פסק דין
התובע הועסק על ידי הנתבעת כעובד שכיר במשך תקופה הנופלת במקצת מארבע שנים. הנתבעת סיימה את העסקתו. התובע עותר לתשלום סכומים שונים הנובעים לטענתו מיחסי עובד-מעביד ששררו בין הצדדים ומסיומם. הנתבעת מכחישה כי הופרה זכות כלשהי המגיעה לתובע ממנה ומכחישה את הסעדים הנתבעים על ידו.
כעולה מכתבי הטענות, על התשתית העובדתית הבאה אין מחלוקת. הנתבעת מספקת שירותי התקנת מערכות גילוי אש ואחרות למוסדות וללקוחות פרטיים. התובע הועסק על ידה כעובד שכיר, בתפקיד של טכנאי, בתקופה שהחלה ביום 8.6.07 והסתיימה ביום 8.4.11. התובע היה עובד במשכורת ושכרו שולם לו לפי תלושי השכר שהנפיקה לו הנתבעת.
התובע העיד בפנינו. מטעם הנתבעת העידו מר בני ברוכשטיין, מנכ"ל הנתבעת (להלן – בני); ומר יעקב לוי, מנהל מכירות וסמנכ"ל הנתבעת (להלן – יעקב). נציין כי הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של גב' דליה דוסיק, מנהלת משרד בנתבעת, אלא שזו לא התיצבה למתן עדות בבית הדין, ומשכך אין אנו מייחסים לתצהירה משקל כלשהו.
שכרו הקובע של התובע
התובע טוען כי שכרו הקובע עומד על סך של 7,536 ש"ח שהוא ממוצע השכר ששוללם לו בשנת ההעסקה האחרונה. נטען כי עם תחילת העסקתו סוכם כי ישולם לו שכר גלובלי של 7,000 ש"ח, לא כולל שעות נוספות. נטען כי רכיב השכר של "שעות נוספות גלובליות" הוא רכיב פיקטיבי שהופיע לראשונה בחודש 7/09, וכי עד מועד זה שולם לתובע שכר חודשי גלובלי. הנתבעת מכחישה את טענת התובע וטוענת כי רכיבי השכר שולמו בהסכמה.
אנו דוחים את טענת התובע כי שכרו הקובע עמד על 7,536 ש"ח. ראשית, בעדותו טען התובע כי בתחילת העסקתו סיכם עם בני על שכר גלובלי של 7,000 ש"ח שאינו כולל שעות נוספות (עמוד 7 לפרוטוקול). כך, שאין עקביות בגרסתו לענין גובה השכר ברוטו. שנית, עיון בתלושי השכר מעלה כי אלה כללו רכיבים שונים כגון חופשה, הבראה ובונוס. חזקה כי התלושים שיקפו תשלומים אמיתיים. התובע לא הוכיח כי רכיבי שכר אלו הם רכיבים פיקטיביים. כך, למשל, אין הוא תובע כלל דמי הבראה או פדיון חופשה, דבר שיש בו ללמד כי ראה ברכיבי ההבראה והחופשה בתלושי השכר כרכיבים אמיתיים.
עיון בתלושי השכר שהונפקו לתובע מעלה כי חלו בשכרו שני שינויים מהותיים במהלך תקופת ההעסקה. האחד, עניינו שינוי בשכר היסוד. שכר זה היה, ככלל, במגמת עליה ולקראת חודש 8/08 התייצב ועמד על 6,723 ש"ח ברוטו. בחודש 2/09 הוקטן שכר היסוד והועמד מחודש זה ועד חודש 6/09 על סך של 6,000 ש"ח ברוטו. בחודש 7/09 התרחש השינוי הנוסף בשכרו של התובע. במועד זה הוקטן שכר היסוד והועמד על 4,729 ש"ח ברוטו, והתווסף רכיב שכר חדש שכותרתו "שעות נוספות גלובליות" בסך 1,271 ש"ח, באופן ששני רכיבי שכר אלו הסתכמו ב- 6,000 ש"ח ברוטו.
