעלה על ידי הוריה, ומדובר בעדות שמועה, אך יש תיקים רבים של ניצולי שואה המתבררים על סמך עדויות שמועה, ומטעם זה המחוקק לא החיל על וועדות הערר את דיני הראיות הרגילים. עדות השמועה של הבעל שהושמעה בפני הוועדה בבית המשפט, הייתה קולחת, ברורה וניכרו בה סימני אמת.

 

לאור האמור מתבקשת הוועדה לקבל את הערר.

 

דיון:

עיינו בערר, בחקירות העוררת ובעלה בפני הועדה ובסיכומי באי כח הצדדים.

 

לענין מקום מגורי העוררת – קיימות שתי גירסאות בטפסים שונים שמילאה העוררת.

בטופס נספח א' לערר, שהומצא למשיבה ביום 28.5.15 ושמולא לצורך הבקשה לקבלת קיצבה לפי חוק ההטבות (להלן: "נספח א") – מציינת העוררת כי נולדה ב 13.9.44 בברית המועצות. בקורות החיים שמצורפות לנספח א' מציינת העוררת כי לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות גורשו הוריה לגיטו מוגילב בטרנסניסטריה, שם שהו עד מרץ 1944 שאז שחררו הרוסים את הגטו. הוריה נשלחו על ידי הרוסים לעיר סבירדלובסק שבהרי אוראל ושם נולדה העוררת, כאשר אימה היתה בהריון עוד בגטו. לדברי אימה חזרה לחוטין לאחר לידתה, אביה הצטרף לחוטין מאוחר יותר לאחר ששוחרר מהצבא הרוסי.

 

טופס נוסף שהוגש כנספח לערר וסומן נספח ד' (להלן: "נספח ד'") הוא תביעה שהגישה העוררת לקרן הסיוע ביום 17.6.09 ואשר מולאה בשפה האנגלית, לטענת העוררת על ידי בנה, שכן היא ובעלה לא יודעים אנגלית. שם נרשם כי העוררת נולדה ב 13.9.44 בעיר דז'ורין בטרנסניסטריה שברוסיה. אין זכר לכך שהעוררת נולדה לאחר שאמה הרתה בעודה שוהה יחד עם בעלה בגיטו מוגילב.

 

את הסתירה או השוני בפרט של מקום הולדת העוררת מסבירים העוררת ובעלה בכך שהעוררת עצמה יודעת על נסיבות הולדתה מעדויות שמועה בלבד, עקב כך שהיתה תינוקת במועדים הרלבנטיים, כי הוריה לא סיפרו לה מאומה במטרה להגן עליה מפני המידע הקשה, כי לא שוחחה עם קרובי משפחה על נסיבות לידתה, וכי רק לאחר שנשאה סיפר אביה לבעלה את הפרטים. הטופס נספח ד' מולא על ידי בנה באנגלית והוא כתב פרטים שגויים בטופס זה לגבי מקום הולדתה שלכאורה היה בעיר דג'ורין.

הטעות של הבן לטענתה נבעה מכך שאביו בעלה של העוררת הוא זה שנולד בדג'ורין ולא אימו.

 

כאמור אין כל רישום כמו תעודת לידה, אין כל תעוד אובייקטיבי, אין תצהירים של קרובי משפחת ההורים, כגון אחים או אחיות ששהו עם הורי העוררת במועדים הרלוונטיים למועד לידתה. הראיה היחידה היא תצהיר של בעלה שהכיר את העוררת מספר שנים לאחר המלחמה ושמע את הפרטים בנוגע להולדתה מאביה.

 

עם זאת קיים תעוד הסטורי רב לגבי האירועים שהתרחשו בתקופת מלחמת העולם השניה והנוגעים בין היתר לגיטו מוגילב (להלן: התעוד ההסטורי").

 

ממסמכים שקיימים בין היתר במכון הבין לאומי לחקר השואה – האינציקלופדיה של הגיטאות, מצויין כי מוגילב פודולסקי היתה לפני מלחמת העולם השניה עיר נפה במחוז ויניצה ברית המועצות/אוקראינה. עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ב 19.7.41 כבשו את העיר כוחות צבא גרמנים ורומנים. בשל קירבתה לגבול הרומני החלה מוגילב להיות החשובה שבחמש הנקודות שדרכן נכנסו לטרנסניסטריה יהודים שגירשו הרומנים מבסרביה ומבוקבינה. עוד נאמר כי בספטמבר 1941 בעקבות ההחלטה לכלול את מוגילב באזור טרנסניסטריה שבשלטון רומניה, שבו הרומנים לגרש אליה רבבות יהודים מבסרביה ומבוקובינה. המגורשים רוכזו בתנאים קשים במחנה שהוקם בפרוור העיר. בסך הכל הצליחו יותר מ 15,000 מהמגורשים להתמקם במוגילב פודולסקי - כ – 9,000 באישור השלטונות והשאר באופן בלתי לגלי. אמנם במהלך שנות המלחמה נעשו נסיונות לגרש יהודים ששהו במוגילב באופן בלתי לגלי, אך כל השנים המשיכו והגיעו לשם יהודים ששהו במקום חלקם ללא היתרים. היהודים ששהו במקום אכן הקימו וועד יהודי שניסה לארגן את החיים היהודיים במוגילב מול שלטונות הכיבוש בעיקר על מנת שיוכלו לצאת לעבוד אך התנאים הקשים נמשכו וגם גרמו למותם ממחלות וממגפות של יהודים רבים.

