נוף לים עכו בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל

החלטה

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

המדובר בתביעה כספית על סך 302,500 ש"ח אשר הוגשה ע"י חברת "נוף לים עכו בע"מ" (להלן:"המשיבה") נגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המבקש" או "המינהל").

עפ"י הנטען, השתתפה המשיבה במכרז שפורסם בחודש 12/11 ע"י המינהל לחכירת 5 מגרשים בייעוד למגורים בקרית אתא; המשיבה קיבלה מהמינהל ביום 27.2.12 הודעה על זכייתה ב- 4 מגרשים (מס' 2109/1, 2109/3, 2109/7 ו- 2109/9); בהודעת הזכייה צוין כי על המשיבה לשלם את התמורה עבור המגרשים עד ליום 27.4.12 (כולל); המשיבה שילמה עבור המגרשים שמספרם 2109/7 ו- 2109/09 בטרם חלף המועד הנ"ל ואף חתמה על הסכמי חכירה בגינם; נטען, כי בניגוד למצוין בהודעת הזכייה ובתנאי המכרז, הנפיק המינהל למשיבה שוברים לתשלום הנושאים תאריך אחרון לתשלום עד ליום 24.4.12. עוד נטען כי על אף פניות המשיבה אל המנהל, סירב הלה ו/או נמנע מלהנפיק שוברי תשלום חלופיים למשיבה הנושאים את התאריך הנכון (27.4.12), שתאם את תזרים המזומנים הצפוי של המשיבה, ובהתנהלותו זו גרם לכך שלא עלה בידי המשיבה לשלם את התשלומים בגין מגרשים 2109/1 ו- 2109/3 בתוך 60 יום ממועד ההודעה על הזכייה (27.4.12); ביום 10.5.12 קיבלה המשיבה הודעה מהמינהל לפיה בוטלה זכייתה במגרשים מס' 2109/01 ו- 2109/3; בעקבות ביטול הזכייה, חילט המינהל את שתי הערבויות הבנקאיות שצירפה המשיבה להצעתה להשתתף במכרז. מכאן עולה כי תביעת המשיבה, כפי שהוגדרה, היא במהותה תביעה להשבה כספית של שתי ערבויות בנקאיות (בסך 151,250 ₪ כ"א) אשר, עפ"י הנטען, חולטו ע"י המינהל שלא כדין, ובניגוד לתנאי המכרז.

כעת, בבקשה שבפניי, עותר המנהל לסילוק את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. נטען כי עניינה של התביעה הוא בהחלטת המבקש לבטל את אפשרותה של המשיבה לממש את זכייתה במכרז לגבי מגרשים 2109/1 ו- 2109/3 עקב כך שלא שילמה את התשלומים הנדרשים עפ"י תנאי המכרז, תוך חילוט הפיצוי המוסכם, לפי תנאי המכרז; בפועל, המשיבה מבקשת לבטל את החלטה זו בכסות של תביעה כספית; סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס- 2000 (להלן: "חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים"), קובע כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים ידון בעתירות נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה כאשר פריט 5 לתוספת הראשונה מסמיך את ביהמ"ש לעניינים מנהליים לדון בעתירות בנושא מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת מכרזים, התשנ"ב- 1992; בהתאם לכך, אם ברצון המשיבה לתקוף החלטת המבקש בדבר ביטול אפשרותה לממש את זכייתה, הרי שהסמכות העניינית הבלעדית לדון בעתירה כזו היא של ביהמ"ש לעניינים מנהליים; פריט 1 לתוספת השלישית מסמיך את ביהמ"ש לעניינים מנהליים לדון בתובענות שעניינן "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז", כאמור בפסקה 5 לתוספת הראשונה". משכך, אם ברצון המשיבה לתקוף את המחלטת המבקש בדרך של תובענה לפיצויים, הרי גם הסמכות העניינית הבלעדית לדון בתובענה כספית בעניין זה מסורה לביהמ"ש לעניינים מנהליים, שהרי עסקינן בפיצויים שעילתם במכרז. המבקש מפנה בעניין זה לפסק דין עע"מ 3309/11 נדב קוטלרסקי נגד המועצה המקומית תל מונד (פורסם בנבו, 6.1.2013), (להלן: "עניין קוטלרסקי").

מנגד, טוענת המשיבה כי במסגרת תביעתה לא עתרה לסעד של אכיפת זכייתה במכרז, או בקשה לשינוי תוצאות המכרז או כל סעד אחר הנוגע לדיני מכרזים. הסעד שהתבקש ע"י המשיבה הינו כי יושב לה סכום הערבויות שחולטו ע"י המבקש מהטעם שאותן ערבויות חולטו מבלי שהייתה למבקש זכות לעשות כן, וזהו עניין שבסמכות בית המשפט האזרחי; לב המחלוקת בין הצדדים הוא בשאלה האם המשיבה עמדה או לא עמדה בהתחייבויותיה החוזיות כלפי המבקש שקמו בעקבות המכרז, כאשר עיקר טענות המשיבה הינו כי המבקש סיכל את יכולתה של המשיבה לעמוד בהתחייבותה לשלם את מלוא התמורה שהיה עליה לשלם למבקש בגין מגרשים 2109/1 ו- 2109/3; בפסק הדין בעניין קוטלרסקי אליו הפנה המבקש נקבע כלל לפיו את סמכות ביהמ"ש לעניינים מנהליים יש לפרש בצמצום. בנוסף, יישום המבחנים שנקבעו בפסק הדין בעניין קוטלרסקי נעשה ע"י המבקש באופן שגוי. היפוכו של דבר, המבחנים שנקבעו בפסה"ד בעניין קוטלרסקי תומכים דווקא במסקנה כי לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה זו.

