נורית קורטניצקי נ' החברה לפיתוח ולבנין בערבה בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה זו עניינה בשאלה - האם פוטרה התובעת מעבודתה שלא כדין ועקב הריונה וכפועל יוצא, זכאותה לסעדים הנובעים מכך. כמו כן בפנינו תביעה להפרשי שכר וזכויות סוציאליות נוספות.

הרקע העובדתי

1.הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת" או "החברה") היא חברה עירונית בבעלותה ובשליטתה של המועצה האזורית הערבה התיכונה (להלן - "המועצה"). הנתבעת מפעילה, בין היתר, את תחנת המחקר והפיתוח החקלאי ערבה תיכונה וצפונית (להלן - "תחנת מו"פ").

2.הנתבע 2 הינו מנהל תחנת המו"פ (להלן - "מר גדיאל").

3.הנתבע 3 שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנכ"ל הנתבעת (להלן - "מר לבני" או "מנכ"ל הנתבעת").

4.התובעת, אם לארבעה, תושבת המושב פארן בערבה, בעלת תואר ראשון בחקלאות ותואר שני במדעי החיים - הועסקה בחברה משנת 1995 ועד לשנת 1999 בתחום הגנת הצומח וניסויי שדה כשבמהלך תקופה זו (למעשה עד לשנת 2001) סיפקה התובעת שירותים לחברה בתמורה ששולמה לידיה כנגד חשבוניות מס שהמציאה. החל מחודש יוני 1999 ואילך, שימשה התובעת כרכזת תחום גידולי ירקות אורגניים ותבלינים בתחנת המו"פ. בגין תקופת העסקתה מחודש יוני 1999 ועד לחודש יוני 2001 קיימת מחלוקת האם שימשה כקבלן עצמאי או עובדת מן המניין (להלן - "התקופה שבמחלוקת"). התובעת שימשה בתפקיד זה עד למועד פיטוריה ביום 30.4.08.

5.ביום 19.4.07 יצאה התובעת לשמירת הריון וביום 1.8.07 ילדה ויצאה לחופשת לידה. בסיומה של חופשת הלידה, ובתיאום מראש עם הממונים עליה, מימשה התובעת את זכותה ושהתה בחל"ת סטטוטורי למשך 3 חודשים (להלן - "חל"ת").

6.בתחילת חודש ינואר 2008 ולקראת תום החל"ת, פנתה התובעת למר גדיאל וביקשה ממנו להיפגש עימה לקראת חזרתה לעבודה ב-1.2.08.

7.ביום 13.1.08 נפגשה התובעת עם מר גדיאל ומר לבני במשרדי הנתבעת. בפגישה זו הודיע מר גדיאל לתובעת כי הוחלט לסיים את העסקתה בנתבעת עקב צמצומים. הצדדים חלוקים באשר להמשך תוכנה של הפגישה. בעוד שהתובעת טוענת כי מיד לאחר הודעת הפיטורים, ביקש ממנה מר גדיאל לשקול להתפטר מעבודתה בעצמה ולהודיע לו בהקדם אם היא מסכימה לכך, טענו הנתבעים כי ביקשו מהתובעת שתסיים את עבודתה בחברה בהסכמה ואם תעשה כן, תוכל לבחור האם לחזור לעבודה לחודשיים או לקבל תשלום תמורתם. עוד נמסר לתובעת כי אם תסרב לפיטורים בהסכמה, היא תשוב לעבודה בסיום החל"ת ואז ייערך שימוע בעניין פיטוריה. הנתבעים הכחישו כי ביקשו מהתובעת שתשקול ההצעה להתפטר מעבודתה (סעיף 27 לתצהיר מר לבני). מכל מקום אין חולק כי בפגישה זו לא נתקבלו החלטות כלשהן והתובעת נשלחה לביתה לחשוב על הדברים (להלן - "הפגישה הראשונה").

8.ביום 27.1.08 התקיימה פגישה נוספת בין התובעת לבין מר גדיאל, שבה הובהר לתובעת כי הכוונה לסיים את העסקתה בנתבעת נותרה בעינה. לגרסת התובעת, היא הודיעה לו כי אינה מעוניינת להתפטר אלא לשוב לעבודה וניסתה לבטל את ההחלטה בדבר פיטוריה, אך ללא הצלחה (להלן - "הפגישה השניה").

9.ביום 17.2.08 זומנה התובעת לפגישה שלישית בנוכחות מר גדיאל ומר לבני שבמהלכה הוחלט כי התובעת לא תשוב לעבודה בפועל עם תום תקופת החל"ת אך תקבל שכר בעבור חודשיים ימים וכן תמורת חודש נוסף בגין הודעה מוקדמת. לגרסת התובעת, מר לבני הבהיר לה כי אם תתעקש שלא להתפטר מעבודתה "ייקח זמן רב עד שתקבל את הכסף" אך אם תסכים להתפטר תקבל את התשלום תוך זמן קצר (להלן - "הפגישה השלישית").

10.ביום 30.3.08 קיבלה התובעת מכתב פיטורים בחתימת מר לבני, שבו צוין כי בהתאם להסכמות שאליהן הגיעו הצדדים, תסתיים עבודת התובעת ביום 30.4.08 (להלן - "מכתב הפיטורים"). כמו כן, קיבלה התובעת לידיה נוסח של כתב ויתור עליו נדרשה לחתום (להלן - "כתב הויתור").

11.ביום 11.5.08 חתמה התובעת על כתב הויתור. שכר עבודתה ותמורת ההודעה מוקדמת שולמו לידי התובעת בחודש יוני 2008, בחודש יולי 2008 קיבלה חלק מפיצויי הפיטורים ובחודש נובמבר 2008 את יתרת הכספים (חישוב פיצויי הפיטורים נעשה על פי תקופת עבודה מחודש יוני 2001ׂׂׂׂׂׂ).

טענות התובעת

12.לטענת התובעת, היא החלה לספק שירותים לחברה בשנת 1995, כאשר בתקופה שבמחלוקת, היינו מחודש יוני 1999 ועד לחודש יוני 2001, החלו להתקיים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. משכך, טענה התובעת, יש לחשב את מניין שנות הוותק שצברה כבר מחודש יוני 1999 לצורך קבלת זכויותיה בגין פיצויי פיטורים, הפרשות לקרן השתלמות וביטוח מנהלים.

13.התובעת טענה כי פיטוריה נעשו בניגוד לסעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים התשי"ד-1954 (להלן - "חוק עבודת נשים"), שכן במועד פיטוריה שהתה בתקופה המוגנת על פי חוק ופיטוריה נעשו ללא קבלת היתר הממונה על עבודת נשים.

כן נטען, כי פיטוריה נעשו "מחמת הריונה" וזאת בניגוד לסעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 (להלן - "חוק השוויון").

התובעת טענה בעניין זה כי פיטוריה נעשו רק בשל הריונה ובשל העובדה כי שהתה בשמירת הריון ואחר כך בחופשת לידה וכי טענת הנתבעת שלפיה פוטרה מעבודתה מחמת קיצוצים, אינה נכונה והועלתה אך במטרה להצדיק את העובדה כי פוטרה מעבודתה בתקופה המוגנת ובניגוד לדין.

14.עוד נטען כי טענת הנתבעים שלפיה היתה לתובעת בעיה ביחסי אנוש וכי גם מטעם זה פוטרה מעבודתה, אינה נכונה כלל וכלל. נטען כי מדובר במניע לפיטורים שהועלה לראשונה בכתב ההגנה ומעולם לא נאמר לתובעת כי זו אחת העילות שהביאו לפיטוריה.