נוימן(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים שהתכנסה בכלא צלמון ביום 7/11/13 בראשות כב' השופטת בדימוס אביטל בית נר וחברים בה דורית עוז, סמדר דרור רונית ור"כ דנה בן יהודה.

השופט ארבל

העותר, אדם בוגר בן 72, מרצה מאסר ראשון בן 3 שנים בכלא חרמון, לאחר שהורשע בביצוע עבירות של מעשים מגונים בקטינות רכות.

וועדת השחרורים בפניה עמד, סירבה לשחררו שחרור מוקדם על תנאי, וזאת לאחר שהועמדו בפניה כל הדוחות והמסמכים הרלוונטיים, המלמדים על תהליכי התיקון שעבר העותר במהלך תקופת מאסרו.

וועדת השחרורים נתנה דעתה לדוחות אלה, מהם עלה כי העותר השלים הליכי טיפול בכלא וכן לחוות דעת מב"ן בקשר למסוכנותו. עוד עמדו בפני וועדת השחרורים מכתבי רש"א, המלמדים על כך כי רש"א אינה מסוגלת להכין לעותר תכנית שיקום, וזאת מטעמים שאינם קשורים בו וחוות דעת פרטית, הכוללת תכנית שיקום ופיקוח, שנערכה על ידי ד"ר נמרוד שני בהעדר תכנית רש"א.

נימוקיה של וועדת השחרורים היו, כי המדובר בעבריין שמשיכתו המינית היא אקלקטית ואין לו העדפה מינית דווקא לילדים, אך עלול לפגוע בהם בשל נסיבות שייווצרו. עבריין מין מסוגו של העותר פוגע כשהוא מזהה הזדמנות לפגוע וקורבנותיו הם קורבנות זמינים, זרים ומוכרים, שיש לו גישה קלה אליהם, ובכללם גם ילדים.

וועדת השחרורים נתנה דעתה לכך שאין תכנית רש"א, אולם קבעה כי דחיית בקשתו לשחרור מוקדם לא תיעשה מן הנימוק שלא הוכנה לו תכנית על ידי רש"א, אלא לגופו של עניין. שכן, על אף שהוא עבר את כל הטיפולים האפשריים בכלא והתנהגותו טובה, עדיין בדפוס חשיבתו הוא מהווה סכנה לציבור, אם ישוחרר.

על החלטה זו נסובה העתירה. לטענת העותר, הוא אדם אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי והתנהג כראוי בכלא. הוא עבר בהצלחה תכניות טיפול בכלא ולשם כך אף הסכים כי מועד שחרורו יידחה לאחר סיום ריצוי 2/3 מן העונש. בהעדר תכנית רש"א, הוא נאלץ להכין תכנית פרטית. הוא ער לכך כי תכניות פרטיות כיום דורשות אישור מיוחד למוסד המטפל, לאחר התיקון שנעשה בחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו – 2006, אולם טוען כי בהעדר רישוי, כאמור, הסכימו וועדות שחרורים ובתי המשפט המנהליים לקבל חוות דעת שהוכנו על ידי ד"ר שני.

לדבריו, הוא עמד בכל תנאי הסף וכיום עומד הוא להשלים כמעט את מלוא תקופת המאסר, תוך שהוא ויתר על חלק גדול מהשליש לטובת מיצוי הטיפול בין כתלי הכלא.

לטענתו, הטיפול שעבר הביאו להבנה כי שגה ולהבעת חרטה ובושה בגין עבירות אלה – דבר המלמד על כך כי לא נשקפת ממנו סכנה.

