נטוביץ נ' עמוס ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה, בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים, בני זוג, לשלם לה סך 1,850 ₪. לטענת התובעת, היא שילמה לנתבעים סך 1,200 ₪ על חשבון עבודות עץ בגינת ביתה. עד ליום הגשת התביעה, חלפו חמישה חודשים והנתבע לא הגיע לבצע את העבודות. התובעת תבעה הסכום ששילמה, בתוספת סך 600 ₪ בגין הוצאות. בשולי כתב תביעתה, טענה התובעת, כי לנתבע חובות רבים וכי היא, התובעת, לא ידעה זאת כאשר הגיעה להסכם, לפיו יבצע הנתבע את העבודות.

2.הנתבעים לא התגוננו וניתן כנגדם פסק דין בהעדר כתב הגנה. בקשה שהגישה הנתבעת לביטול פסק הדין שניתן כנגדה התקבלה, וכבוד השופטת פלד ביטלה את פסק הדין, מבלי שיצויין כי פסק הדין שבוטל הוא פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת בלבד (ראו החלטת כבוד השופטת פלד מיום 14.2.2010). לפיכך, ולמען הסר ספק, ניתן בזאת פסק דין המקבל את התביעה כנגד הנתבע, ולפיכך הנתבע ישלם לתובעת סך 1,600 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן סכום ההוצאות שנפסקו בפסק דינה של כבוד השופטת פלד, סך 50 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 7.2.2010 ועד התשלום הפועל.

3.מכאן לתביעה כנגד הנתבעת; זו טענה בכתב הגנתה, כי "לא היה לה עסק עם התובעת" ולא קיבלה "אפילו אגורה" ממנה. בתצהיר שצורף לכתב הגנתה, טענה הנתבעת, שמעולם לא התקשרה עם התובעת בהסכם ומעולם לא קיבלה ממנה סכום כסף.

4.כפי שעולה מכתב התביעה, עילת התביעה כנגד התובעת היא הטענה, לפיה שילמה התובעת לנתבעים סך 1,200 ₪ על חשבון עבודה שהנתבע היה אמור לבצע בגינת ביתה של התובעת. כפי שעולה מכתב התביעה, לימים התגלה לתובעת כי הנתבע מסובך כספית, וככל הנראה תלויים ועומדים כנגדו תיקי הוצאה לפועל.

5.ביום 21.9.2010 שמעתי את התובעת, הנתבעת, ועדים מטעמן. מטעם התובעת העיד בעלה, מר נטוביץ ישראל, ומר שלומי מרום, אשר העיד, כי אף הוא נפל קורבן למעללי הנתבע. מטעם הנתבעת העידה היא, ואחי בעלה מר עמוס יצחק, אשר העיד, כי סך ה- 1,200 ₪ שולמו לנתבע בבית התובעת.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים ועת העדים מטעמם, באתי לכלל מסקנה, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח, כי הנתבעת חייבת להשיב לה הסכום ששילמה, מכח דיני החוזים ולא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבעת חייבת לפצותה לפי דיני הנזיקין או מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. להלן אנמק מסקנתי זו.

7.אין חולקין כי התובעת יודעת שהנתבעת אינה עובדת בעסק של בעלה וכי היא עובדת כמזכירה במשרד עו"ד ( ראו עדותה של התובעת בעמוד 5 שורה 10 לפרוטוקול). אין חולקין עוד, שמי שהתחייב לבצע את העבודה הוא הנתבע (ראו לדוגמא עדותה של התובעת בעמוד 5 שורה 5 לפרוטוקול : "הנתבע אמר שיגיע תוך 3-4 ימים כדי לבצע את העבודות"). עוד עולה מעדותה של התובעת, כי את המו"מ לקראת כריתת ההסכם ניהלה היא ובעלה עם הנתבע, וכי לנתבעת לא היה חלק במו"מ (ראו עדותה של התובעת בעמוד 5 שורה 10 ואילך : "הפגישה הראשונה היתה בין בעלה של הנתבעת, הוא בא וראה ונתן לי הצעת מחיר ואחרי שבוע באנו אני ובעלי והסכמנו להצעת המחיר ושילמנו את התשלום. בעלה של הנתבעת היה נוכח וגם היא היתה נוכחת. עד לאותה ישיבה לא ראיתי את הנתבעת"). משמעות הדברים האמורים לעיל, כי נוכחות הנתבעת לא היתה חיונית, וכי אילו הנתבעת לא הייתה נוכחת בביתה באותו יום שבו שולמו הכספים לידי בעלה, העסקה היתה יוצאת אל הפועל, מאחר והתובעת הגיעה לביתה של הנתבעת רק לאחר שקיבלה את הצעתו של בעלה והיא באה אך לשלם על חשבון התמורה המוסכמת.