אנו קובעים כי שני שינויים אלו בשכרו של התובע היו שינויים מוסכמים ולגיטימיים, ולכן יש ליתן להם תוקף. הסכמה זו של התובע לשינוי נלמדת משני מקורות. האחד, התנהגות התובע. התובע היה מודע בזמן אמת לשינוי בשכר. כך עולה מעדותו (עדותו בעמוד 7 לפרוטוקול). השינוי בשכר עולה בצורה ברורה מתלושי השכר ואין טענה – וממילא ראיה – כי התובע לא קיבל את תלושי השכר בזמן אמת ובאופן רציף. חרף השינוי בתנאי השכר, התובע לא עשה מעשה כלשהו המביע התנגדות לכך. הוא לא התפטר. הוא לא הגיש תובענה לבית הדין בעודו ממשיך לעבוד בנתבעת. הוא אף לא פנה בדרישה כלשהי לנתבעת שלא לשנות את תנאי השכר. התובע הסביר כי לא יכול היה לאפשר לעצמו להתפטר שכן זקוק היה לפרנסה (עמוד 7 לפרוטוקול). בכך אין כל פסול, אלא שזו בחירה מודעת של התובע ממנה עולה הסכמה לשינוי בתנאי השכר. משלא עשה התובע מעשה כאמור, יש לראות בו כמי שהסכים לשינויים בשכרו במהלך תקופת העסקתו (ע"ע (ארצי) 498/09 אקי"ם ישראל (ע"ר) – טלקר, פסקאות 28-30 לפסק הדין (29.12.2011)). לא רק הסכמה בהתנהגות יש כאן, כי אם גם הסכמה בכתב. התובע לא הכחיש (סעיף 7 לתצהירו; עדותו בעמוד 7 לפרוטוקול) כי חתם על חוזה העסקה בכתב בו פוצל השכר החודשי לשכר יסוד ולרכיב שעות נוספות גלובליות. עיון בחוזה ההעסקה האמור (נספח א' לתצהיר בני), מעלה כי זה נחתם ביום 12.10.09, היינו לאחר שהתובע כבר עבד כשנתיים וחצי בנתבעת (להלן – חוזה ההעסקה). בסעיף 5ב לחוזה ההעסקה, נרשם כי השכר הגלובלי יעמוד על 6,000 ש"ח והוא יכלול שני רבדים: האחד שכר בסיסי והשני שכר גלובלי בגין שעות נוספות. כן נרשם שם כי מדי חודש ישולמו דמי הבראה וכן ילקח בחשבון שווי שימוש של רכב וטלפון נייד. משחתם התובע על חוזה ההעסקה, רואים בו כמי שהסכים לו. לא הוכח בפנינו כי הופעל על התובע לחץ כלשהו לחתום על חוזה ההעסקה. אנו דוחים את גרסתו של התובע לפיה לא ניתן לו זמן לעיין בחוזה ההעסקה טרם שחתם עליו. בענין זה גרסתו של התובע לא היתה עקבית. מחד, אמר כי נדרש לחתום על החוזה בתחילת יום העבודה, כאשר היה בלחץ לצאת ללקוח של הנתבעת, וכי לא התאפשר לו לקחת את החוזה לביתו על מנת לקראו (עמוד 7 לפרוטוקול). מאידך, הוא הודה בהמשך עדותו כי לא זכור לו התאריך בו חתם על החוזה או השעה בה נעשה הדבר (עמוד 8 לפרוטוקול).