המשיבה תומכת בנימוקיה של וועדת השחרורים. לטענתה כל שעל בית המשפט לעשות הוא לבדוק את סבירות ההחלטה ולא אם האסיר ראוי או לא ראוי לשחרור. לשיטתה החלטת הוועדה הינה סבירה ונסמכת על חוות דעתו של מב"ן, ממנה עולה החשש כי העותר לא יוכל לזהות מצבי סיכון בעתיד וכי הינו מדקלם את התכנים שלמד תוך שימוש בסיסמאות כלליות מבלי ששינה את עמדותיו. אף עצם העובדה שלא הוכנה לו תוכנית רש"א, מונעת את האפשרות לשחרר את העותר עם תוכנית פרטית מניעתית. עם זאת חשוב לציין כי החלטת הוועדה הינה, כי גם לו היתה קיימת תוכנית רש"א, היה מקום לדחות את עתירתו לגופו של עניין לאור העובדה שעדיין דפוס חשיבתו מהווה סכנה לציבור אם ישוחרר.

דיון

בבואנו להכריע בעתירה זו, מניחים אנו נגד עינינו שני כללים ידועים : האחד כי בית המשפט לעניינים מינהליים יתערב בשיקול דעת ועדת השחרורים רק במידה מצומצמת ובמקרים בהם מתחייבת התערבות בית המשפט בשיקול הדעת המינהלי (ראה למשל בג"צ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ועדת השיחרורים, פ"ד נה(2) 838 [2001]). הכלל האחר הינו כי אין לו לאסיר זכות קנויה להשתחרר שחרור מוקדם על תנאי אלא אם יוכיח את שני התנאים המופיעים בסעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א-2001. (ראה: רע"ב 205/08 עאסילה נ. שב"ס [24/6/08]).

עם זאת, אחד השיקולים המנחה את בית המשפט בבואו לבחון את החלטת הוועדה, בגדר שיקול דעתו המצומצם, הינו השאלה, האם התייחסה ועדת השחרורים לכל הנתונים אשר הונחו בפניה. לאחר שעברנו על חוות דעתו של מב"ן וכן על דו"ח גורמי הטיפול, סבורים אנו כי לעניין זה שגתה ועדת השחרורים בכך שהתייחסה לחוות דעת מב"ן באופן חלקי ומבלי לשקול את ההמלצות המופיעות בה. כן, התעלמה הוועדה מדו"ח גורמי הטיפול בכלא, והמלצותיהם, אשר ניתנו לצד חוות דעת מב"ן ולמעשה יש בהם משום השלמתם. סבורים אנו כי שיקלול המלצות אלה של הגורמים המייעצים, יחד עם הנתונים האחרים שהועמדו בפני הוועדה, אמור היה להוביל את ועדת השחרורים לתוצאה שונה.

נבאר את עמדתנו: בהחלטתה מתייחסת ועדת השחרורים לניתוח שנעשה על ידי מעריכות המסוכנות של מב"ן באשר לגורמים אשר הביאו את העותר למעבר העבירות. גורמים אלה מהווים משום גורמי סיכון עיקריים, אשר בהעדר טיפול, יוותרו כפקטורים סטאטיים, מנבאי סיכון. הדבר נעשה תוך התעלמות מהפקטורים הנוספים – הדינמיים ובעיקר מהתועלת אשר הפיק העותר מהטיפול אשר ניתן לו בין כותלי בית הכלא ותחזית גורמי מב"ן באשר להמשך המסגרת הטיפולית הנדרשת ורשת הביטחון אשר תועמד עבורו לו ישוחרר.

