1. בכתב אישום המתוקן מיום 12/3/2007 יוחסו לנאשם העבירות הבאות:
א. גרם מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין") וסעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - פקודת התעבורה).
ב. נהיגת רכב בדרך ציבורית, תוך פזיזות ורשלנות - עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין.
ג. נהיגה בקלות ראש שגרמה לנזק לאדם ולרכוש - עבירה לפי סעיפים 62(2), 38(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.
ד. מהירות מופרזת - עבירה לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - תקנות התעבורה) וסעיף 68 לפקודת התעבורה.
2. תחילה כפר הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי. לאחר משא ומתן בין ב"כ הצדדים ולאחר שנשמעו 3 עדי תביעה, חזר בו הנאשם מכפירתו, בכתב האישום המקורי, הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. בהסדר אליו הגיעו הצדדים, שונתה עבירת ההריגה שיוחסה לנאשם בכתב האישום המקורי, לעבירת גרם מוות ברשלנות.
שאר הוראות החיקוק בכתב האישום המתוקן נותרו כפי שהיו בכתב האישום המקורי. לעניין העונש הוסכם בהסדר שהטיעון לעונש יהיה פתוח ביחס לכל רכיבי הענישה.
3.
להלן התמונה העולה מכתב האישום המתוקן
:
ביום 16/7/2005, יום שבת, בסמוך לשעה 06:20, נהג הנאשם אוטובוס מסוג וולוו מספר רישוי 15-292-30 (להלן - האוטובוס) בכביש 65 (להלן - הכביש) מכיוון צומת הסרגל לכיוון צומת מגידו.
באותה עת, רכב גולן שלמון ז"ל (להלן - המנוח) על אופניו (להלן - האופניים), בכיוון נסיעת האוטובוס כשהוא מקדים את האוטובוס בכיוון הנסיעה. לפני המנוח נסע בכביש מאמנו של המנוח - נתנאל ים (להלן "נתנאל"), שנהג ברכב מסוג שברולט מספר רישוי 57-468-71 (להלן - השברולט) ואף הוא נסע לכיוון צומת מגידו.
הנאשם נהג את האוטובוס בפזיזות בכך שנסע במהירות מופרזת ולמרות שהבחין ממרחק של מאות מטרים בהימצאותם של רוכב אופניים ושל השברולט שנסעו לפניו על הכביש ועל נתיב נסיעתו, הוא לא הפחית את מהירות נסיעתו, לא התרכז בנהיגה ובמכלול הנסיבות שבכביש, לא נקט אמצעים הנדרשים למניעת תאונה ואף עסק בהעברת תחנות במכשיר הרדיו המותקן באוטובוס ועקב כך ניתק קשר עין עם הנעשה בכביש ולא הקדיש תשומת לב לנהיגת האוטובוס.
במצב זה, בקילומטר 37.7 של הכביש, איבד הנאשם את השליטה באוטובוס. האוטובוס פגע עם חלקו הקדמי שמאלי במנוח ובאופניים ובהמשך גם פגע האוטובוס עם חזיתו בחלקו האחורי של השברולט (להלן - התאונה).
כתוצאה מהתאונה נהרג המנוח במקום. הנאשם ונתנאל נפגעו באורח קל. כן, ניזוקו האוטובוס, השברולט והאופניים.
בזמן התאונה מזג האוויר היה נאה, הראות טובה והכביש תקין ויבש.
התאונה, מותו של המנוח ושאר תוצאותיה, נגרמו בעקבות רשלנותו הפושעת של הנאשם שנהג באוטובוס בקלות דעת ובאדישות, תוך התעלמות מאפשרות לגרימת התאונה ותוצאותיה ובלא שנקט אמצעים כלשהם לשם מניעת סיכון ופגיעה בעוברי הדרך ואף נטל סיכון בלתי סביר, תוך התעלמות מאפשרות גרימת התאונה והתוצאות.
4.
טיעוני ב"כ המאשימה לעונש
:
ב"כ המאשימה טענה כי הגיע הזמן שגם מי שמורשע בגרימת מוות ברשלנות במקרים כגון דא, שייגזר עליו העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה זו. לדבריה, מדי שנה מוצאים את מותם בכבישים מאות אנשים כאשר כל מוות כזה הוא בעצם עולם שלם שנגדע, חיים שנפסקו באופן טרגי, אדם שלא יחזור עוד למשפחתו. ב"כ המאשימה ציינה גם את עוצמת התרשלותו של הנאשם שלפנינו. מדובר בנהג אוטובוס שסטה באופן משמעותי ביותר מנורמת התנהגות סבירה. הנאשם נהג במהירות גבוהה שהיא סביב 100 קמ"ש ובמקום לשמור מרחק מרוכב האופניים ומהרכב המלווה, הוא התעסק עם הרדיו ולחלוטין לא שם לב למה שהתרחש בכביש, במיוחד כשמדובר בכביש ריק, ישר ושאין בו שום הפרעה.
עוד טענה ב"כ המאשימה כי על בית המשפט להעביר מסר באמצעות הענישה, לפיו רוכבי האופניים צריכים להיות מוגנים בכבישים ולא יתכן שבגלל שהם ציבור חלש וחסר הגנה הם יהיו קורבנות בכבישים עקב התנהגות דוגמת התנהגותו של הנאשם שלפנינו. לטענת ב"כ המאשימה אין להתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם. כאשר מדובר בעבירות שבסיסן הוא נושא תעבורתי, נכון שלא מדובר בעבריינים פליליים מהסוג שאנו רגילים לראות בתיקים פליליים הרגילים, אלא מדובר באנשים מן היישוב, אך בכל זאת הקטל בדרכים הוא פרי התנהגותם. נוכח ריבוי תאונות הדרכים ותוצאותיהן הקשות, האינטרס הציבורי מחייב הטלת עונש משמעותי והאינטרס האישי נדחק בפני האינטרס הציבורי.
לסיכום, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה המרבית הקבועה בחוק בגין העבירה של גרימת מוות ברשלנות דהיינו, 3 שנות מאסר, לשלול את רישיון הנהיגה של הנאשם לתקופה ממושכת וכן לחייב את הנאשם בפיצוי משפחת המנוח, בסכום משמעותי ביותר.