תא"מ
בית משפט השלום חיפה
|
7110-01-10
17/08/2013
|
בפני השופט:
אחסאן כנעאן
|
| - נגד - |
התובע:
נוף חי ניהול ונכסים (1986) בע"מ
|
הנתבע:
1. נופים פלוס בע"מ (עיכוב הליכים)
2. דוד בינט מס'
3. עפר נסים עמאר מס' נ' 2 ו- 3
|
| פסק-דין |
פסק דין
רקע וההליך שלפני
לפני תביעה כספית לתשלום חוב בסך של 23,055 (נכון למועד הגשת התביעה) בגין אירוח שבת חתן שנערך במלון נוף בבעלות התובעת.
הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברת מוגבלת במניות אשר על פי הנטען הזמינה את השירות בעבור לקוחותיה. אין חולק כי לקוחות הנתבעת שילמו לה ישירות והיא הייתה אמורה לשלם את התמורה לתובעת.
הנתבעים 2 ו- 3 הינם בעלי המניות ומנהלי הנתבעת.
אין חולק עוד בין הצדדים כי תמורת האירוח לא שולמה. המחלוקת המתעוררת בענייננו מתמקדת בתי שאלות: האם נתבעים 2 ו- 3 נטלו על עצמם לפרוע את חובה של הנתבעת באופן אישי? במידה ולא האם יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבעים 2 – 3.
ביום 27.11.2012 נשמעו הראיות בתיק כאשר מטעם התובעת העידו מר שמעון כהן ומר יגאל חי ומטעם הנתבעים העידו הנתבעים בעצמם.
דיון והכרעה
התחייבות אישית
שאלה ראשונה אשר יש להכריע בה היא האם הנתבעים 2 ו- 3 נטלו על עצמם באופן אישי לפרוע את חובה של הנתבעת.
התובעת טענה בכתב התביעה כי לאחר סיום האירוע שהתקיים בין התאריכים 15 – 16 אוגוסט 2008 הנתבעת לא פרעה את חובה חרף התחייבות של מנהליה לעשות כן. עוד נטען כי הנתבעים התחייבו לפרוע את חובה של הנתבעת. בעקבות פניות חוזרות ונשנות של מנהלי התובעת למנהלי הנתבעת שיגרו האחרונים ביום 13.11.2008 מכתב לתובעת בו הסבירו כי הנתבעת נכנסה להשקעות במיזמים שונים ונוצר קושי בתזרים המזומנים. התובעת התבקשה לגלות אורך רוח בנוגע לפירעון החוב.
עיון מדוקדק בתצהירי עדי התביעה אינו מעלה בשום מקום כי מנהלי הנתבעת התחייבו כי יישאו באופן אישי בחוב. על מנת שתוטל חבות אישית על מנהלי הנתבעת אני מצפה שתהיה אמרה חד משמעית מצידם כי הם נוטלים התחייבות אישית על עצמם. לכן אין לתובעת כל עילת תביעה כלפי הנתבעים המבוססת על נטילת התחייבות אישית מצידם.
הרמת מסך ההתאגדות
באשר לעילת התביעה מכח הרמת מסך ההתאגדות סבורני כי עלה בידי התובע להוכיח כי במקרה זה יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבעים. להלן אבאר ואסביר את טעמיי.
עיון במסמכי ההתאגדות מעלה כי הנתבעת התאגדה ביום 5.3.2006. בעלי המניות ומנהלי הנתבעת הינם הנתבעים. כל אחד מהנתבעים רכש 50,000 מניה בעלות של שקל חדש לכל מניה.
דא עקא, כשנשאל הנתבע מס' 3 כמה השקיע כל אחד מבעלי המניות כהון עצמי השיב כדלקמן (עמ' 19 ש' 15 – 22):
"ש.לשאלת ביהמ"ש – כמה השקעת בחברה הנתבעת 1 כסף?
ת.שלי – לא השקעתי כסף, לא היה לי.
ש.לשאלת ביהמ"ש למרות שרשום ברשם החברות שיש לך מניות בחמישים אלף ₪?
ת.זה נוהל של עו"ד.