השופט ישעיהו שנלר - אב"ד
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת טובה סיון, ס.נ) מתאריך
.... (תמ"ש ....) אשר דחה את תביעת המערער לביטול הסכם גירושין שכרת עם המשיבה.
הרקע העובדתי ופסק הדין
:
2. הצדדים חתמו על הסכם גירושין (להלן:
הסכם גירושין או
ההסכם) שאושר וניתן לו תוקף של פס"ד בתאריך
...., בבית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת סיוון). הסכם הגירושין נערך באמצעות עורכי הדין של הצדדים, והסדיר את ענייני הגירושין השונים ובכלל זה משמורת ילדיהם, הסדרי ראייתם ומזונותיהם, וכן את הקשור להיבטים הרכושיים, הכוללים דירת מגורים, כספים, זכויות וחשבונות בנקים, חובות של בני הזוג והקשור למקור פרנסתם דאז של בני הזוג- חנות .... (להלן:
החנות).
בסמוך לכריתת ההסכם ובעקבותיו הצדדים התגרשו.
3. בתאריך
.... הגיש המערער את תביעתו ובה עתר כי ביהמ"ש יקבע כי הסכם הגירושין בטל בשל עושק והטעיה, ולחילופין לבטלו בשל הפרה יסודית של המשיבה. המערער טען בפני בית המשפט כי לא הבין את מהותו הכוללת של ההסכם, כיוון שהיה בעת החתימה מכור לסמים וכי אינו יודע קרוא וכתוב והמשיבה ניצלה את מצוקתו. המערער טען כי עובדות אלה לא היו ידועות לבית המשפט במסגרת הליך אישור הסכם הגירושין, ויש לבטל את ההסדרים הממוניים בהסכם הגירושין בשל פגמים ברצון המערער.
עוד טען המערער כי לא ידע על מהות ויתוריו במסגרת ההסכם, כיוון שעורך הדין שייצג אותו בהליך אישור הסכם הגירושין ובמשא ומתן לקראת חתימתו, הטעה אותו לחשוב כי ההסכם מסדיר את הגירושין בלבד וכי בכל הקשור לנושאים הרכושיים, אלו יוסדרו לאחר הגירושין. כל זאת, מחמת הסיבה כי
"... התובע ובא כוחו לא הסתדרו ביניהם ואותו עו"ד רצה להיפטר מהתובע בכל מחיר...".
עוד טען, כי לצדדים היו 2 דירות נוספות ב ...., שמקורן בהכנסותיו הוא, ואשר נרשמו ע"ש המשיבה לצרכי נוחיות וכן טען לזכויות ממוניות נוספות.
בנוסף טען להפרת ההסכם ע"י המשיבה במונעה את מכירת דירת המגורים.
4. המשיבה בכתב הגנתה הכחישה את טענות המערער וטענה כי החתימה על הסכם הגירושין מצידו של המערער נעשתה ברצון ובהסכמה חופשית, תוך שהבין היטב את תוכן ההסכם. בית המשפט שאישר את ההסכם, הקריא לצדדים את ההסכם ווידא שהיא והמערער הבינו את תוכנו. לטענתה, המערער לקח חלק פעיל במהלך המשא ומתן וגם ביקש לערוך שינויים בהסכם שנעשו בכתב יד, וכי על כן לא נפל כל פגם בהסכם המצדיק את ביטולו.
לטענתה, דווקא היא קופחה במסגרת ההסדרים הממוניים, כך ביחס לזכויותיה בכל הקשור לחנות, וכי ביחס לדירות הנטענות, מדובר ברכושה היא לפני הנישואין או בכספי ירושה.
לענין מכירת דירת המגורים, הרי הדירה לא נמכרה שלא מחמתה.
5. בית משפט קבע כי למעשה עולה טענה אחת יסודית שאותה יש לבחון בהקשר לביטול הסכם הגירושין, היא טענת העושק, לפיה המשיבה ניצלה את מצבו של המערער, בהיותו מכור לסמים, אינו יודע קרוא וכתוב, ועל אף שהיה מיוצג על ידי עורך דין, ניצלה את מצוקתו. בית המשפט ציין כי חרף אישורו של ההסכם אין בכך כדי למנוע מבעל דין להעלות טענות הקשורות לפגם בכריתתו ולעתור לביטולו.
אולם, בית המשפט קבע כי המערער לא הניח כל תשתית ראייתית לנטען כי היה מכור לסמים במועד האישור, וכי בגין כך נפגם רצונו, וכי חתם על ההסכם בנסיבות המקימות את עילת העושק. בהקשר לכך נקבע כי האישור הרפואי שצירף המערער לא היווה ראיה למצבו במועד אישורו של ההסכם, ואין בו ראיה לטענת העושק שהועלתה על ידו.
כמו כן נקבע כי המערער היה מיוצג לאורך כל ההליך, לרבות במעמד אישור ההסכם, וכי המערער הביע עמדה ברורה, במהלך אישור ההסכם בפני בית המשפט, כי הוא יודע על מה חתם, וכי החתימה נעשתה מתוך רצון חופשי ומתוך הסכמה.
בית המשפט גם התייחס לחלוקת הרכוש בין הצדדים, לפיה נקבע ביחס לדירת המגורים כי המערער יקבל 55% מתמורת מכירתה והמשיבה 45% בלבד, כאשר דירת המגורים נרכשה במהלך נישואי הצדדים. בנוסף, המשיבה ויתרה במסגרת ההסכם, על זכויותיה בחנות שנותרה למערער. עוד התייחס בית המשפט לקושי בביטול הסכם גירושין בשל העדר האפשרות ל"השבה הדדית", לאחר שבוצעו הגירושין.
משכך נדחתה התביעה, תוך חיובו של המערער בהוצאות ושכ"ט עו"ד.
תמצית טענות הצדדים בערעור
6. המערער טען כי תנאי הסכם הגירושין מקפחים אותו במידה בלתי סבירה ובאופן קיצוני וחורגים מהמקובל. כן טען כי הוטעה, לא הבין כלל את ההסכם וחתם על ההסכם שהרע את מצבו תוך ניצול חולשתו הקוגנטיבית, אי ידיעתו קרוא וכתוב והיותו מכור לסמים. המערער טען כי עובדות אלו לא היו בפני בית המשפט שעה שאושר ההסכם ולו היה יודע בית המשפט את המצב לאשורו, היה מוודא אם אכן המערער מבין את ההסכם ואת משמעויותיו. יתר על כן, אם בית המשפט היה נותן דעתו אודות מצבו דאז, היה נוכח לדעת כי המערער לא הבין כי ההסכם הוא הסכם לחלוקת רכוש, וכי הוטעה לחשוב כי מדובר בהסכם להסדרת הגירושין.