דיון

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי לדחות את הבקשה וזאת, בין היתר, מהנימוקים הבאים:

ככלל, הסמכות העניינית של בתי המשפט האזרחיים נקבעת עפ"י הסעד המבוקש. הסעד המבוקש בתביעה שבפניי הוא סעד כספי, ומכאן, על פניו, הסמכות העניינית לדון בתביעה שבפניי מוקנית לבית משפט זה. יש לזכור כי הסמכות העניינית של ביהמ"ש לעניינים מינהליים נקבעה בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים (החוק המסמיך), ובהעדר הסמכה מפורשת, הסמכות השיורית מסורה לבתי המשפט האזרחיים.

בפס"ד בעניין קוטלרסקי נקבע כי נוכח תכלית החוק, ההיסטוריה החקיקתית, הפרקטיקה והדין הנוהג, ראוי ליתן פירוש מצמצם לסמכות העניינית של ביהמ"ש לעניינים מנהליים אך זאת לגבי תובענה מנהלית שעילתה מכרז. בעניינו, אין המדובר בתובענה מנהלית שעילתה במכרז אלא בתביעה כספית בעילה חוזית שתכליתה השבת כספים, אשר עפ"י הנטען, נגבו ע"י המבקש מהמשיבה שלא כדין, על יסוד התקשרות חוזית שנכרתה בין המבקש למשיבה בעקבות מכרז, אשר בוטלה ע"י המבקש. יוצא אפוא, כי המחלוקת בין הצדדים תוכרע בסוגיית מיהות המפר ומהות ההפרה של תנאי החוזה שצורף למסמכי המכרז.

המבקש מגדיר בבקשתו את מהות התביעה כתקיפת החלטתו בדבר ביטול אפשרותה של המשיבה למימוש זכייתה בשני המגרשים נשוא התביעה. יודגש כי המשיבה בתביעתה אינה תוקפת את החלטת המינהל בדבר ביטול הזכייה, קרי אינה עותרת להחזרת זכייתה על כנה, אלא מבקשת מבית המשפט לקבוע כי בנסיבות העניין, המבקש בהתנהלותו, לאחר מסירת הודעת הזכייה למשיבה, סיכל את אפשרותה של המשיבה לבצע את יתרת התמורה בכל אחד מהמגרשים נשוא התביעה, עד למועד האחרון שנקבע בתנאי המכרז (ולא כפי שצוין בשוברי התשלום שהונפקו ע"י המבקש), ולפיכך חילוט הערבויות שהוגשו במסגרת המכרז ע"י המשיבה, נעשה ע"י המבקש שלא כדין ועל כן זכאית המשיבה להשבה של אותם כספים מהמבקש.

המבקש תומך את בקשתו בפסה"ד של ביהמ"ש העליון בעניין קוטלרסקי וטוען כי יישום המבחנים שנקבעו שם על המקרה שבפנינו מוביל למסקנה כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים הוא בעל הסמכות העניינית הבלעדית לדון התביעה ואילו המשיבה טוענת כי יישום אותם מבחנים מוביל דווקא למסקנה כי בית משפט זה הוא המוסמך עניינית לדון בתביעה זו. לדעתי, המבחנים שנקבעו בפסה"ד הנ"ל אינם רלבנטיים לעניינו וזאת משני נימוקים עיקריים: ראשית, המשיבה אינה עותרת בתביעתה לפיצויים שנגרמו לה עקב ביטול זכייתה במגרשים נשוא התביעה אלא עותרת להשבת כספי הערבויות שחולטו. שנית, המבחנים שהוצעו ע"י כב' השופט יצחק עמית בפסה"ד בעניין קוטלרסקי נועדו לשמש ככלי עזר לשם קביעת הסמכות העניינית בשאלה מה ייחשב ל"תובענה לפיצויים שעילתה מכרז", כאמור בתוספת השלישית לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, ואילו בפנינו תובענה כספית שעילתה חוזית שהסעד המבוקש בה הוא השבה.

בשולי הדברים, ובבחינת למעלה מן הדרוש, יצוין כי גם אם הייתה בפנינו "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז" עדיין לפי אמות המידה שנקבעו בעניין קוטלרסקי, שהינם "מצטברות וחלופיות, גם אם לא קונקלוסיביות", הסמכות לדון בתובענה לפיצויים במקרה שבפנינו הייתה של ביהמ"ש האזרחי וזאת מאחר וישנה אבחנה בין תובע שזכה במכרז ועותר לפיצויים לבין תובע שלא זכה במכרז, או שהמכרז בוטל או שהמכרז לא התקיים. נקבע בפסה"ד הנ"ל כי ברגיל, תובע שזכה במכרז ועותר לפיצויים יגיש תביעתו לבית המשפט האזרחי ואילו תביעה לפיצויים בעקבות אי זכייה במכרז או בעקבות מכרז שבוטל או בעקבות מכרז שלא התקיים, מקומה בבית המשפט לעניינים מנהליים. גם לפי אמת המידה השנייה נקבע כי ישנה אבחנה בין שלב המכרז לשלב החוזי, וככלל, מי שזכה במכרז "עבר" לשלב החוזי, ותביעתו מקומה בבית המשפט האזרחי (אם כי צוין בעניין אמת מידה זו כי התיחום הכרונולוגי בין שלב המכרז לשלב החוזי אינו חזות הכול ולעיתים ייתכן כי עילות מהדין האזרחי תחולנה כבר בשלב הטרום חוזי של המכרז ויכול כי העילות המכרזיות תחולנה לאחר שהשתכלל חוזה בעקבות מכרז).

סיכום:

הבקשה לסילוק התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית נדחית. המנהל ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ד, 28 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.