 

לפי המקורות בדצמבר 1943 הסכימה רומניה להחזרתם של יוצאי מחוז דורוחוי ואלפי מגורשים ששהו במוגילב הוחזרו לדורוחוי. מאידך גיסא עדיין נותרו בגיטו מגורשים מבוקבינה ובסרביה. הוריה של העוררת התגוררו לפני המלחמה בחוטין שהינה חלק ממחוז בוקובינה ומשם גורשו למוגילב. לדברי העוררת שהו הוריה במוגילב עד לשחרור הגטו על ידי הרוסים במרץ 1944.

 

עיון בתעוד ההיסטורי מלמד כי יש בהם תמיכה אובייקטיבית לחלק מטענות העוררת. אין מחלוקת כי הורי העוררת חיו בחוטין שברומניה ואשר סופחה ב 1940 לברית המועצות. בנקודה זו לטענת העוררת אחרי פלישת הגרמנים לברית המועצות גורשו הוריה לגיטו מוגילב. כאמור לעיל בתעוד ההיסורי, אין מחלוקת כי יהודי בוקובינה, מחוז בו היתה העיר חוטין, גורשו לגיטו מוגילב. מאידך טוענת ב"כ המשיבה כי הורי העוררת גורשו מחוטין ישירות לסיביר ולאיזורים נידחים בהרי אוראל ולא שהו כלל וכלל בגיטו מוגילב.

 

ודוק: אין כל ראיה ישירה כגון תעוד לכך שהורי העוררת גורשו לגטו מוגילב כגירסת העוררת, או כי גורשו לסיביר או להרי אוראל כגירסת המשיבה.

 

בנספח ד' לערר שמולא על ידי בנה של העוררת מצויין כי העוררת נולדה בעיר דג'ורין שבטרנסניסטריה

ברית המועצות. יצויין כי מעיון בתעוד ההיסטורי עולה כי ערב מלחמת העולם השניה היתה טרנסניסטריה חלק מאוקראינה ולאחר פרוץ המלחמה נמסרה לרומניה על ידי היטלר ורומניה היא זו ששלטה בטרנסניסטריה מאוגוסט 1941 עד ינואר 1944.

 

יוצא איפא כי גם נספח ד' אינו תומך בגירסת מי מהצדדים באשר למקום הולדתה של העוררת.

 

נספח א' כאמור מעלה גירסה חדשה של העוררת לפיה שהו הוריה בגיטו מוגילב והיא עצמה נולדה בסברדלובסק שברוסיה שלשם נשלחו הוריה עם שחרור הגיטו על ידי הרוסים.

 

טוענת המשיבה כי בכך שהעוררת לא ציינה במסמכים שהוגשו לקרן הסיוע עובדה כה משמעותית לפיה הוריה שהו בגיטו, שיכולה היתה לסייע לה בקבלת פיצויים היא הנותנת, לכך יש להוסיף את העדר תיעוד על שהיית ההורים בגיטו, כאשר מדובר בגיטו גדול שהתבצעו בו רישומים מסודרים, ומכאן המסקנה המתבקשת היא דחיית גירסת העוררת.

 

בענין זה מפנה המשיבה ל ו"ע 38696-02-16 גולדשמידט נ. האוצר, שגם באותו מקרה היתה עדות העורר עדות שמועה בלבד מפי הוריו.

 

עיינו בפסק הדין גולדשמידט שממנו עולה כי במהלך חקירתו אישר העורר מספר גירסאות שמסר בעבר הן לגרמניה והן למשיבה ואף הוכר כמי שברח ממוגילב, אך לא כמי ששהה בגטו, ועקב כך זכה במענק שנתי והטבות לפי סעיף 4 לחוק ההטבות אך לא כמי שזכאי לקיצבה חודשית. אומר כב' השופט שדה בפסק הדין: "אלא שגם הגמישות וההקלות שוועדת הערר מאפשרת בפן הראייתי מוגבלות והתמונה משתנה כאשר מתגלות סתירות, אי התאמות או חוסרים מהותיים ביחס לעדויות אחרות רלבנטיות או ביחס לידע ההיסטורי."

 

בענייננו לא מדובר בעוררת שפנתה בעבר אי פעם למשיבה לקבלת הכרה ותגמולים. עדותה אכן עדות שמועה שאינה נתמכת בראיות נוספות, נסיבות שמתרחשות לא אחת במקרים של ניצולי שואה, שזוכים להכרה על פי עדות יחידה שעלה בידם להמציא. בעניינו כפי שכבר ציינתי סיפורה של העוררת נתמך בראיות אובייקטיביות מהתעוד ההיסטורי וכן מעדותו של בעלה ששמע את גרסת נרדפותם של הורי העוררת והעוררת מפי אבי העוררת. אומרת על כך ועדת הערר בו"ע 11797-05-11 שוורץ נ. הרשות: "אנו רואים לנכון להעיר כי איננו רואים בעין יפה, בלשון המעטה, את דברי המשיבה כי יש לדחות את הערר בהיות עדות העוררת עדות יחידה שאינה נתמכת בראיות נוספות – עדים ומסמכים....."

 

עדות בעלה של העוררת אמנם היתה עדות שמועה, אך דבריו היו קולחים וברורים, העד גם הסביר פשר האמור בנספח ד' לענין מקום הולדת העוררת והסיבה לטעות שנפלה במילוי פרט זה. עדותו כשלעצמה לא קרסה מיניה וביה. גירסת העוררת נתמכה כאמור גם בתעוד הסטורי לפיו בין היתר לא כל היהודים שהגיעו למוגילב נרשמו בספרי הקהילה ורבים הגיעו לשם ללא היתרים וחששו להירשם שמע יגורשו.

 

מכל האמור לעיל מצאנו כי יש לקבל את הערר.

 

 

ד"ר רוברט פינאלי : מאשר גב' יואלה שרון: מאשרת

 

 

 

 

Picture 1

דרורה בית אור , שופטת עמיתה 

 

Top of Form 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