התברר בפנינו, וכך אנו קובעים, כי השינויים האמורים בשכר לא חלו על התובע בלבד, כי אם על כל הטכנאים ועוזרי הטכנאים בנתבעת. כך העיד בני (עמוד 14 לפרוטוקול) והתובע לא טען אחרת. הצדדים נחלקו בדבר השאלה האם השינוי בשכר היטיב עם התובע. בני הסביר בעדותו כי השינוי היטיב עם התובע, שכן מעבר לרכיב השכר של שעות נוספות גלובליות שילמה הנתבעת גם רכיב של שעות נוספות שאינו גלובלי שבעבר לא שולם (עמוד 14 לפרוטוקול). התובע בסיכומיו טען כי הפחתת השכר הרעה את תנאי העסקתו. אין לנו צורך להכריע בסוגיה זו. בנסיבות המקרה, די בכך שנעשה שינוי בשכר והתובע הסכים לו בהתנהגות ובכתב. מתן תוקף כאמור לשינוי בשכר אינה מותנית בכך שהשינוי הוא בהכרח לטובת התובע. בני הסביר כי השינוי בשכר בחודש 7/09 נבע מכך שהנתבעת זכתה במכרז שחייב עבודה בכל הארץ, והיה צורך לשנות את מתכונת העבודה של הטכנאים כך שיהיה בה כדי לתת מענה לדרישות העבודה הנוספות (עדותו בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 24-25). איננו מקבלים הסבר זה. לטעמנו – ולכך נתייחס בהמשך בדוננו ברכיב גמול השעות הנוספות – הנתבעת לא הוכיחה כי מבחינת כמות שעות העבודה חל שינוי כלשהו במהלך כל תקופת העסקת התובע אצלה. לטעמנו, השינויים בשכר נבעו מרצונה של הנתבעת לעמוד בדרישות החוק. זאת, מאחר והתובע עבד במתכונת שכללה עבודה בשעות נוספות עוד בטרם נערך השינוי באופן תשלום שכרו ב- 7/09. תשלום שכר גלובלי, כפי שנעשה עד חודש 7/09, היה מעמיד את הנתבעת בסיכון כספי בו תידרש לשלם גמול עבודה בשעות נוספות מעבר לרכיב שכר היסוד ששילמה (סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר)). מסקנתנו זו זוכה לעיגון מעצם העובדה כי הנתבעת מודה שבתקופה זו זכתה לייעוץ משפטי (עדות בני בעמוד 14 לפרוטוקול). עיגון נוסף ניתן למצוא בכך כי השינויים בשכר החלו כבר בחודש 2/09, היינו במועד כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר שקבע, בין היתר, חזקה הניתנת לסתירה בדבר עבודה בשעות נוספות (סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר).
כאמור, החל מחודש 7/09 הוקטן שכר היסוד ל- 4,729 ש"ח והתווסף רכיב חדש - "שעות נוספות גלובליות" - בסך 1,271 ש"ח, כך ששני הרכיבים הסתכמו ב- 6,000 ש"ח. לטעמנו לא נפל פגם בפיצול זה ויש לדחות את טענת התובע כי רכיב "שעות נוספות גלובליות" הוא רכיב פיקטיבי. מעסיק רשאי לשלם רכיב שכר שכזה, ובתנאי שהתשלום עבור עבודה בשעות נוספות לא יפול מזה הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה), בצו הרחבה או בהסכם. תשלומו של רכיב כזה מהווה תשלום אמיתי עבוד גמול עבודה בשעות נוספות (דב"ע (ארצי) מד/3-34 אלון – בנק ישראל, פד"ע טז 76 (1984)).
לענין חישוב השכר הקובע לפיצויי פיטורים, הנתבעת אינה מכחישה כי יש להביא בחשבון את רכיב השעות הנוספות הגלובליות (סעיף 30 לכתב ההגנה). אנו קובעים כי אין להביא בחשבון, לצורך חישוב שכר קובע לפיצויי פיטורים, איזה מהרכיבים האחרים ששולמו לתובע בשכרו – כגון חופשה, הבראה, בונוס או שעות נוספות 125%. כאמור, לא הוכח בפנינו כי מדובר ברכיבי שכר פיקטיביים. התובע היה עובד במשכורת ומכאן ששכרו הקובע הינו שכרו האחרון, היינו 6,000 ש"ח ברוטו, והוא יהווה את הבסיס לדיון ברכיבי התביעה של פיצויי הפיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
באשר לרכיב התביעה שעניינו גמול עבודה בשעות נוספות – בו נדון בהמשך - יש מקום לקבוע כבר עתה מהו שכרו השעתי של התובע לענין זה. כאן יש להבחין בין שתי תקופות. האחת, זו שעד חודש 6/09 (כולל). בתקופה זו יחושב השכר השעתי מדי חודש בחודשו על ידי חלוקת רכיב "שכר יסוד" בתלושי השכר ב- 186 שעות המשקפות משרה מלאה, הוא היקף המשרה בה עבד התובע. באשר לתקופה שראשיתה חודש 7/09 ואילך יעשה הדבר תוך התחשבות אך בשכר יסוד של 4,729 ש"ח, היינו – ללא רכיב "שעות נוספות גלובליות", וחלוקתו ב- 186 שעות. זאת, מאחר ובחישוב גובה השכר לצורך תשלום גמול עבודה בשעות נוספות אין להביא בחשבון גמול המשולם בגין עבודה בשעות נוספות (סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה; ע"ע (ארצי) 300175/97 כהן – עירית נהריה, פסקה 13(ו) לפסק הדין, פד"ע לז 49 (2001)). באופן זה, יעמוד השכר השעתי הרגיל על 25.42 ש"ח.