כאמור, עבר העותר תהליך טיפולי הולם לעברייני מין בין כותלי הכלא. תהליך זה נמשך אל תוך תקופת השליש השלישי של מאסרו, באופן אשר הוא לא עמד בפני ועדת שחרורים עת סיים ריצוי שני שלישים מן העונש (בחודש אפריל השנה), אלא המשיך את תהליך הטיפול. גורמי הטיפול העריכו, בחוות דעתם מיום 24/7/13, כי במהלך הטיפול העותר הצליח לשתף בעבירה ולהתעמק בנסיבות התנהגותו המינית הפוגענית. כמו כן הוא הצליח לזהות את השלבים השונים המרכיבים את מעגל הסיכון להישנות התנהגותו המינית הפוגענית. הוא אף הצליח לזהות את עיוותי החשיבה שסייעו לו בביצוע עבירות המין. הוא אף בחן את מנגנון הנמנעות כמנגנון רגרסיבי עבורו ונראה כי כיום הוא מסוגל לפתח אמצעים שיסייעו בהפחתת הסיכון לחזרה למעגל הפגיעה. הערכת גורמי הטיפול הינה כי העותר מסוגל לשתף פעולה ולהפיק תועלת מהטיפול שינתן לו במסגרת שחרורו המוקדם כאסיר ברישיון. בדו"ח משלים מיום 13/8/13 הוסיפו גורמי הטיפול וציינו כי הוא נמצא מתאים לבניית תוכנית פיקוח, אולם טרם הוכנה תוכנית רש"א.

דו"ח גורמי טיפול זה לא נשקל כלל על ידי הוועדה. יש לזכור כי העותר השתתף בתוכניות טיפול, תקופה ממושכת, בה נצפה על ידי גורמי הטיפול בכלא. אין המדובר בחוות דעת יחידנית, אלא בחוות דעת הכוללת הן את העו"ס המטפל, הן את מנהל המחלקה לטיפול בעברייני מין וכן את ראש תחום טיפול ושיקום בבית הכלא חרמון ויועצת רש"א. יש להניח כי חוות דעתם זו מבוססת על צפיות גורמי הטיפול בעותר למשך תקופה ממושכת ודיון מעמיק בעניינו. על כן, אין מקום להתעלמות מחוות דעת זו בין שיקוליה של ועדת השחרורים.

אף הערכת המסוכנות של מב"ן, הגם שהיא מייחסת לעותר מסוכנות מינית בינונית-נמוכה, אשר על פי הפסיקה אין להתייחס אליה כאל העדר מסוכנות (ראה: בג"צ 6067/11 הפרקליט הצבאי הראשי נגד הועדה לעיון בעונש[ 30/8/11]), הרי בסופו של דבר, לאחר שיקלול הפקטורים הסטאטיים והדינמיים, מגיעה לכלל מסקנה כי העותר הפיק תועלת, אמנם חלקית, מן הטיפול. אמנם לעיתים ניכר כי הוא מדבר מתוך דקלום, וכי הוא עדיין זקוק להמשך מסגרת טיפולית ומפקחת, הרי לא נקבע כי מסגרת זו חייבת להיות דווקא בין כתלי בית הכלא. מוסיפות הכותבות ומציינות, כי "נראה כבעל משפחה תומכת ומגוייסת וכי מנהל איתם שיח גלוי לב, ואשר יכולה להוות עבורו רשת ביטחון לאחר שחרורו". ואכן בהסתמך על המופיע מעמדת גורמי טיפול בדו"ח 903 ליום 12/8/13, למדים אנו כי מב"ן אישרה כי ניתן להכין עבור העותר תוכנית בפיקוח רש"א.

כאמור, הדברים שלעיל לא מצאו ביטוי בהחלטת הוועדה. למעשה, מקריאת החלטת הוועדה ניתן ללמוד כי העותר עצר בשלב ביצוע העבירות ומסוכנותו נמדדה על ידי הוועדה לאור הנתונים שעמדו ביחס אליו לעת ההיא – נתונים המלמדים על מסוכנות והמצדיקים את השארתו בין כותלי הכלא. הוועדה התעלמה מן התרומה שנתרם מן ההליך הטיפולי שעבר בין כותלי הכלא. נראה, מהערכת המסוכנות של מב"ן, את אשר אמרו גם גורמי הטיפול, כי אכן ניתן יהיה לשחרר את העותר שחרור מוקדם ובלבד שימשיך לקבל טיפול לאחר שחרורו. על כן, נראה כי בנסיבות אלה איך מנוס מלהתערב בהחלטתה. (ראה: זמיר, הסמכות המנהלית, חלק ב' מעמוד 740 ואילך, [תשנ"ו-1996]).