נוימן נ' וולף

החלטה

הובאה לפני בקשה להורות שצו העיקול הזמני פקע.

הבקשה המקורית התיחסה לכך שצו העיקול לא נמסר במועד אולם לאחר שביקשתי הבהרה לנוכח האמור בהחלטה מיום 21.7.10 ולפיה ניתנה ארכה לתובע להפקדת הבטחונות, הוגשה השלמה לבקשה ובה נטען שכתב הערבות לא נמסר לנתבעים.

במקרה זה הערבות צד ג' הומרה בערבות בנקאית והתובעת הפקידה את הסכומים בהתאם להחלטות. מאחר ובמקרה זה לא הופקדה ערבות צד ג' הרי שממילא אין לתובע מה למסור לנתבעים. הצורך בהמצאת ערבות צד ג' לנתבע בהבדל מהערבון שכידוע אין חובה להמציא אישור על הפקדת הערבון נובע מכך שעל הנתבעים לדעת מי הם אותם צדדי ג' שחתומים על הערבות להגיש את תגובתו במידה והוא סבור שהערבים אינם מספקים אותו.

לפיכך ועל סמך מה שציינתי לעיל הרי שדין הבקשה להדחות.

יחד עם זאת במהלך הדיון התעוררה השאלה האם התובע מסר לנתבעים את הבקשה בדבר המרת הבטוחה והארכת המועד להפקדת הבטחונות. ברור הענין העלה שהבקשה עצמה נמסרה באופן חלקי כאשר העמוד הראשון שבו נמצאת ההחלטה אכן נמסר לנתבעים וההחלטה בדבר הארכת המועד והמרת הבטוחה נמסרה אף היא לנתבעים. הבקשה הנוכחית אינה חלק מהמסמכים שיש למסור אותם כנדרש על פי תקנה 367 (ב) ובכל אופן הנתבעים ידעו על קיום הבקשה משום שהעמוד הראשון שלה נמסר להם וזאת ללא כל מחלוקת. גדר המחלוקת שבין הצדדים האם כל הבקשה נמסרה לנתבעים או לא אולם איני רואה במחלוקת זו כדי להוביל למסקנה שיש להורות על פקיעת צו העיקול כולו. אין כל תועלת בהוראה שכזו ועלול להגרם נזק שלא כדין לתובע. הנתבעים יודעים על העיקולים ועל הבקשה וצרופותיה ולכן אין מקום להתפס לטענה שהתובע לא מסר לנתבעים את הבקשה להמרת הבטוחה, לפיכך הבקשה נדחית.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום כ' חשון תשע"א, 28/10/2010 במעמד הנוכחים.

משה כהן, רשם

הוקלד על ידי: איריס שלומוב