החלטה
לפניי בקשה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בשיעור שלא יפחת מעשירית סכום התביעה (16,479 ₪) להבטחת הוצאותיו של המבקש, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.
עסקינן בתביעה כספית בסכום של 164,798 ₪, אשר הגיש המשיב נגד המבקש בגין רשלנות מקצועית המיוחסת לו כעורך דין, לפיה התרשל המבקש בתפקידו, וגרם למשיב נזקים.
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (ולהלן:"התקנות") קובעת כי:
"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".
הלכה היא, כי יש לנהוג במשורה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות ומקובל, כי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נגד נילי מפעילים מתכת בע"מ, פ"ד מד(1)647, 650) והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע.
תקנה 519 לתקנות מאפשרת להגיע לאיזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, ובין הרצון שלא להטיל מגבלות על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו, שיש בהן כדי לסכל את יכולתו להיזקק להליך המשפטי. התקנה נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים של התובע להצליח בתביעה קלושים (ראה ע"א 6477/97 רלה וינשטיין נגד ע"ד ברוך ליברמן ואח' (לא פורסם).
ככלל, אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד, וזאת על מנת שלא לחסום גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים (ראה ע"א 733/95 ארפל נגד קליל תעשיות, פ"ד נא (3) 577 וכן 6857/00 יוליה רוטה נגד מרק נצבטייב, פ"ד נד (4) 707). לפיכך, פרשנות תקנה 519 צריכה להיעשות על דרך הצמצום ובמקרים חריגים בלבד (רע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נגד אורי יניב, פ"ד נד(2) 845).
הפסיקה קבעה כי בית המשפט יעשה שמוש בסמכותו, בשני מקרים עיקריים. האחד - כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, ומשום כך יתקשה הנתבע לגבות את המגיע לו, אם יזכה בהוצאות, ואין בידי התובע להצביע על נכסים כלשהם בארץ, מהם ניתן להיפרע. השני - כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2) לתקנות, או המציא מען לא נכון ובכך גילה, לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות.
כמו כן, רשאי בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו גם את סיכוייו של התובע להצליח בתביעתו, אלא שהדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (ראה רע"א 2241/01 נינה הופ נגד ידיעות תקשורת בע"מ וכן, י. זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), בעמ' 899 - 910).
עוד נפסק, כי בזכות הגישה לערכאות יש אולי כדי לצמצם את תחולתה של תקנה 519 ולהשפיע על גובה הערובה, אך לא עד כדי איונה או בטלותה של התקנה. לכן, על בית המשפט לבחון ולאזן את האינטרסים הנוגדים בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו (ראה החלטתו של כבוד השופט עמית בת.א. (חי') 1095/04 נבון שמעון נגד ברמן שאול).
מן הכלל אל הפרט: לטענת המבקש סיכויי התביעה קלושים עד אפסיים, המשיב הוא אדם דל אמצעים וחסר יכולת כלכלית ועל כך הצהיר במסגרת הליכים אחרים בהם היה מיוצג על ידי המבקש. כמו כן המבקש טוען כי המשיב הוא מתחמק סדרתי מתשלום שכ"ט עו"ד, ועל כן קיים חשש סביר כי יימנע מלעמוד בתשלום הוצאות הליך זה. המשיב בתגובה טוען כי דין הבקשה להידחות, המבקש לא הביא בבקשתו ולו בסיס אחד לטענה כי התביעה קלושה, לכתב התביעה צורפו מסמכים רבים המעידים על רשלנותו של המבקש. כמו כן עצם חסרון כיס של צד אינו מהווה עילה לחיוב בהפקדת ערובה.
אין חולק, כי המשיב איננו תושב חוץ והוא לא ציין בכתבי בי הדין שלו כתובת שגויה לצורך הכשלת ההליך המבקש בגביית ההוצאות, ככל שתפסקנה לחובתו. בשלב זה של ההליך, נזהר בית המשפט שלא לחרוץ דינה של התביעה, ובענייננו, אני סבורה כי אין לומר שסיכויי תביעתו של התובע קלושים עד אפסיים.
זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות כמעט חוקתית, ואין לנעול את שערי בית המשפט בפני תביעות של אנשים עניים, דוגמת המשיב, רק בשל הסיכון התאורטי, שיתקשו לעמוד בתשלום הוצאות, ככל שהתביעה תדחה. כאמור בית המשפט בערכאה הראשונה מורה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע רק במקרים חריגים (ראה לעניין זה ספרו של השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית בעמ' 55, וכן רע"א 2442/98 עו"ד רוזן נ' עו"ד מיוחס וארנונה ניהול נכסים ויעוץ (1965) בע"מ, פ"ד נג(3)142). במקרה דנן, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה יוצא דופן וחריג אשר אמור להצדיק הפקד ת ערובה.
נוכח האמור לעיל דין הבקשה להידחות. בנסיבות דנן אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח אב תשע"א, 28 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.