נסיבות סיום יחסי עובד מעביד
התברר בפנינו כי התובע פוטר. כך עולה מפורשות ממכתב הפיטורים (נספח ב' לתצהיר התובע) שכותרתו הינה "הודעת פיטורין". כך גם עולה ממכתב הנתבעת שכותרתו "הודעה על הפעלת אמצעים משמעתיים" (נספח ב' לתצהיר בני) שם נרשם כי הפנייה לתובע היא בעקבות פיטוריו. הנתבעת אינה טוענת אחרת. כך, בני מציין בתצהירו כי הודיע לתובע על הפסקת עבודתו (סעיף 15 לתצהירו) וכי הנתבעת הפסיקה את עבודתו (סעיף 19.10 לתצהירו). בעדותו ציין כי התובע פוטר (עמוד 18 לפרוטוקול). כך, יעקב מציין כי עבודת התובע הופסקה עקב בעיות בהתנהלותו בעבודה (סעיף 4 לתצהירו). לאור זאת יש לדחות את טענת הנתבעת – העולה בסעיף 21.6 לתצהיר בני ובסעיף 23 לכתב ההגנה - לפיה התובע התפטר. זו טענה שאינה עקבית עם גרסת הנתבעת עצמה וגם לא מעוגנת במסמכים שהנפיקה.
כפי שהתברר בפנינו, העילה לפיטורי התובע היתה חוסר שביעות רצון מתפקודו המקצועי. בענין זה ציין בני כי חוסר שביעות רצון זה החל בשנת 2010 (סעיפים 9-10 לתצהירו). בני מפרט בתצהירו שורה של אירועים, לרבות תאריכים, בהם התנהלותו של התובע לא היתה לרוחה של הנתבעת. מדובר באירועים של איחור בהגעה לעבודה; אי הגעה לעבודה; וכן ביצוע עבודה אצל לקוחות באופן בלתי מקצועי שאינו משביע את רצון הנתבעת. לא מצאנו טעם שלא לקבל את גרסתה של הנתבעת. גרסתו של בני זכתה לתמיכה בתצהירו של יעקב אשר ציין כי נערכו לתובע שיחות לגבי בעיות בהתנהלותו בעבודה כגון איחורים, סרוב לבצע עבודות וכו' (סעיף 2 לתצהירו). לתצהיר בני (נספח ג') אף צורפה תרשומת שערכה הנתבעת בזמן אמת לגבי האירועים השונים בהם לא שבעה נחת מתפקוד התובע בעבודה (עדות בני בעמוד 17 לפרוטוקול). עוד צורף מכתב שנשלח לתובע כנראה ב- 2010, בנוגע להתדרדרות באיכות עבודתו (נספח ג1 לתצהיר בני). אמת הדבר שהנתבעת לא פיטרה את התובע קודם לכן, ועשויה, על כן, לעלות תהייה בדבר נכונות גרסתה בדבר חוסר שביעות רצונה מתפקודו המקצועי של התובע. אלא שהנתבעת הסבירה כי לא אצה לפטר את התובע, שכן פיטורי עובד כדוגמת התובע מחייבים איתור עובד בעל רמת הכשרה דומה, דבר שהינו מורכב (סעיף 19.8 לתצהיר בני). הסבר זה של הנתבעת עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע, אשר ציין כי כאשר החל את עבודתו בנתבעת כטכנאי מוסמך בתפקיד של ראש צוות היה בעל שש שנות נסיון, וכי תפקידו כטכנאי התקנות ושירות מחייב נסיון שטח בתחום (עמודים 9-10 לפרוטוקול).
