נונה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת איסור שימוש ברכב, שניתנה על ידי ק.משטרה מוסמך בעקבות ביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, על ידי אחר , עובד של המבקש.

המבקש טוען, כי מדובר ברכב השייך לו ומשמש אותו לעבודה במפעל שבבעלותו, וכי הרכב ניתן לנהג לצורך ביצוע עבודות מחוץ לתחומי המפעל ולצורך זה בלבד.

לטענת המבקש, הוא אסר על הנהג לעשות כל שימוש ברכב למטרות בילוי או למטרות אישיות ואף הזהיר אותו לנהוג על פי החוק.

לפיכך, טוען המבקש, כי הוא נהנה מההגנה הקבועה בסעיף 57 ב (ב) (2) לפקודת התעבורה.

המבקש לא התייצב לדיון, ונאמר על ידי עורכת דינו, כי התייצב בבוקר אך נאלץ לעזוב את בית המשפט בשל צורכי עבודה ומטעמו הוגש תצהיר בו העלה את טענותיו, כפי שצוינו לעיל.

עוד טען המבקש, כי המשך איסור השימוש ברכב יפגע בו ובמפעל באופן קשה, שכן מדובר ברכב המשמש את המפעל לביצוע עבודות בכל הארץ.

החלטה בדבר איסור שימוש ברכב אשר על פי החוק ניתן להטיל אותה גם על מי שלא ביצע עבירה בעצמו, אינה מהווה פגיעה בזכות הקניין שלו , שכן כוונת המחוקק הייתה ליצור מעגל הרתעה נוסף, של בעלי רכבים, אשר ימנעו ביצוע עבירות חמורות ברכביהם, תוך הטלת חובה על אותם בעלים, לבצע פעולות ממשיות על מנת למנוע ביצוע עבירות.

בענייננו, מלבד תצהירו של המבקש, לא הוצגה בפני כל ראיה לכך, שהמבקש עשה צעדים ממשיים על מנת למנוע ביצוע עבירות ברכבו.

לא הובאו עדים, דוגמת קצין רכב או אחראי כוח אדם, לאישור טענות אלו, לא הובא כל מסמך אשר עליו חתום הנהג בו הוא מתחייב שלא לבצע נסיעות לצרכים פרטיים ברכב , ובעניין זה, העובדה שהרכב נותר בחזקתו של הנהג ביום שבת בשעת בוקר מוקדמת , מעידה כי הרכב מוצמד לנהג , ומעיד כי המבקש לא עשה פעולה כדי להבטיח שלא יבוצע ברכב שימוש לצרכים אישיים.

בהקשר זה יצוין, כי העדרו של המבקש מהדיון, גם הוא פוגע בטענות המבקש , שכן לא ניתן לחקור אותו על תצהירו. לכך יש לצרף את העובדה, כי המבקש אף לא התייצב לשימוע בפני הקצין ולא שטח את טענותיו כבר במעמד השימוע.

לאור חומרת העבירה שבוצעה ברכב והעולה מחומר החקירה, כי הנהג ביצע עבירת שכרות חמורה אשר בעל הרכב לא עשה כל פעולה ממשית למנוע אותה, אני סבורה כי איסור השימוש ברכב ניתן כדין וכי יש להותיר את איסור השימוש על כנו.

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה והודעה היום י"ח שבט תש"ע, 02/02/2010 במעמד הנוכחים.

גילת שלו, שופטת

הוקלד על ידי: אורית חיון