8.באשר לטענה, אשר העלה מר ישראל נטוביץ, כי הנתבעת הבטיחה כי בעלה יגיע לבצע את העבודות, אף אם אקבל טענה זו (שהנתבעת הכחישה אותה), אין בכך כדי לשנות מן המסקנה, לפיה נכרת הסכם בין התובעת לבין הנתבע וכי אין בפניי כל ראיה כי הנתבעת היתה חלק מן ההסכם הנ"ל, או מהמו"מ שקדן לכריתתו.

9.סיכום ביניים: לא נכרת כל הסכם בין התובעת לבין הנתבעת, הנתבעת נכחה בעת תשלום התמורה לבעלה, ואולם אין מחלוקת, והדבר עולה מעדותה של התובעת, כי התובעת הגיעה לבית הנתבעים כדי לשלם את התמורה לאחר ניהול מו"מ בינה לבין הנתבע ולאחר שהסכימה להצעת מחיר שהציע הנתבע, ואשר התקבלה על ידי התובעת.

10.בטיעוניה בפניי, טענה התובעת, כי על הנתבעת היה להזהיר את קורבנות בעלה מפני מעלליו, מאחר והנתבעת ידעה, כי בעלה אינו מתכוון לבצע את העבודות וכי הוא מסובך כספית.

11.טענתה זו של הנתבעת טענה רצינית וראויה היא, והיא מציבה שאלה משפטית כבדה, והיא האם בן משפחה חייב להזהיר אחרים מפני בן משפחתו, כאשר הוא יודע, כי קרובו מבצע "תרגיל עוקץ", והאם שתיקתו של בן המשפחה הופכת אותו לשותף לאותו תרגיל, ואולם נראה, כי אני פטור מלדון בטענה זו, מאחר ולא הונחה בפניי תשתית עובדתית, ממנה אוכל להסיק כי הנתבעת ידעה כי אין בכוונת בעלה לבצע את העבודות. התובעת טענה, כי הנתבע מסובך בחובות וכנגדו תיקי הוצאה לפועל רבים, ואולם כאשר נשאלה הנתבעת אם בעלה מצוי בפשיטת רגל או בהליך איחוד תיקים השיבה היא בשלילה. כך או כך, אף אם בעלה מסובך כספית, לא הוכח בפניי, כי מדובר ב-"תרגיל עוקץ", לא הוכח בפניי כי בעת שקיבל התובע את הסכום ששילמה התובעת הוא, הנתבע, ידע שאין בכוונתו לבצע העבודה, ולא הוכח בפניי, כי הנתבעת ידעה על כך שבעלה אינו מתכוון לבצע העבודה.

12.בהעדר תשתית עובדתית, ממנה אוכל להסיק כי הנתבעת ידעה כי בעלה מבצע מעשה מרמה, אני פטור מלדון בשאלה, אם קמה חובה על הנתבעת להזהיר צד ג' מפני בעלה.

13.המסקנה היא, כי לא הוכחה בפניי עילה מכוחה ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום סכום התביעה- ולפיכך דין התביעה כנגדה להידחות.

14.לאור האמור בפסק דיני, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"א, 03 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.