נדחתה תביעת שומר לראות בו מתפטר בדין מפוטר בשל הרעה מוחשית

1.         התובע הועסק כשומר אצל הנתבעת החל מחודש 9/2000 ועד חודש 2/2005,  מועד בו התפטר, לטענתו, בגדר מפוטר,  בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו.

בתביעותיו דנן  עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורין, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי מחלה, בהתייחס לתקופת עבודתו אצל הנתבעת.

            הדיון בשתי התביעות התקיים במאוחד ופס"ד זה מתייחס לכל תביעותיו בשני התיקים שמספריהם רשומים לעיל.

2.         לטענת הנתבעת, לא חלה כל הרעה בתנאי העסקתו של התובע ואין כל הצדקה להתפטרותו מעבודתו אצלה.  משכך, אין הוא זכאי, ממילא, לפיצויים.

הנתבעת הודתה בזכאות התובע ליתרת פדיון חופשה שנתית, הגם בשיעור נמוך מזה לו טען התובע. באשר לדמי הבראה - טענה, כי  שולם לתובע כל המגיע לו בשים לב לתשלומים שבוצעו בשנתיים האחרונות לעבודתו, אליהן מתייחס רכיב תביעה זה.

לגבי דמי המחלה טענה הנתבעת, כי התובע מעולם לא הציג בפניה את אישור המחלה, על יסודו תבע תשלום זה וכי האישור הוצג לראשונה במצורף לכתב תביעתו בהליך דנן ומכל מקום - זכאי הוא לסכום נמוך מזה לו תבע בגין רכיב זה.

3.         העידו בפנינו התובע מחד ומר שי שלום, מנהל סניף הנתבעת בחדרה, מצד שני.

התביעה לפיצויי פיטורין

4.         את תביעתו לפיצויי פיטורים משתית התובע על הוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורים") משנאלץ, לטענתו, להתפטר בחודש 2/2005, בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו.      

בפתח הדברים נזכיר, כי עפ"י ההלכה הפסוקה, "נטל ההוכחה כי אכן חל סעיף 11(א) לחוק המקנה זכות לפיצויי פיטורים חרף העובדה שהעובד התפטר, רובץ לפתחו של העובד הטוען לתחולתו של החריג הקבוע בסעיף זה"  ( דב"ע מח/3-159 חיים שלום נ' מירון סובל ושות', פד"ע כ' 290).

עוד נקבע, כי ההרעה בתנאי העבודה תחשב למוחשית כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה בלתי אם לנטוש את העבודה ולהתפטר וכי "ההרעה חייבת להיות רצינית עד אשר ביהמ"ש ייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד" ( ר', למשל, ע"א 496/67 סלומון שוקורי נ' מדינת ישראל,  פד"י כב' (1) 395); ע"א 171/66 עירית פתח תקוה - שלמה בן צור, פ"ד כ(3) 262;  ע"א 235/67 מרכז החינוך העצמאי של אגודת ישראל - מרגלית קרני, פ"ד כא(2) 255).

 האם הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו כאמור?

5.         נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה, כי לאחר שחזרנו ועיינו בעדויות הצדדים ובראיותיהם , כמו גם בכתבי טיעוניהם וסיכומיהם ובבחינת מכלול נסיבות העניין , תוך יישום ההלכה הפסוקה, הגענו למסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו כאמור, כפי שיובהר להלן.

6.         מתחילת עבודתו בנתבעת, בתאריך 19.9.00 שובץ התובע לשמירה באתר הסוכנות היהודית , במרכז הקליטה בית-אליעזר  בחדרה, שם שמר עד תאריך 28.2.05, שהיה יום עבודתו האחרון ולאחריו נותקו היחסים בין הצדדים.

7.         בשנה הראשונה לעבודתו הועסק התובע במשרה מלאה ושובץ, לסירוגין, בכל שלוש המשמרות הנהוגות באתר (בוקר, צהריים ולילה). לעתים אף שמר ברציפות במהלך שתי משמרות.

8.         התובע התקבל ללימודים שהחלו בחודש 10/2001 ומאז הועסק, לבקשתו, במשרה חלקית בלבד, במהלך יומיים - שלושה בשבוע, לכל היותר.  לגבי מתכונת עבודתו בתקופה זאת, מאז החל ללמוד, העיד בפנינו:

"אם אני נשאל כמה ימים בשבוע עבדתי אני אומר שמספר ימי העבודה נע בין יומיים לשלושה, היו שבועות שעבדתי יומיים והיו שבועות שעבדתי שלושה ימים, אני מסביר, כי היומיים היו לרוב שני ימי סוף השבוע ואולי היה יום נוסף שבו עבדתי במשמרת לילה במהלך השבוע".

התובע הוסיף והסביר, כי בתקופת חופשות מלימודים, ככל שביקש, שובץ במשמרות בימים נוספים, במשמרות שונות.

9.         אין מחלוקת, כי עת שמר התובע במשמרת לילה, לא היתה התנגדות, כי ילמד בזמן השמירה ובלבד שיעשה כן בשעות 1:00 עד 5:00 לפנות בוקר , בלבד.