התברר בפנינו – וכך אנו קובעים – כי ההחלטה לפטר את התובע באה לאחר אירוע מיום 21.2.11, בעת שהתובע הגיע ללקוח של הנתבעת בקרית שמונה על מנת לבצע ביקורת למערכת גילוי עשן. לא היתה מחלוקת כי התובע ביקר באותו יום אצל הלקוח בקרית שמונה (עדות התובע בעמוד 10 לפרוטוקול; סעיף 12 לתצהיר בני). לטענת הנתבעת, במעמד ביקורו של התובע אצל הלקוח הודיע לו הלקוח כי יש גם תקלה במערכת האינטרקום. על פי הנתבעת, סרב התובע לטפל בתקלה, אמר ללקוח כי עליו "לפתוח קריאת שירות חדשה", ועזב את המקום- דבר שאילץ את הנתבעת לשלוח לקרית שמונה צוות אחר על מנת שיטפל בתקלה (סעיפים 12-15 לתצהיר בני). איננו מקבלים את גרסת הנתבעת. בני, שהעיד בענין זה, לא נכח אצל הלקוח בקרית שמונה. לא הובאה מטעם הנתבעת עדותם של הטכנאים אשר נטען כי נשלחו לטפל בתקלה במקום התובע. לעומת זאת, עדות התובע בסוגיה זו הינה מהימנה עלינו. הוא העיד כי אכן התבקש על ידי הלקוח לטפל במערכת האינטרקום, כי אכן עשה זאת, ונוכח כי חלק מהמערכת – זה המאפשר תקשורת קולית ופתיחת הדלת – עובד, אולם החלק האחר – זה המאפשר צפיה חזותית במסך טלויזיה – אינו עובד. משכך, ציין בפני הלקוח כי הנתבעת תשוב אליו עם מערכת אינטרקום חדשה להחלפה, הכוללת טלויזיה. התובע דחה את טענת הנתבעת כי התקלה התמצתה אך בכך שמערכת האינטרקום לא היתה מחוברת לחשמל (עמודים 10-11 פרוטוקול). עדותו של התובע זוכה לעיגון ממסמך שנערך בזמן אמת. מדובר במסמך שכותרתו "ביקור טכנאי/אישור התקנה מס' 14749" מיום 21.2.11 (מוצג נ/1) שם רשם התובע בכתב ידו "יש לשוב עם סט אינטרקום טלויזיה כי לא רואים במשרד" (עדות התובע בעמוד 11 לפרוטוקול). אנו קובעים, איפוא, כי לא הוכח שנפל פגם בהתנהלותו המקצועית של התובע ביום 21.2.11.
אף כי לא הוכח שהתובע נהג בצורה לא מקצועית בטיפולו בלקוח בקרית שמונה ביום 21.2.11, כן שוכנענו כי הנתבעת, בזמן אמת, לא היתה מרוצה מתפקודו באותו ארוע. ביום 23.2.11 ערכה הנתבעת – בנוכחות בני ויעקב – שיחה לתובע (עדות בני בעמוד 17 לפרוטוקול; עדות יעקב בעמוד 19 לפרוטוקול). מתרשומת שיחה זו שערכה הנתבעת (נספח ג16 לתצהיר בני) עולה כי הנתבעת סברה כי התובע לא ניסה לטפל בתקלה במערכת האינטרקום, וכי הדבר הביא לפגיעה ביחסיה עם הלקוח. אין לנו צורך לקבוע על בסיס מה סברה כך הנתבעת, אלא די לנו לקבוע – וכך אנו עושים – כי הנתבעת סברה כך בזמן אמת. אנו קובעים עוד כי בעקבות הארוע מיום 21.2.11 החליטה הנתבעת לפטר את התובע עת שהנתבעת ראתה בארוע זה כ"קש ששבר את גב הגמל" מבחינתה, המצטרף ליתר האירועים שבהם לא היתה שבעת רצון מתפקודו המקצועי (סעיף 12 לתצהיר בני).
לא הוכח בפנינו כי בבסיס פיטורי התובע עמד מניע פסול כלשהו. נוסיף גם כי לא הוכח בפנינו כי פיטורי התובע היו בשל צמצומים (עדות התובע בעמוד 10 לפרוטוקול). טענה זו של התובע, שעלתה לראשונה בחקירתו הנגדית, לא בוססה. אגב, גם לו היה מדובר בפיטורי צמצום, אין הדבר עולה כדי פיטורים ממניע פסול.