נוגה -מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתו נ' חברת פיתוח למושבי אזור גת בע"מ ואח'

פסק דין

1.ביום 26.07.07, הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת מס' 1 ונגד מנהל מקרקעי ישראל כנתבע פורמלי. בסעיף 37 בפרק סעדים מבוקשים, בהתייחס לנתבעת מס' 2, התבקש בית משפט לתת סעד הצהרתי לפיו על הנתבעת מס' 2 להתקשר עם התובע בחוזה החכירה להחכרה ישירה של המקרקעין נשוא התביעה (סעיף 37(ה) לכתב התביעה מיום 2.07.07).

בשלב שמיעת הראיות, הגיעו ב"כ התובע וב"כ הנתבעת מס' 1 להסכם פשרה אשר הוגש לתיק וניתן בו פסק-דין חלקי (הבקשה מיום 22.10.13).

ביום 04.11.13 הודיע ב"כ התובע לבית המשפט על הסדר דומה עם הנתבעת מס' 2 וכן הוסיף כי ב"כ הנתבעת מס' 2 מתנה הסכמתו לסיום ההליך בפסיקת הוצאות ועל כן, התבקש לאפשר לב"כ הצדדים להעלות טיעונים קצרים בשאלת ההוצאות של הנתבעת מס' 2. הטיעונים הושמעו ביום 11.11.2013, כאשר המדינה עותרת לחייב את התובע בסכום הנמוך מהוצאותיו, בסך של 40,000 ₪.

ב"כ התובע התמקד ברקע הסכסוך ובהצדקה להגשת התביעה, נגד הנתבעת מס' 1. לטענתו, המנהל נתבע כנתבע פורמלי ולא היה מקום שיהיה מעורה בהליך עצמו ועל כן, אין על התובע לשלם את הוצאותיו.

2.כאמור לעיל, על אף הגדרת המנהל בכתב התביעה המקורי כנתבע פורמלי, התבקש כנגדו סעד ולפיכך, לא היה בידי המנהל "לשבת על הגדר" לפי הצעת ב"כ התובע.

התביעה תוקנה תוך הותרת המנהל כנתבע פורמלי והותרת הסעד הישיר כנגד המנהל (סעיף 37(ה) לכתב התביעה המתוקן מיום 20.07.2008). כתב התביעה תוקן בשלישית והוגש ביום 15.12.09, כאשר הנתבעת מס' 2 נותר נתבע פורמלי וסעיף 37(ה) נותר בעינו אך, הומר ממנהל מקרקעי ישראל ל"מדינת-ישראל – מנהל מקרקעי ישראל".

הסעיף שחזר על עצמו בשלושת כתבי הטענות, הוא הבא:

"37(ה) ליתן סעד הצהרתי לפיו על מנהל מקרקעי ישראל, להתקשר בחוזה חכירה עם התובע להחכרה ישירה של המקרקעין נשוא תביעה זאת לתובע".

3.ב"כ הנתבעת מס' 2, עו"ד מאיר אסרף מפרקליטות מחוז דרום – אזרחי, הסביר כי העתרות לעתירה זו יכולה להשליך על מושבים רבים וקרקעות רבים ומדובר גם בעניין של מערכת חוזית מול הנתבעת מס' 2 ומול חברות המתקשרות ישירות עם המנהל (עמ' 82 לפרוטוקול).

כמו כן, טען עו"ד מאיר אסרף כי בדיון ביום 23.01.2012 הצהיר המושב כי אין לו זכויות בקרקע נשוא כתב התביעה ואין לו טענה כנגד המנהל וניתן לב"כ התובע להגיש בקשה למחיקת המנהל, אך בפועל הדבר לא קרה. אוסיף כי בכתב ההגנה של הנתבעת מס' 1 מיום 18.02.10 נטען כי הקרקע במחלוקת הופקעה בספטמבר 2005 לצורך שימוש כשטח אש. לכך לא היה מענה מטעם התובע עד הדיון. ב"כ התובע הציע שהמדינה תמחק את עצמה ואין לתובע טענות כנגד המנהל אך בהמשך הוא שוב ביקש למחוק את התביעה נגד המנהל. ב"כ המדינה הודיע שאי אפשר למחוק את התביעה ולהותיר את הסעדים כפי שהם ובהמשך מודיע עו"ד מאיר אסרף מטעם המדינה כדלקמן:

"אם חברי יצהיר עכשיו שאין לו זכויות קרקע, אז כמובן לא נתנגד למחיקה. חברי אומר שיש לו זכויות, וזכויות אלו כיוון שאותם שטחים נלקחו לשטחי אש, אזי פרקטית הוא לא יכול לקבל חזרה את אותם שטחים. אני מבקש שחברי יצהיר, ואפילו ימחק סעיפים מסוימים מכתב התביעה, שיצהיר שאין לו זכויות בקרקע חד וחלק".

ב"כ הנתבעת מס' 1 טען כי הוא לא התכונן לטענה כזו ועל ב"כ התובע להגיש בקשה מסודרת ולטעון אותה בשלבים של קדם משפט ולא לשלוף מהשרוול. ולכך השיב ב"כ התובע :

"ביקשתי לרשום את זה על מנת שאח"כ אוכל לבקש הוצאות

על חוסר ההסכמה שלהם.

(עמ' 16 לפרוטוקול מול שורה 12).

על כך השיב ב"כ המדינה :

"אני אדרוש הוצאות על אי מחיקתנו מכתב התביעה, תוך הצהרה שאין למושב זכויות במקרקעין".

אוסיף כי הדיון בפני היה המשך לניסיון של ב"כ הצדדים להגיע לעמק השווה (עמ' 15 לפרוטוקול). בפועל לא הוגשה בקשה כאמור על אף שהותר להגיש בקשה כאמור ומכאן, קודם התיק לשלב שמיעת הראיות אשר נקבע כמועד ראשון ליום 05.06.2013.

4.בבוקרו של יום הראשון לשמיעת הראיות התברר כי המחצית השנייה של האגרה טרם שולמה ובאי כוח הנתבעים ביקשו למחוק את התביעה. ב"כ התובע עתר לדחייה של מספר ימים וכאשר לא נעתר אופשר למזכיר של המושב לגשת ולשלם את המחצית השנייה של האגרה. העיון בתיק האלקטרוני מראה שנותר חוב קטן גם לאחר התשלום.