נידם נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה על סך 7,497 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 13.1.12 בה היה מעורב רכב הנתבע 2 המבוטח על ידי הנתבעת 1.

התובעת העידה כי היה יום גשום. היא נסעה בדרך נמיר, פנתה ימינה לרחוב בני דן, ובעת ביצוע הפניה התנגש בה רכב הנתבע 2 , אשר ככל הנראה נסע מהר והחליק. כתוצאה מכך רכבה הוסט בעוצמה לכיוון המדרכה ונבלם בזכות המדרכה. רכב הנתבע 2 התנגש בה בצד הימני של הרכב.

הנתבע 2 העיד כי נסע בדרך נמיר בנתיב תחבורה ציבורית, ולפני שהגיע לרחוב בני דן ראה פתאום את התובעת חותכת מהנתיב השמאלי לימני לכיוון רחוב בני דן לשם היא רצתה להיכנס, והוא נאלץ לסטות גם כן ימינה משום שאם הייה נוסע ישר הייתי גורר אותה לאורך המשך הדרך. לדבריו, היה יום גשום, והוא לא מיהר.

לבית המשפט הוצגה תמונה שצולמה מיד לאחר התאונה ובה רואים כי אכן היה יום גשום וכי רכב התובעת מצוי כמעט כולו על המדרכה (יותר נכון, מעין אי תנועה) לאחר שככל הנראה נדחק על ידי רכב הנתבע 2. כן ניתן לראות כי אכן הכביש רטוב מגשם וככל הנראה תרמה החלקת הרכבים למצב בו הם נמצאים.

בדו"ח פעולה של משטרת ישראל שהציגה התובעת נכתב על ידי השוטר כי הנתבע 2 אמר שנסע בנתיב הימני לפניה ימינה והתובעת עקפה אותו מהנתיב לנסיעה ישר ונכנסה בו.

אך בעדותו המשיך הנתבע 2 וסיפר כי הוא נסע עם נוסעים בקו שירות נתניה תל אביב והוא היה אמור להמשיך לתחנה המרכזית בתל אביב וכי לא היה לו כל צורך לפנות ימינה לרחוב בני דן. עדותו באשר למטרת נסיעתו לא נסתרה, ואכן כדי להגיע לתחנה המרכזית בתל אביב היה עליו להמשיך לנסוע ישר. אני נותן אמון בדבריו כי נסע בנתיב תחבורה ציבורית כאשר מגמת פניו ישר ללא כל כוונה וצורך לפנות ימינה לרחוב בני דן.

מתמונות מקום התאונה שהוצגו בפני בית המשפט ניתן לראות כי כאשר רכב מבקש לפנות ימינה מדרך נמיר לרחוב בני דן, אזי הפניה מתאפשרת לרכב אחד בלבד ולא לשני רכבים במקביל. כלומר, שאם רכב התובעת היה אכן בנתיב הימני כל הזמן כדי לפנות ימינה לרחוב בני דן, הרי שלכל היותר יכול היה רכב הנתבע 2 לפגוע בה מאחור ולא בצד הימני של רכבה כפי שאכן קרה. ואולם, הנתבע 2 העיד כי התובעת היתה בנתיב שמשמאלו והוא הבחין בה כאשר חתכה אותו כדי לפנות שמאלה בצורה חדה. לכן באופן ספונטני לדבריו סטה גם הוא ימינה כדי למנוע את גרירת רכב התובעת לאורך כל הדרך. כאשר עומת עם כך כי בדו"ח המשטרתי נרשם כי הוא התכוון לפנות ימינה השיב כי לא הוא רשם את הדו"ח וכי לא היתה לא כוונה לפנות ימינה מראש אלא שעשה זאת כדי להמנע מתאונה רצינית וגרירת רכב התובעת לאורך הכביש. עדותו זו מקובלת עליי.

לאור מכלול הראיות שהוצגו הרי שנסיבות התאונה מתיישבות עם המסקנה כי רכב הנתבע 2 נסע בנתיב הימני ישר וכי רכב התובעת היה משמאלו, וסטה כדי לפנות ימינה לרחוב בני דן ועקב כך סטה גם הנתבע 2 באופן אינסטינקטיבי ימינה. לנתבע 2 לא היתה כוונה וסיבה מלכתחילה לפנות ימינה וסטיית התובעת היא שגרמה לכך. גם מוקד הנזק, לאורך צד ימין של רכב התובעת, כפי שניתן אף לראות בתמונות הרכבים מייד לאחר התאונה, מחזק את המסקנה כי התובעת היא זו שסטתה מנתיב נסיעתה לנתיב בו נסע הנתבע 2.

לאור כל זאת, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 300 ₪ בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' אב תשע"ב, 25 יולי 2012, בהעדר הצדדים.