פסק דין
1.לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1935, בעקבות תאונת דרכים בה היתה מעורבת, ביום 30.12.04.
התובעת טענה, כי ביום התאונה נסעה ברכב, שהיה נהוג על ידי הנתבע 1, ומבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2. התובעת ישבה במושב האחורי מימין וכלתה, גב' ליא דאו, ישבה במושב הקדמי ליד הנהג.
תוך כדי ירידתה מהרכב, וכשהיא מחזיקה במשקוף המפריד בין הדלתות מצד ימין של הרכב, סגרה כלתה את הדלת הקדמית הימנית על ידה השמאלית של התובעת.
התביעה הוגשה נגד נהג הרכב ונגד מבטחת הרכב.
2.הנתבעת 2 כפרה בנסיבות האירוע ובנזק. הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה.
3.בעקבות התאונה התובעת נפגעה באצבעות 2 ו-3. ממקום האירוע הובהלה לקופת חולים שם טופלה, החתך באצבע 2 הודבק וקיבלה זריקת טיטאנוס. התובעת המשיכה במעקב רפואי אצל רופא המשפחה ואצל אורטופד. צילום רנטגן שבוצע לתובעת לא הדגים שבר.
מומחה אורטופד, ד"ר ריאד דקואר, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, בדק את התובעת וקבע כי התובעת סובלת מתסמונת כליאה בכיפוף (Trrigger Finger) באצבע 2 משמאל וזאת כתוצאה מהתאונה, וכי נכותה בעקבות התאונה הינה בשיעור של 5% לצמיתות שהיא מחצית אחוזי הנכות בסע' 42(2)ג(I) לתקנות המל"ל, מותאם, עקב פגיעה במערכת הגידים המכופפים באצבע 2 משמאל.
4.בפניי העידו התובעת וכלתה ושתיהן הותירו רושם חיובי בעדויותיהן. שתיהן חזרו על אותה גרסה ובדבריהן לא התגלו סתירות כלשהן. גרסת התובעת אודות נסיבות ירידתה מהרכב הינה הגיונית ומתקבלת על הדעת. אין ספק שעם ההתקדמות בגיל אדם מתקשה בד"כ בשינוי תנוחה מישיבה לעמידה והוא נעזר בידיו לצורך זה. ולכן אין זה אלא הגיוני, וכפי שהעידה התובעת, שבירידתה מהרכב ועל מנת לתת לגוף תנופה מסוימת היא נעזרה בידה השמאלית ותפסה את המשקוף המחבר בין שתי הדלתות הימניות של הרכב כדי לעמוד ולצאת מהרכב. מדובר באישה מבוגרת, ביום התאונה היתה בגיל 69, וההסבר שנתנה אודות הסיבה בגינה החזיקה במשקוף תוך כדי ירידה מקבל עליי.
בכל ההזדמנויות בהן נתבקשה התובעת למסור גרסה אודות התאונה היא מסרה את אותו תיאור ולא היו כל סתירות בדבריה. ואיני מקבלת את טענת הנתבעת, כי העובדה שבמשטרה (נ/2) התובעת לא ציינה כי כלתה היא זו שסגרה את הדלת נזקפת לחובתה של התובעת. שכן כלתה של התובעת אשר מילאה בכתב ידה את ההודעה של התובעת ואף של הנהג העידה, כי היא ציינה בהודעות את הפרטים שנתבקשו המודיעים למסור במשטרה וכי כנראה שהפרט אודות זהות האדם שסגר את הדלת לא התבקש.
באשר למסמכים הרפואיים, הנתבעת טענה, כי במסמך הרפואי מיום 31.12.04 (נ/3) לא נרשם כי היתה פגיעה כלשהי באצבע 2 אלא רק באצבעות 3-4 וכי הדבר סותר את טענת התובעת אודות פגיעתה באצבע 2 בעקבות התאונה.
אין בידי לקבל טיעון זה. אמנם במסמך נ/3 נרשם "טופלה אתמול במרפאה, בוצעה הדבקת הפצע באצבע 4 .." אולם מסמך זה תוקן כך שבמקום "באצבע 4" נרשם "באצבע 2". (ראה מוצג ת/3). ליד התיקון כאמור במסמך מופיעה חתימה וחותמת של הרופא שערך את המסמך. המוצג ת/3 הוגש כראיה קבילה ואין כל סיבה להטיל כל ספקות באמינות המסמך והתיקון שבוצע בו.
עוד אוסיף, כי מעדות כלתה של התובעת התברר כי הלה סופרת את אצבעות הידיים מהזרת לכיוון האגודל כאשר הזרת מבחינתה היא אצבע 1. כלתה של התובעת ציינה בעדותה, כי הפגיעה היא באצבעות 3 ו-4 כשהיא בפועל מצביעה (במהלך עדותה) על אצבעות 2 ו-3 וכשנשאלה מדוע היא סופרת את האצבעות מ"הזרת" ענתה שאין סיבה לכך. הדבר אף מסביר את אשר נרשם בהודעה נ/2 שכביכול הפגיעה באצבעות 3-4 כאשר התוספת שנעשתה באותו מסמך בכתב יד שונה מכתב ידה של העדה, שם צוין בצורה מפורשת כי הפגיעה היא באצבע "המורה" אשר נשברה ובאצבע "האמה".
לא נותר בלבי ספק, כי שתי העדות הן עדות אמינות ומהימנות, שתי העדות לא שולטות בשפה העברית והבלבול שנוצר אודות מיקום הפגיעה באצבעות כרוך בעובדה שכלתה של התובעת התייחסה לאצבע השניה כאצבע רביעית, וכשהיא העידה בפניי התמונה הובהרה.
עוד יצוין, כי בכל המסמכים הרפואיים, למעט המסמך שתוקן כאמור לעיל, מופיע כי התובעת נפגעה באצבע 2.
5.לאור כל האמור הנני קובעת, כי התאונה ארעה בנסיבות הנטענות על ידי התובעת, האירוע מהווה תאונת דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 והנתבעים חבים בפיצוי התובעת בגין נזקיה כתוצאה מהאירוע.
הנזק
6.התובעת, עקרת בית, ילידת 1935. התובעת טוענת, כי יש לפצותה בגין הכאב וסבל שנגרם לה בעקבות התאונה ובגין עזרת צד ג'.
התובעת העידה, כי כלתה עזרה לה בסמוך למועד התאונה, בשבועיים הראשונים, בצורה אינטנסיבית וכי עם הזמן העזרה פחתה בהדרגה אם כי עד היום היא ממשיכה לתת עזרה לתובעת, כי היא מתקשה בביצוע חלק מעבודות הבית כגון הכנת בצק, סחיטת כביסה נשיאת משאות כבדים וזאת בשל כליאת האצבע.
כלתה של התובעת העידה אף היא אודות העזרה שהיא העניקה ומעניקה לתובעת.