נח'אש נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' אביגיל סלע הקש), מיום 9/2/13, בתיק מס' 02-33488-12-3, לפיה נקבע למבקשת תשלום ראשוני בסך של 1,000 ₪ וכן צו תשלומים חודשי בסך של 500 ₪.

ביום 29/1/13 הגישה המבקשת בקשה לפריסת חובה בתיק ההוצאה לפועל לתשלומים חודשיים בסך של 100 ₪ (על אף תקנות ההוצאה לפועל הקובעות סכום מינימום להגשת בקשה לצו חיוב בתשלומים בסך 150 ₪).

המבקשת ציינה בבקשתה את נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי וכן הגישה פירוט הוצאותיה.

בהחלטתה של הרשמת הנכבדה מיום 9/2/13 נקבע, כאמור לעיל, כי המבקשת תשא בתשלום ראשוני בסך של 1,000 ₪ עד ליום 28/2/12 וכן ניתן צו חיוב בתשלומים חודשי בסך של 500 ₪. בהחלטה נקבעו הדברים הבאים: חובה של המבקשת נכון למועד הגשת הבקשה עומד על סך של כ- 105,936 ₪. המבקשת ילידת 1978, נשואה ואם לשלושה ילדים קטינים, עבדה בנקיון אולם פוטרה לפני כחודשיים. בעבודתה זו השתכרה סך של 1,800 ₪ לחודש וחרף זאת בשאלון הצהירה המבקשת כי היא משתכרת ממוצע חודשי של 1,300 ₪. בעלה של המבקשת מקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 3,028 ₪. המבקשת ובני משפחתה מגוררים אצל חמותה בכפר יפיע. המבקשת מקבלת קצבת ילדים בסך של 691 ₪. הכנסתה החודשית של המבקשת כעולה מהאמור לעיל היא בסך של 5,019 ₪. הוצאותיה החודשיות של המבקשת הנן בסך כולל של 4700 ₪ ובכללן חשמל, מים, ארנונה וגז בסך של 700 ₪ טלפון בסך 150 ₪, ביטוח רפואי בסך של 100 ₪ וכלכלה בסך של 2,500 ₪. כן תרופות לבעלה של המבקשת בסך של 900 ₪ והחזר הלוואה בסך של 350 ₪. עוד נקבע כי מאז מסירת האזהרה לידי המבקשת בהמצאה מלאה ביום 6.8.2012 ועד למועד הגשת הבקשה שילמה המבקשת סך של 366.60 ש"ח בלבד עובדה שניתן לה ביטוי בקביעת התשלום הראשוני.

בבקשה אשר בפני טוענת המבקשת כי זו הפעם הראשונה שהיא פונה בבקשה למתן צו תשלומים חודשי. לטענתה, החלטת הרשמת הנכבדה אינה סבירה בנסיבות ומונעת ממנה את ההזדמנות להיחקר בחקירת יכולת ולפרוע חובותיה בהתאם ליכולתה הכלכלית. לטענת המבקשת נכון להיום, נפתח כנגדה תיק הוצאה לפועל אחד בלבד ובהחלטת הרשמת הנכבדה נפלו טעויות בחישוב ההוצאות וההכנסות. המבקשת טוענת כי סך הכנסות המשפחה מגיעים לסך של 4,678 ₪ ולא הסך של 5,019 ₪ כפי שציינה הרשמת הנכבדה בהחלטתה. לטענתה קצבת הילדים לה היא זכאית הנה בסך של 350 ₪ וזאת לאחר קיזוז חוב מהקצבה המגיעה לה בסך כולל של 691 ₪. לטענתה הרשמת הנכבדה לא לקחה בחשבון כי מאותן ההכנסות אמור גם בעלה לעמוד בצו התשלומים בגין החוב המשותף ובעניין זה מציינת המבקשת כי בעלה הגיש אף הוא בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים ונקבע לו סכום ראשוני בסך של 1,000 ₪ וצו תשלומים חודשי בסך של 500 ₪. לטענתה יהיה עליה ועל בעלה לשאת בתשלומים המהווים יותר מ 20% מכלל הכנסותיהם דבר שלטענתה אינו הוגן וראוי. עוד מציינת המבקשת כי גם בעלה הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה שניתנה בעניינו.

לטענתה המבקשת המקרה שלה נמנה על אותם מקרים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור ביחס לצו התשלומים.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיב.

מעיון בהחלטת הרשמת נשוא בקשת רשות הערעור שבפני, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו בפניה, וכי החלטת הרשמת הנכבדה בהתחשב באותם מסמכים, בגובה החוב בתיק ההוצאה לפועל ובהתנהלות המבקשת, סבירה ואין כל מקום להתערב בה.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).

בבקשה שבפני אין כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת עובר למתן החלטותיה ולמעשה הבקשה שבפני מהווה חזרה על אותן טענות בדיוק כפי שנטענו בפני הרשמת.

אכן כעולה מדפי החשבון אותם צרפה המבקשת לבקשתה עולה כי קצבת הילדים המועברת בפועל לחשבון הבנק הנה על סך של 345 ₪ ולא סך של 619 ₪ כמציין בהחלטת הרשמת הנכבדה, אלא שלטעמי אין בנתון זה בכדי לשנות מהחלטת הרשמת אשר כאמור הנה סבירה בנסיבות תוך שהסכום המקוזז מקצבת הילדים של המבקשת משמש לפרעון חובה למוסד לביטוח לאומי.

יתרה מכך, ואף שהדבר לא צוין בהחלטת הרשמת, לאור גילה של המבקשת ולאור העובדה כי לא הוצג בפני אישור רפואי כלשהו אשר יעיד על מניעה מצידה של המבקשת (ואף לא של בעלה) מלצאת לעבודה, אני סבורה כי המבקשת אינה ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלה ועליה לעשות ככל יכולתה על מנת להגדיל הכנסותיה. המבקשת לא הציגה את מלוא הכנסות משק הבית המשותף לה ולחמותה, כאמור בבקשתה ולא ברור מהי תרומת החמות להכנסות, אם בכלל והאם בבית מתגוררים בגירים נוספים התורמים את חלקם במימון הוצאות משק הבית.

כמו כן, וכפי שציינה הרשמת הנכבדה בהחלטתה, יש להתחשב בעובדה כי מאז מסירת האזהרה לידי המבקשת ועד למועד הגשת בקשתה שילמה המבקשת לתיק ההוצאה לפועל סכום זעום של 366 ₪, עובדה אשר נלקחה בחשבון בעת קביעת התשלום הראשוני, ואשר יש בה בכדי להעיד על רצינות כוונותיה של המבקשת לפרוע את חובותיה.

כן אציין כי, נוכח נתוני המבקשת ובעלה וגובה החובות בתיק ההוצאה לפועל , צווי התשלומים אשר נקבעו למבקשת ולבעלה הנם סבירים מה גם שהכנסות התא המשפחתי לרבות יתר הנתונים הרלבנטיים היו ידועים לרשמת הנכבדה ונלקחו בחשבון עובר למתן החלטתה.

באשר לטענת המבקשת כי היה על הרשמת לזמנה לחקירת יכולת. טענה זו, אינה יכולה לעמוד למבקשת וזו מופנית להוראותיה של תקנה 12א(ג) לתקנות ההוצאה לפועל -תש"ם 1979, לפיה אין על רשם ההוצאה לפועל לתן החלטתו לאחר ביצוע חקירה פרונטאלית לחייב וכי עליו לתן ההחלטה על יסוד העיון בבקשת החייב ובמסמכים הנלווים לה , אלא אם כן ראה סיבה להזמין את החייב לחקירת יכולת בפניו או לבקשת זוכה. משכך, אין מקום להתערב בהחלטות הרשמת הנכבדה אשר לא מצאה כי יש מקום לזמן המבקשת לחקירה בפניה.